ראשית צניחת גאולתנו
איך ננטשה הזירה הציבורית, שהפכה לשדה התגוששות בין חרדים לחילוניים, מבלי שהעמדה הדתית הלאומית תמצא את מקומה? אשר כהן על הקיפאון והקיבעון שמלווים את הציונות הדתית כבר כמה עשורים
משנות ה-90 ואילך ניכר בזירה הציבורית הפומבית שיתוק פנימי שהשתקף בעיקר בשתיקה ובהיעדר אמירות ציוניות דתיות ייחודיות שיבהירו בציבור הרחב ובמישור הפנימי את דרכה בסוגיות שונות הנוגעות למאבק על הזהות היהודית.
מאוד נפוץ לטעון שהבעיה טמונה בהתמקדות יתר בנושא ההתיישבות ובחולשה הפוליטית. לו היינו מוצאים שהציונות הדתית מציגה עמדות ייחודיות וברורות, אך טוענת שאינה יכולה להגשימן על רקע חולשתה הפוליטית – דיינו. לו נמצא שאכן הציגה עמדות ברורות, אך נמנעה מלהציגן כאולטימטיביות על רקע חשיבות המאבק על ארץ ישראל – גם אז דיינו.
אלא שאמירות ציוניות דתיות נעדרו מהשיח הציבורי גם בנסיבות שבהן היה ניתן לעשות זאת ללא קשר למאבק על ארץ ישראל ולחולשה הפוליטית. כך ננטשה הזירה הציבורית שהפכה לשדה התגוששות בין חרדים לחילוניים מבלי שהעמדה הדתית הלאומית תמצא את מקומה.
הוויכוח אודות מעמד הלא-אורתודוקסים בתחום הגיור מהווה מוקד מתח בעולם היהודי ובמדינת ישראל. ועדת נאמן הגיעה לפשרה שבמרכזה שני מרכיבים: האחד, יוקמו מכוני לימוד משותפים לשלושת הזרמים; והשני, הגיור המוכר בישראל יהיה אורתודוקסי ובסמכות הרבנות.
לציונות הדתית ניתנה הזדמנות להבטיח את בלעדיותה של הרבנות בתחום הגיור תוך קבלת גושפנקא מהרפורמים והקונסרבטיבים.
העימות המתמשך סביב גיוס בני ישיבות בעשור האחרון ייזכר בעיקר כוויכוח חרדי-חילוני. אמירות ציוניות דתיות כמעט ולא נשמעו. הציונות הדתית לא רק שולחת את בניה ליחידות העלית, אלא גם רואה בשירות הצבאי מצווה דתית.
ההתלבטות הציונית הדתית בסוגיה זו הניבה מגוון רחב של פיתרונות דוגמת ישיבות הסדר ומכינות קדם-צבאיות. מן הראוי היה שפיתרונות אלה יוצגו על ידי הציונות הדתית כלפי החרדים בבחינת "כזה ראה וקדש". הכיצד ייתכן שמה שמוצג לתלמידים כחובה לאומית וכמצווה דתית לא יוצג גם לחרדים בזירה הציבורית הפומבית? גם אם לא היה בכך כדי להשפיע מעשית, יש חשיבות לכך שהדברים ייאמרו לצרכים חינוכיים פנימיים וציבוריים-פוליטיים. מבחינה מוסרית, קשה להשלים עם כך שפינות הזיכרון לחללי צה"ל בסניפי בני-עקיבא הולכות ומתמלאות ונציגי הציונות הדתית אינם נשמעים.
אחד ההבדלים בין חרדים לציונים דתיים נשען על מידת הנכונות להתבסס על היתר המכירה ופיתרונות אחרים המאפשרים את העבודה החקלאית גם בשנת שמיטה. לקראת תשס"א ניסו החרדים להחיל את הכללים המחמירים לא רק על עצמם אלא גם על זולתם באמצעות התניית מתן כשרות בהימנעות ממכירת תוצרת חקלאית מהיתר מכירה. במופע ייחודי של חילול ה' נראה הרב הראשי, בקשי דורון, בטלוויזיה כשהוא בוכה לאחר ימים רבים של לחצים ואיומים מצד החרדים שלא בחלו בכלום במאבקם.
מלבד יחידים, המאפיין הבולט של רבני הציונות הדתית היה השתיקה. רוב בתי המדרש שרוממות תורת הרב קוק בין כותליהם נאלמו דום לנוכח הניסיון החרדי לבטל את היתר המכירה. בראש השנה תשס"א פרצה המלחמה היהודית-פלשתינית, מה שחיזק עוד יותר את הצורך להגן על האחיזה בקרקעות באמצעות המשך העבודות החקלאיות. מבין עשרות המודעות למען ארץ ישראל, לא זכורה מודעת ענק אחת שתחדד את התפיסה הציונית הדתית על חשיבות החקלאות כאמצעי לאחיזה בארץ ישראל.
רק מקוצר היריעה אינני מפרט על המתרחש בתחום הגיור הממתין עדיין לתעוזה דתית ציונית ופעולה רחבת היקף, על ההתנגדות לאמנת גביזון-מדן. בכל אלה בולט המכנה המשותף: קיפאון וקיבעון במקומות שבהם נדרשת נקודת מבט ציונית כלל לאומית, רחבה וצופה פני עתיד מעבר לקביעות המופרכות דוגמת "היה לא תהיה".
לנוכח הקינה על תהליכי ראשית צניחת גאולתנו דרושה מנהיגות דתית שתמלא בתוכן מעשי ריאלי את התפיסה שישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
