 |
/images/archive/gallery/302/130.jpg גלית ארביב ז''ל.
צילום העתק  |
|
|
| "גלית היתה הכותל המערבי שלנו'' |
|
| גלית ארביב נהרגה בעת מילוי תפקידה כשוטרת, כשהתנפלה על מחבל בירושלים ומנעה בגופה פיגוע ירי. הוריה מספרים על ילדתם, שבכל פעם שדיברה על המשטרה ברקו עיניה |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
טל ימין-וולבוביץ'
11/5/2005 7:29 |
|
|
|
|
|
|
|
בשיחת הטלפון האחרונה שלו עם בתו גלית, רק 15 דקות לפני מותה, מספר עמרם ארביב שאמרה לו: "אבא'לה שלי", ונפרדה ממנו במעין טון עצוב, שמהדהד באוזניו עד היום.
גלית ארביב ז''ל נהרגה בעת מילוי תפקידה כשוטרת ב-25 לפרואר 2002, והיא בת 21 בלבד. גלית היתה במשמרת בתחנת שועפת בצפון ירושלים, כשלפתע נשמעו יריות. גלית וחבריה זינקו לניידת המשטרה ונסעו למקום האירוע. לא רחוק חגגו ילדים מחופשים את חג הפורים.
גלית היתה הראשונה לצאת מהניידת ולזנק על המחבל, שהחזיק ברובה וירה לכל עבר. גלית הספיקה לירות לעברו שני כדורים שגרמו לפציעתו, לפני שנפגעה מכדורי רובה האם-16. באותו אירוע נפצעו עוד שניים מחבריה לתפקיד. היא הותירה אחריה במותה זוג הורים, שרה ועמרם, ואת האח האהוב אלירן, אליו היתה קשורה
באופן מיוחד.
גלית גדלה והתחנכה בנשר, אך הוריה מעידים שהיתה ממש מאוהבת בירושלים. היא היתה מהראשונות שהתגייסו למחזור הלוחמות של מג''ב. כשהוריה סירבו לחתום לה על טפסי האישור לשירות במג''ב היא לא דיברה איתם במשך חודשיים עד שנשברו.
מיד כשהשתחררה ביקשה גלית להתקבל לעבודה במשטרה. חלומה היה להיות החבלנית הראשונה במשטרת ישראל. את תחנת שועפת הגדירה כמשפחה. היא אהבה את חבריה לתחנה והם אהבו אותה. הוריה מספרים כי אם היתה בחיים עדיין, היתה לה קריירה גדולה במשטרה. היא רצתה ללמוד קרימינולוגיה, אך עם מותה נגדעו כל חלומותיה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
גלית ארביב ז"ל. צילום מתוך אתר ההנצחה לזכרה
|
|
|
 |
|
 |
|
"היתה לי הרגשה שמדובר בגלית"
|
|
|
 |
|
|
|
האם שרה מספרת כי בתה היתה עדינה ושקטה, ואהבה ציור ומלאכת יד. "כל פעם כשהיא דיברה על המשטרה, העיניים שלה הבריקו. היא היתה הכותל המערבי של כולם. אם היו מנערים אותה, היו נופלים ממנה פתקים", אמרה.
שרה נזכרת ברגע בו שמעה על הפיגוע בו נהרגה גלית: "אמרו שמדובר בשוטר, אבל הרגשתי שמדובר בשוטרת. צעקתי. היתה לי הרגשה שמדובר בגלית. התקשרתי והיא לא ענתה. גם כשהיא היתה עסוקה, היא היתה פותחת את הפלאפון כדי שנדע שהיא לא יכולה לענות".
הוריה של גלית מספרים על הקשר המיוחד שהיה בינה ובין אחיה הצעיר, אלירן, שהיו לא סתם אחים אלא ממש חברים ונהגו גם לצאת לטיולים ביחד. עם מותה של גלית, אלירן החליט להמשיך בדרכה ולהתגייס לשירות צבאי במשטרה. לדברי הוריהם, אלירן שינה את חייו כדי לעזור לאחותו להשלים את מה שלא הספיקה בחייה הקצרים.
הוריה של גלית יודעים שכל הורה יספר על ילדו שהוא מיוחד, אבל במקרה של גלית, הם אומרים, היא באמת היתה משהו מיוחד: "כאילו היא ידעה שעד גיל 21 היא צריכה למצות את החיים". שרה אומרת שלפי היכרותה עם גלית, היא היתה מתנפלת על אותו מחבל ללא היסוס, גם אם היתה יודעת את התוצאות מראש.
למשפחתה של גלית מילים חמות על חבריה במשטרה ועל מפקד מחוז ירושלים, ניצב אילן פרנקו, שעד היום נמצא איתן בקשר הדוק.
לצפייה באתר ההנצחה של גלית לחץ כאן
|
|
|
|
|
|
|  | | גלית ארביב ז"ל. צילום מתוך אתר ההנצחה לזכרה
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
