ימי התשובה של צה"ל
בדיוק לפני שנה יצא צה"ל למבצע "ימי תשובה" בעזה. היום כבר אפשר להגדיר אותו סיפור הצלחה. קרבות האגו פינו את מקומם לתיאום שעד אז לא נראה בצבא. כתבה ראשונה בסדרה
בדיוק לפני שנה, בתקופת החגים, נהרגו חמישה בני אדם מירי קסאמים לעבר שדרות ומירי מחבלים סמוך לרצועת עזה. חברי הקבינט המדיני-בטחוני הרימו את ידיהם וצה"ל יצא למבצע טיהור מחבלים. "יש לירות בכל אזרח פלשתיני שאוחז בנשק", היתה הפקודה. רוח הפקודה יוצאת אל הפועל. בצה"ל הכתירו את המבצע כהצלחה גדולה.
כדי להבין כיצד רקם מבצע ימי תשובה עור וגידים, כדאי לחזור עוד כמה חודשים אחורה, אז נהרגים 11 חיילי צה"ל בשני פיגועים שנצרבים עמוק בתודעה. באירוע הראשון, במהלך מבצע "פרשי הפלדה", עולה נגמ"ש שעליו חיילים מגבעתי על מטען בשכונת זייתון בעזה. שבעה חיילים נהרגים וחלקי גופותיהם מוצגים לראווה על-ידי המחבלים. יממה לאחר מכן נהרגים חמישה חיילי צה"ל שנעו על נגמ"ש בציר פילדלפי.
בתגובה, פקד תא"ל במיל' שמואל זכאי, אז מפקד אוגדת עזה, על כניסת כוחות לשכונה תל-סולטאן ברפיח, במסגרת מבצע "קשת בענן". את המשימה הטיל על חטיבת גולני. אל"מ ארז צוקרמן, מפקד החטיבה, לא רוצה לראות את תמונות חלקי הגופות של חייליו כמו בשכונת זייתון. הוא מבין כי איום המטענים מסוכן מדי ולכן הוא מחליט להיכנס לשטח רגלית, דבר שצה"ל נמנע עד כה מלעשותו באזור.
השיטה עובדת. בחסות מסוקי קרב מלמעלה, נכנסים שלושה גדודים ללב רפיח משלושה כיוונים שונים. בלילה הראשון הרגו לוחמי גדוד 12 של גולני שישה מחבלים. בהמשך פתחו באש לעבר חוליית מחבלים אחרת שזיהו. דקות ספורות מאוחר יותר זיהו הלוחמים מחבלים נוספים שמנסים לחלץ את גופות חבריהם ובמקביל מנסים להטמין מטענים באזור.
אל"מ צוקרמן, בחפ"ק בעצמונה, דרש מאנשי חיל האוויר לפקוד על טייס מסוק הקרב לפתוח באש לעבר המחבלים. טייס המסוק התנגד לביצוע התקיפה וטען כי הוא חושש לפגוע באזרחים. פיקוד חיל האוויר בקריה בתל-אביב נותן גיבוי להחלטה של הטייס. בין אל"מ צוקרמן לטייס התפתח ויכוח שהגיע לטונים צורמים. אל"מ צוקרמן התעצבן, ובאופן חריג הורה לקציני התיאום של חיל האוויר להוציא את כל מסוקי הקרב מהמבצע. אל"מ צוקרמן טען כי הוא לא מתכוון להמשיך לשתף פעולה עם הטייסים לאחר שאחד מהם סיכן את חיי חייליו.
קצינים באוגדת עזה, בגולני ובחיל האוויר קיבלו את ההחלטה של אל"מ צוקרמן בתדהמה. למרות שיחות הטלפון שניסו לרכך את מפקד גולני, הוא נותר מבוצר בדעתו. ראש להק אוויר דאז וראש מטה חיל האוויר היום, תא"ל אמיר אשל, מבין שנדרשת כאן מנהיגות. הוא עולה על מדי ב', עוזב את ה"בור" בקריה, ונוסע לחפ"ק בעצמונה.
אל"מ צוקרמן מופתע מהביקור. הוא ממהר לפתוח מפות,
בתום שיחה ארוכה מתקבלת ההחלטה שמשנה את יחסי העבודה בין מנהלי המבצעים "הירוקים" לבין המסייעים "הכחולים" מהאוויר. אל"מ צוקרמן ותא"ל אשל מסכימים על כך שסמכות הפעלת האש תעבור לידי מפקד המבצע בשטח. בנוסף הוחלט כי לכל אורך המבצע ישהה קצין בדרגת תא"ל מחיל האוויר בבור, והוא ייעץ למפקד המבצע במטרה למנוע חיכוכים. מפקד חיל האוויר אימץ את הנהלים החדשים ואפילו הגיע בעצמו לבור כדי לתאם את המבצע.
