מסע השפלה בנתב"ג
למה אירנה ג'מאל ומשפחתה זוכים כל פעם להשפלות וזלזול בנמל התעופה?
כאם דואגת היא נוסעת מעת לעת לבקרו שם ולאמצו אל לבה. בכל פעם שהיא יוצאת את גבולות המדינה, היא עוברת לטענתה חוויה משפילה. בטרם נפתח בתיאור השפלתה נצטט אותה עצמה: "אני בהחלט מודעת לצורך בבדיקה ביטחונית מקיפה, אבל אני מתקוממת נגד היחס המזלזל והמשפיל מצד האנשים שמבצעים את המשימה".
בפנייתה למדורנו היא מפרטת את אותה חוויה קשה, שעליה מתלוננים רבים מהזרים ואלה שאינם יהודים, היוצאים ונכנסים בשערי המדינה. רק באחרונה פורסמה בהרחבה תלונתו של שגריר דרום אפריקה בישראל, שעבר חוויה משפילה מצידה של בודקת בנמל התעופה.
אירנה מספרת כי כשביקשה להביא לבנה עוגות ודברי מתיקה, עברו המוצרים השחתה במהלך הבדיקה ושבו למזוודה מעוכים ונטולי צורה. בהזדמנות אחרת נלקח ממנה במהלך הבדיקה הביטחונית המקיפה תיקה האישי, שהיה צמוד לגופה, ובו תרופות חיוניות להורדת לחץ דם שהיא נזקקת להן. בתיק היו גם כספה וטלפון סלולרי. בתום הבדיקה התבשרה כי עליה להיפרד עד תום הטיסה מארנקה, מכספה ומהתרופות. היא תוכל לקבל אותם רק עם נחיתתה, עם שאר המזוודות. גם מעיל שאחזה בידה נלקח ממנה וצורף לתיק.
היתה זו טיסת מעבר, ולכן נאלצה להמתין בנמל ברומא ארבע שעות ללא כסף, טלפון, ללא אוכל וללא תרופות, עד תום הטיסה הבאה. היא שואלת בקול חנוק מדמעה: מה הקשר בין הניתוק הזה מתיקה, המונע ממנה שימוש בכספה ובתרופותיה, לבין ביטחון המדינה? מדוע לא הוחזרו לה בתום הבדיקה המקיפה?
אירנה סופגת כבר שנים בהכנעה את ייסורי הטיסה, ושואלת מדוע יציאה מגבולות המדינה המשמשת לכל אזרח מקור הנאה, היא בשבילה סיוט ללא תקנה? בנה בן ה-18, שטס לאיטליה ללימודי הרפואה, עבר חיפוש ותשאול משפיל, שארך שלוש שעות וכמעט איחר לטיסה. עוד היא מגלה כי בכל פעם שהיא מגיעה לנמל בלוד, היא עוברת חיפוש על גופה הנערך בצורה בוטה. לא אחת היא נאלצת לעבור את מחזה ההשפלה בנוכחות מתפשטות אחרות, ללא מחיצה שתשמור על פרטיותה.
אירנה, אזרחית המדינה, נאלצת בכל טיסה לוותר על זכותה לשוטט להנאתה בנמל התעופה או להתרווח באולם ההמתנה. הבדיקה הנערכת עליה מסתיימת תמיד בדקה האחרונה לטיסה, וזו איננה פוסחת על אף אחד מבני משפחתה. באחרונה טסו שני ילדיה לביקור אצל סבתם באוקראינה. בנה בן ה-20 ובתה בת ה-12 נבדקו בקפדנות וביסודיות, ועל כך היא איננה מלינה, אבל המזון שביקשו להביא לסבתא הוצא מהמזוודה ונשלח לתא המטען כשאיננו ארוז בקפדנות, ולכן הושחת.
מה שהטריד את אירנה במיוחד, היה העובדה כי הבת נשלחה לבדיקה נפרדת וניטלה מחזקתו של האח, שנאסר עליו להיות במחיצתה. הילדה הועברה לתא מרוחק, ושם התבקשה לחלוץ את נעליה, שנשלחו לבדיקה. מאוחר יותר סיפרה הבת, כי חשה חרדה בגלל בדידותה, אבל התאפקה לא לחשוף את מבוכתה.
