 |
 |
|
|
| מעדיפים את המתים על פני החיים |
|
| מ.ש. פלד חושב שקצת צניעות בציון יום הזיכרון תסייע לעניים ולרעבים |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
מ.ש. פלד
13/5/2005 12:43 |
|
|
|
|
|
|
|
עוד יום זיכרון עבר, עוד שנה חלפה, שוב נזכרים, שוב זוכרים, את הנופלים, את החברים, את הכי יקרים, שוב מראות קשים מטרידים את שנת הלילה, חלומות זוועה חוזרים ביתר שאת, ושוב הרהור שחוזר ונישנה, מה היה קורה אילו הפגז היה נופל מטר ימינה, מה היה קורה אילו אני הייתי בטנק שניפגע ונישרף כליל, או בשוחה שנפגעה פגיעה ישירה ומהחייל שהיה שם לא נשאר שריד, מה היה אילו אני הייתי מגיע לעולם שכולו טוב ביחד עם או במקום אחרים.
כבל שנה עוברות בי מחשבות אלו וכל שנה יש לי מסקנות אחרות, והשנה החלטתי לעלות על הכתב את הרהוריי. המסקנה המיידית שהגעתי אליה היא שבטוח שלא הייתי רוצה שיערכו עבורי טקסים עתירי ממון ומפוארים, לא אנדרטאות שבעלותן ניתן היה להציל שכונת מצוקה שלמה. בטוח שהייתי מעדיף שהכספים יופנו לחיים ולא למתים, לנזקקים ולא לנרקבים, לאלה שעדיין ניתן לשפר את איכות חייהם וחיי משפחותיהם, לנכים שנאבקים בממסד אכזר שממרר ומקצר את חייהם, אולי על מנת שיוכל להזכיר אותם ביום הזיכרון הבא ובהזדמנות חגיגית גם להגדיל בכך גם את תקציב "יום הזיכרון" ולדאוג
לעוד ג'ובים למקורבים.
הייתי מעדיף, אם בכלל, טקסים צנועים, קצרים, עדיף טקסים משפחתיים אינטימיים. לא אהבתי את הטקסים שגורמים לאנשים רבים להישבר לפני קהל רב ולהלבין את פניהם ברבים, ואיך אפשר שלא להישבר למשמע הסיפורים והשירים הכל כך עצובים.
לכאורה נראה שלמדינת ישראל יש סדר עדיפויות חברתי משונה מאד: מדינת ישראל מעדיפה לקדש את המתים על פני החיים. אם תחברו את כל הכספים שמוצאים על זיכרון המתים לסוגיהם, תתפלצו! סכומי עתק מוקדשים לגיבורים, מנהיגים, חיילים אלמונים (והרשימה ארוכה) שמזמן לא נישאר בקברם דבר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
נאה דורש נאה מקיים?
|
|
|
 |
|
|
|
שלא אובן שלא כהלכה - אני ממש לא נגד הנצחת המתים, צריך וגם חובה להנציח אותם! אבל היכן הצניעות? היכן חובותינו כלפי אחינו העניים והנכים המשוועים לעוד 100 שקל לחודש לקיים את משפחתם? היכן חובותינו לרעבים שאוספים שאריות מזון בסוף יום עבודה מערימות הזבל בשווקים? להם לא מגיע? אותם לא צריכים להושיע?
בוועידת הסטודנטים הארצית ל"סדר עדיפויות לאומי-חברתי", שהתקיימה בתחילת מאי, הופיע בין השאר גם הרב לאו. הרב דיבר דברי טעם ובין השאר סיפר על "עניי הארץ, ההומלסים שמתים בגן הכובשים, הנכים קשי היום". כמעט כל הנוכחים הזילו דמעה, אבל בחוץ חיכתה לכבוד הרב מכונית מפוארת עם נהג צמוד. הייתי שם עם הבן הצעיר שלי, וממש התביישתי. כבוד הרב, מה עם הצניעות? מה עם "נאה דורש, נאה מקיים"? כמה ילדים רעבים אפשר היה לגדל בכבוד אילו הסתפקת במכונית צנועה יותר, ואת שאר הכסף היו מחלקים לאלה שדיברת עליהם בדחילו ורחימו? כמה מתים ניתן היה להציל?
המשלחת הכי גדולה מכל משלחות העולם להלווית האפיפיור הגיעה ממדינת ישראל. על חשבון מי? לשם מה? כמה זה עלה לנו? כמה שנים אפשר היה להאכיל משפחות רעבות בכסף שבוזבז? תחשבו לרגע כמה כסף מבוזבז על נסיעת פמלייה כזאת, עשרות אנשי ביטחון, מלון פאר, עוזרים ותתי עוזרים, מטוס מיוחד, תקשורת, ארוחות ועוד. האם זה סדר העדיפויות חברתי-כלכלי של מדינת ישראל? זה החזון? זה הצדק החברתי שאנחנו מייחלים לו?
איבדנו את הפרופורציה, את ההגיון. מקדשים את המוות יותר מאשר את החיים, סכומי עתק מבוזבזים בעוד אחינו רעבים. לא פעם שמעתי קריאות של נכי צה"ל: "הם מעדיפים אותנו מתים!". זמן רב חשבתי שאולי הם מגזימים, סתם קוטרים. אבל היום אני יודע: הם צודקים!
מ.ש.פלד - איש עסקים לשעבר, עיתונאי חובב בהווה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
|
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