אל"מ צוקרמן התרשם מאוד מהצעד שעשה תא"ל אשל. "לא האמנתי כשהוא הגיע לעצמונה", סיפר לחבריו. "זו הגדולה שלו ואני מעריך אותו עד היום. גם לא האמנתי שהוא יקבל החלטה חד-משמעית שתיושם בעתיד". אל"מ צוקרמן הבין כי לחיל האוויר נפל האסימון. "בחיל האוויר הבינו כי אנחנו הצרכנים והם נותני השירות", אמר לחבריו.
לקח אחר שלמד צה"ל במבצע "קשת בענן", קשור להתנהלות ההסברה מול טענות הפלשתינים. ב-19 במאי 2004 ירה טנק ישראל בשוגג לעבר מפגינים פלשתינים שצעדו מרפיח לכיוון חאן-יונס במחאה על המצור הישראלי. הפלשתינים דיווחו לכלי התקשורת על כ-80 אזרחים שנהרגו בתקרית.
"כולם היו בפאניקה ונכנסו לסחרור", משחזר אל"מ יואב (פולי) מרדכי, מפקד התיאום והקישור של צה"ל ברצועת עזה דאז. "אפילו בוגי (הרמטכ"ל לשעבר, משה יעלון – א.ב.) נכנס ללחץ. לרות ירון, דוברת צה"ל, נגמרו המילים". ירון, מספר מרדכי, החלה לתדרך את הרמטכ"ל לקראת עלייתו לשידור, להגיב על הרג 80 פלשתינים.
אל"מ מרדכי הרים טלפון לראש העיר רפיח ולבית החולים המקומי, וקיבל תמונת מצב מלאה ומהימנה. מספר ההרוגים עמד על שמונה. עוד 45 נפצעו. "התחלתי להרגיע את כולם", אומר אל"מ מרדכי. "עמדתי מול התקשורת הערבית והתחלתי להסביר מה קרה".
מהסיטואציה הזו מבינים אל"מ מרדכי ותא"ל זכאי, מכרים ותיקים מתקופת שירותם המשותף בגולני במהלך מלחמת לבנון, שהשליטה על התקשורת חייבת לרדת למטה. להיות בשליטה של הדרג המפקד על המבצע. התובנה הזו מובילה מאוחר יותר למלחמות אגו חדשות ולוויכוחים צורמים בין יחידת דובר צה"ל לאוגדת עזה.
במהלך המבצע טענו הפלשתינים וארגוני זכויות האדם כי צה"ל הרס בתים רבים ברפיח. אל"מ מרדכי נתבקש על-ידי אלוף פיקוד הדרום דן הראל, ובלחץ תא"ל זכאי, לייצג את צה"ל בבג"ץ. אל"מ מרדכי ניסה להתחמק. "אני מודה, עד שלא ירדה פקודה מהאלוף לא הלכתי לירושלים", הוא אומר. "אבל כשהחלטתי ללכת הגעתי מוכן עם מפות ועם מסמכים המפרטים כיצד סייע צה"ל לפלשתינים".
ההכנה והארגון עשו את שלהם. בפסק הדין דחה נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, את העתירה. "ברק הרעיף על צה"ל שבחים", מוסיף אל"מ מרדכי ומספר כי קיבל על כך מחמאות מהרמטכ"ל. דחיית העתירה בבג"ץ הוכיחה כי צה"ל יכול לעמוד איתן מול שמועות וטענות שמעלים הפלשתינים. למבחן הזה במהלך מבצע ימי תשובה צה"ל כבר יהיה מוכן.
לאחר מבצע "קשת בענן" התגרו ארגוני הטרור בישראל, כששיגרו ללא הרף רקטות קסאם לעבר שדרות ויישובים נוספים בנגב המערבי. בתגובה יצא צה"ל לסדרה של 11 מבצעים קטנים שזכו לשם "מגן קדמי". המבצעים המוגבלים הללו הובילו, בסופו של דבר, למבצע הגדול – ימי תשובה.
"המטרה שלנו היתה להגיע למרחבי השיגור ולא לתאי שטח קטנים כמו שעשינו בעבר", מסביר אל"מ אבי לוי, מפקד החטיבה הצפונית באוגדת עזה. "לכל אחד מארגוני הטרור יש תצפיתנים, סייענים, צירי הגעה וצירי נסיגה. במהלך מבצעי מגן קדמי, שנמשכו כשבועיים וחצי, הגענו איתם לחיכוך בבית חנון ובסביבתה".