אירנה שואלת בעוגמת נפש: עד מתי יימשך המסע הזה שהיא עוברת שוב ושוב? מתי, היא שואלת, יוכלו היא ובני משפחתה לעבור בנמל התעופה כמו כל אזרח שווה זכויות. היא סבורה כי אכן יש להקפיד בבדיקה הביטחונית המקיפה, אבל היא מבקשת שבעלה הרופא, היא וילדיה לא יצטרכו לעבור בכל פעם מחדש מסע השפלה, כאילו הם מהווים איום ביטחוני ראשון במעלה.
אירנה פנתה במכתב נרגש לאחראים לביטחון בנמל התעופה, וגם שאלה מדוע כשמוציאים ממזוודתה לבנים ובגדים, הדבר נעשה ללא מחיצה, כשאביזרים אינטימיים נחשפים לכל עין זרה. לכל שפע השאלות שלה אנחנו מצרפים תהייה משלנו: איך זה שכל אמצעי הבידוק המתקדמים עם מכונות השיקוף, אינם משוכללים דיים כדי למנוע ניתוק ילדה מאחיה, ונטילת תיק, כסף ותרופה שלהם זקוקה הנוסעת?
דוברת רשות שדות התעופה הגיבה על תלונתה של אירנה, וקבעה כי נציגי הרשות מצטערים על עוגמת הנפש שעברו היא ובני משפחתה. הדוברת הדגישה כי הבדיקה הביטחונית מתבצעת על-פי חוק ובכפוף להנחיות ולנהלים של גורמים ממלכתיים. נציגי הרשות מתייחסים בכבוד ובאדיבות לכל הנוסעים, כולל האזרחים הערבים במדינה, ומשקיעים מאמצים רבים בטיפול מסייע לאוכלוסיית בני המיעוטים.
אנחנו מברכים על התגובה, אולם מוסיפים בכאב לב עובדה נוספת שאנחנו לומדים מפיהם של תיירים
אולי ראוי להעביר את כל עובדי רשות שדות התעופה, הבודקים הביטחוניים ועובדי משרד הפנים והמשטרה, המופקדים על שערי ארצנו האהובה, סדנאות של הלכות דרך ארץ ונימוסים, לשכלל את אמצעי הבידוק ואף להקפיד הקפדה יתרה בכבודם של הנוסעים, יהודים כערבים ובני כל הדתות, העמים והגזעים.
באחרונה שטפנו את עינינו במראות נעימים של חלונות ראווה בוהקים ומשטחי שיש מרהיבים בקניון רמת-אביב. הלב התרחב מגאווה לאור החנויות המעוצבות על-פי מיטב האופנה. לא היינו מטריחים את הקוראים בתיאורים, אילולא התופעה החוזרת ונשנית בכל אתר דומה ברחבי המדינה: אין מקפידים לאכוף את החוקים, התקנות והכללים, שנועדו לנהל חיי מסחר וקניונים תקינים.
בעודנו צועדים בינות לחנויות צדו את עינינו זוג עלמות, שפיצחו גרעינים בקולות נפץ רעשניים והשליכו את הקליפות ללא כל מבוכה לעציץ מטופח במרכז השדרה הבוהקת והנקיה. שני מטרים מערימת הפסולת, שאותה פלטו מפיהן בשקיקה, נותר מבויש פח אשפה מעוצב. לא היה בכל הקניון ולו גם פקח חד עין אחד או כל אדם מוסמך, שיעצור בעד התקלה.
בעודנו נעצבים אל לבנו ומייחלים לחוקי סינגפור או לוס-אנג'לס הרחוקה, צעד מולנו עלם גבה קומה ונשף אל מול פנינו עשן סיגריות, ללא צל של מבוכה.
פנינו בזעם למשרדי הנהלת הקניון, וביקשנו לדעת מדוע אין מי שיקפיד למנוע מהמלכלכים והמעשנים למלא אחר הכללים. נציג ההנהלה פלט אנחה וגילה כי רק לפקחי העירייה יש סמכות אכיפה, והללו כידוע עסוקים ברישום דוחות חניה.
אין מי שירשום דוחות נגד המפרים בגלוי את התקנות, החוקים והצווים. אנחנו שבים וקוראים לרשויות בגרון צרוד, להאציל סמכויות לאנשי ביטחון, פקחים ושומרים בבתי עסק, בבתי חולים ובקניונים, שיאכפו במלוא העוצמה את החוקים המתקבלים בכנסת בהתרגשות גדולה, וכלים בעשנם של עברייני חוק נטולי מעצור ומגבלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
