 |
 |
|
|
|
|
| אליעזר גנן נזכר כיצד רץ בין התעלות של ת"א ב-1947, כשהיה בן 16
|
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אליעזר גנן
11/5/2005 6:00 |
|
|
|
|
|
|
|
הימים - חורף 1947. בחוץ גשם זלעפות. כל הצעירים מגויסים. השמועות מספרות על כבישים חסומים, יריות מכיוון אבו-כביר, מיפו, מסלמה. צלף מעל מגדל חסן בק בחוף הים. בהרצל הקימו חומה להגנה מהצלפים של חסן בק, תושבי שכונת התקווה מפונים לבית הספר ביאליק ולחדרי מדרגות בתל-אביב; החנויות סגורות מאימת הצלפים.
התושבים פוחדים ודואגים לשלום הבנים שנשלחו לאי-שם. המשמר האזרחי הורה להעמיד שקי חול בכניסה לחדרי המדרגות ולא להסתובב ברחובות ללא צורך. במחנה הקלט בקריית-מאיר שולחים את המתגייסים ליחידות לאימון קצר ומשם הם נשלחים לאזורי המלחמה השונים.
ואני, בסך הכל ילד בן 16, גויסתי
לגדנ"ע כמה חודשים קודם לכן ועברתי כמה אימוני קרב, קצת ג'ודו והכנה לקראת הבאות.
המשימה הראשונה שהוטלה עלי - לצאת לשכונת התקווה ולעזור לחיילי החי"ש (חיל שדה) התקועים שם בעמדות מול סלמה. פרטים נוספים לא קיבלתי, רק לצאת לקראת לילה, למצוא את העמדות ושם כבר יגידו לי מה לעשות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"הבאת משהו לאכול?"
|
|
|
 |
|
|
|
לקראת ערב עליתי על האופניים ונסעתי לכיוון שכונת התקווה. הגעתי לרחוב אצ"ל, קשרתי את האופניים והתחלתי לצעוד למרכז השכונה. אפילו כלב לא נראה ברחוב השומם. את השקט פילחו מדי פעם קול יריית רובה ויללת החתולים שנותרו בסביבה. הרגלתי את עיניי לחשיכה והמשכתי לצעוד לכיוון מזרח.
עברתי את הבית. שפשפתי עיניים עד שמצאתי תעלה בגב השכונה ואל מול כפר סלמה. לפתע שמעתי קריאה: "סיסמה! מי שם?". "אני מהגדנ"ע" עניתי. המשכתי עד אשר כמעט נפלתי לתוך התעלה. אותו קול שאל מי שלח אותי, ואני עניתי כי נשלחתי לעזור ככל שיידרש.
הורדתי את הראש ליד השקים, שסודרו בחיפזון מעל התעלות, וראיתי כמה בחורים עטופים במעילים עם רובים אנגליים הצופים מזרחה, צעיפים וכובעי צמר על ראשם. הללו הטילו עליי לעבור מתעלה לתעלה ולשאול האם דרושה שם עזרה, תחמושת, סנדוויץ' ובעיקר לבדוק האם השומרים צופים וערניים.
לעמדות הקרובות קראו "פיקדילי" (בסוף רחוב האצ"ל) ולשנייה קראו "האיטלקית". לשמחתי פגשתי את אחד הלוחמים, מיכאל שמו, שסיפר לי כמה לילות הוא מבלה כאן, וכך העברנו את זמננו בנעימים.
רדיו או טרנזיסטור בוודאי שלא היה, וללוחמים לא היה מושג מה הולך בארץ, איפה אנחנו עומדים? כמה אבידות יש כבר? ומה מצב הרוח "שם בחוץ"?
"האם הבאת משהו לאכול?" שאל אותי מיכאל. חייכתי ונתתי לו את הסנדוויץ' שלקחתי עמי.
ביליתי עמם את הלילה. עם דמדומי השחר יצאתי בזהירות, ירדתי לכיוון האופנים ונסעתי הביתה. כאן עברתי את טבילת האש הראשונה בחיי. טבילת אש שהביאה אחריה עוד רבות.
אליעזר גנן שירת בחיל התותחנים והשתתף במלחמת השיחרור, מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ויום כיפור. קיבל את אות חברי ההגנה. שר במקהלת חברותא של עיריית רמת-גן. אב לשלושה ילדים וסב ל-15 נכדים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
|
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