ככל שכוחות צה"ל התקדמו בשטח והטילו מצור על בית חנון והאזור, דילגו המחבלים אחורה ושיגרו קסאמים מתוך מחנה הפליטים ג'בליה. "נרתענו מלהיכנס פנימה", אומר אל"מ לוי. "בכל זאת, זה מחנה פליטים, צפוף מאוד, מעוז של החמאס".
הרמטכ"ל יעלון חשב שלפני שהולכים לפעולה רחבה, עדיף לנסות לשכנע את הרשות הפלשתינית לקחת אחריות. יעלון שלח את תא"ל זכאי להיפגש עם מוסא ערפאת, מי שהיה מפקד כוחות הביטחון הפלשתינים בעזה, ושלימים חוסל על ידי פעילי ועדות ההתנגדות.
ערפאת הסכים לפרוס את כוחותיו ולקחת אחריות ביטחונית על אתרי שיגור הקסאמים. תא"ל זכאי הבטיח שאם כך יהיה, צה"ל יפסיק את הלחימה ואת המצור על צפון הרצועה. אם לא – צה"ל ייכנס לג'בליה. שר הביטחון, שאול מופז, התרגז על עצם קיום הפגישה.
לערפאת היו כוונות טובות. הוא פרס את כוחותיו בשטח, וצה"ל הוציא את כוחותיו והעמיד אותם בפאתי בית חנון. על כל צרה שלא תבוא. אך ערפאת נכשל. תוך שבועות ספורים חזרו הקסאמים להתעופף לעבר שדרות ויישובי הנגב המערבי.
"זו היתה תקופה קשה", משחזר תא"ל זכאי את תחושת חוסר האונים. "לתושבי שדרות היתה תחושה שלצה"ל אין מענה לקסאמים. התושבים הפגינו נגד צה"ל, חלקם החלו לעזוב את העיר". הלחץ הזה על צה"ל מוליד את ימי תשובה.
"במהלך האזכרה של נביה מרעי ז"ל (סגן מפקד אוגדת עזה שנפל ברצועה ב-1996 – א.ב.) לקח אותי מופז הצידה ואמר לי, 'צריך לעשות משהו'", מספר תא"ל זכאי. "המטרה היתה ליצור מצב שהפלשתינים ישלמו מחיר כזה שיהיה עליהם לשקול האם להמשיך את הירי".
תא"ל זכאי נפגש עם אל"מ לוי. הם מבינים שכניסה לג'בליה היא בלתי נמנעת, ויחד הם רוקמים את התשתית למבצע שישנה את תפישת ההפעלה של צה"ל אחרי דורות של לחימה. תא"ל זכאי, תא"ל אשל וגורם בכיר בשב"כ מקימים לראשונה בצה"ל חמ"ל אחד שמרכז את עבודתם של כל הגורמים המעורבים בקרב: כוחות היבשה, אנשי המודיעין של צה"ל והשב"כ, אנשי חיל האוויר ונציגי חיל הים.
אל"מ לוי התנגד תחילה לרעיון שבחמ"ל בפיקודו יישבו כוחות מודיעין. הוא התקשה לקבל את השינוי בדרך הפעולה לה הורגל וסבר כי הם עלולים לפגוע במבצע. ההתנגדות הזו אף לוותה בצעקות. אך מהר מאוד הבין אל"מ לוי כי דווקא ההרכב הרחב הזה יקצר את מעגלי הפיקוד ויסייע לפגוע במחבלים.
וכך התיישבו כולם ביחד באוהל ענק, שחולק למתחמים שהופרדו ביניהם במחיצות עם חלונות. המידע זרם מהכוחות בשטח, לאנשי יחידת 8200 (יחידת האיסוף של חיל המודיעין), דרך יחידה 504 (היחידה להפעלת סוכנים של צה"ל), עבר אצל סוכני השב"כ והגיע אל קציני להק מודיעין של חיל האוויר. התיאום בין חיל האוויר לאוגדת עזה, שבעבר עבר דרך מטה פיקוד הדרום ואגף המבצעים של המטה הכללי, התבצע ישירות. כמעט מיותר לציין את כמות ומגוון האמצעים הטכנולוגים המתקדמים שנכנסים לאוהל הזה.
"כמות המחבלים הם המדד להצלחת המבצע", הכריז תא"ל זכאי בפני פקודיו. "עליכם להביא בכל יום לכמה שיותר מחבלים הרוגים, אך להימנע מפגיעה בחפים מפשע, כדי שהפלשתינים לא יציגו מצג שווא של טבח ואסון הומניטרי".
אל"מ לוי ישב באוהל החמ"ל שעליו פיקד, מוקף במסכי טלוויזיה ומחשבים. הוא קיבל תמונה מודיעינית עדכנית 24 שעות ביממה. השטח נסרק במהירות וביעילות, המטרות זוהו מיד ומעגלי האש בין הכוחות נסגרו מהר מאי פעם.
