האמת הפשוטה
ניר ברעם סבור שהפינוי הוא יום תקווה לישראל אחרת. אין מה להתנצל, מותר אפילו להתגאות
כן, כאב העקורים אמנם נוגע ללב, ועדיין השבוע שבו עזבנו את עזה הוא שבוע שבו אותה ישראל שאיננה לאומנית וגזענית, נשמה לרווחה לראשונה מזה שנים. וגם לה מותר לנשום, לא רק לחבורת מופקרים הנושמים בהנאה את אוויר הים הצלול בעזה. הדרישה הקיטשית והמטופשת הזו, שנזדהה איתם באבלם על אובדן מפעלם - שכולו היה מורכב מיוהרה ומאדנות - היא חוצפה שאין כדוגמתה.
מתי הם הזדהו עם אדם אחר שאיננו דומה להם? עם הפלשתינים שחיים לידם, עומדים במחסומים עבורם, מנועים מלנסוע בכבישיהם? עם העניים שמשלמים את מחיר כלכלת הכיבוש? עם ציבור רחב בישראל שלא רצה להרוג ולמות עבורם?קודם שנראה את מנהיגי מועצת יש"ע,רחומים וחנונים שכמותם, מזדהים עם סבל החיילים, ששנים סיכנו את חייהם עבור 10 וילות על חוף עזה, או על הסגרים, המחסומים, החישופים. אחר-כך נזדהה איתם.
זה היה השבוע שבו "התמונות" העלימו את האמת הפשוטה שניצבה מאחורי ההתנתקות: מדובר בניצחון חשוב של המחנה שלוחם כבר עשרות שנים נגד הכיבוש. לא ניצחון מושלם, לא סופי, ובכל זאת ניצחון. השבוע הזה מסמל את הסרת עניבת החנק ממיליוני פלשתינים, את הוצאת החיילים שלנו מאזור שבו יכולים היו לקפח את חייהם עבור חלום מטופש שסופו צפוי מראש. לכן, אין צורך להרכין ראש ולהתנצל, וגם לא להזדהות עם כאבם של אלו שתמיד קהים באופן מוחלט לכאבם של אחרים. כל אלה שצידדו בהפסקת הכיבוש יכולים להיות מרוצים מהיציאה מעזה, ולהתנצל רק שלא עשינו את זה מזמן.
מערכת ערכים אתנוצנטרית
המתנחלים הצליחו, באמצעות כל טקטיקה אפשרית - פוליטית, חוקית ולא חוקית - להגדיל את הישגיהם ולפטם את מפעלם חסר התכלית, ותוך כדי בולמוס ההתפשטות הפרוע הזה הטביעו אותנו בכיבוש קטנוני ואין סופי, שנדמה שכבר לא ניתן להפסיקו. השבוע למדנו שניתן לסגת מהכיבוש, שזה אפשרי, ולא במחיר כבד מדי. והנה מבקשים מאיתנו להתעלם מעשורים של חטאים, מעשרות שנים שבוזבזו כאן לשווא, ולהזדהות, לכאוב עם המקללים, המגדפים, הצווחים.
קיימת כאן מחלוקת עמוקה: אלה המאמינים שמפעל
ההתנחלות אינו חוקי ונחוץ לא יזילו דמעה עבור אנשים שלא מאמינים בזכותו של "הלא יהודי" לחיים ראויים. מערכת הערכים האתנוצנטרית הזו, ה"יהודי לא מגרש יהודי" שלהם, הגזענות הטמונה בתוך בת צחוק מאובסת באהבת "אחים," השימוש המופקר בילדים קטנים - לכל זה ציבור רחב בישראל חש מנוכר ובדין. הפינוי מעזה הוא יום ניצחון ותקווה לישראל אחרת, יום שבו העוול המוסרי שלו אנחנו אחראים כולנו, בגללם, קטן קצת, ואין שום סיבה להתנצל. מותר אפילו להתגאות בהישג.
עדכון אחרון : 24/8/2005 6:49
נא להמתין לטעינת התגובות