סמכות הפעלת האש הופקדה בידיו של אל"מ לוי, סמכות שהיתה עד לא מזמן רק בידיו של הרמטכ"ל. בין לוי למפקד חיל האוויר בבור היה קו ישיר. בכל סוף משמרת נערכה שיחה להפקת לקחים.
כל זה הוביל לפגיעות מדויקות של כוחות צה"ל מהאוויר ומהקרקע. "נוצרה תמונת מודיעין מדהימה ומדויקת", אומר אל"מ לוי. "לאט לאט יצרנו שפה משותפת לכל הגורמים. הגענו לרמות שלא ידענו קודם". האגו כבר לא שיחק תפקיד במערכה. כולם הבינו כי אין זה משנה מי פגע יותר ומי חיסל את בכירי המבוקשים.
ההחלטה להיכנס לג'בליה עוררה התנגדות רבה בקרב קצינים בכירים בצה"ל. רבים הזהירו מפני יציאה משם "כשלרגלינו נהרות של דם". תא"ל זכאי ואל"מ לוי, מחוזקים ממבצעי קשת בענן ומגן קדמי, היו מלאי ביטחון שהפעולה תצליח.
"היה לנו ברור שהפלשתינים הכינו לנו מערכת הגנה משולבת, שכללה מטענים וחוליות נ"ט", אומר סא"ל עופר וינטר, מפקד גדוד הסיור של גבעתי לשעבר, שזכה יחד עם חייליו בצל"ש אלוף פיקוד הדרום על לחימתם. "היתה תחושה של מלחמה. פתחנו את כל המחסנים".
הלחימה בתוך מחנה הפליטים היתה דומה להסתובבות בתוך קן צרעות. "חוליות מחבלים רצו ברחובות", מתאר סא"ל וינטר. "כל מי שזז חטף מהאוויר, מהטנקים ומהלוחמים. בעיקר בלילה, אז יש לנו יתרון ברור עליהם. רק הגדוד שלי הרג קרוב ל-40 מחבלים. ואז, לאט לאט, ראינו איך הם דועכים. איך הם מתחבאים בבתים בלילה בזכות האמצעים שלנו".
כבר בשלושת הימים הראשונים של המבצע מצליח צה"ל להרוג כ-60 מחבלים. בין השאר פוגעים חיילי צה"ל בסאלם טאבת, מי שהוציא את פיגוע המכולה בנמל אשדוד ומוגדר מספר 2 בחמאס בצפון הרצועה.
אך החמאס לא נח לרגע. בדיעבד התברר כי אנשי הארגון התכוננו היטב למבצע צה"ל, והוציאו לפועל תוכנית מגירה שכללה תקיפה משולבת של קסאמים על שדרות והתקפה על מחנות צה"ל. המטרה היתה לגרום לכמה שיותר אבדות שיאלצו את צה"ל לצאת מג'בליה.
חלק מהתוכנית אכן נוצא אל הפועל. סמ"ר גלעד פישר נהרג בהתקפת מחבלים על מוצב צה"ל מול בית-חנון. שולה בטיטו נהרגה בפיגוע ירי בעת שצעדה מניסנית לאלי סיני. ויקטור אריאל, החובש שבא לחלצה, נהרג אף הוא.
"החלה התקפה משולבת של החמאס ולא ידענו לאבחן אותה", מודה בדיעבד אל"מ זכאי. "אני טעיתי בהערכה שלה. הם פעלו כמערכת שלמה וסדורה. היתה לנו תמונה מודיעינית מלאה אבל לא חשבנו שיש פה משהו שונה. חשבנו שהמשך ירי הקסאמים הוא כבעבר. מתי נפל האסימון? אחרי ששולה בטיטו ז"ל נהרגה".
אך המתקפה של החמאס לא עוצרת את צה"ל. רק משנה את מיקומי המפקדים ואת הגישה. אל"מ לוי עוזב את אוהל הפיקוד ויוצא לפקד על החטיבה הצפונית, שמקבלת את המשימה לבלום את ההתקפה על העורף. מפקד חטיבת גבעתי, אל"מ אייל אייזנברג, מקבל לידיו את הפיקוד על המבצע".
שיתוף הפעולה וקיצור התיאום בין אוגדת עזה לחיל האוויר, אומרים גורמים בצה"ל, הם אחד מהלקחים החשובים של מבצע ימי תשובה. "הקשר היה ישיר", אומר בשביעות רצון תא"ל אשל. "לא היה שום דבר באמצע. לא פיקוד ולא מטכ"ל. יידענו את האלוף וזהו. אפילו קציני התיאום של חיל האוויר, שהיו מוצבים עד אז באוגדה, ירדו לחטיבות".
כשכוח צה"ל זיהה בג'בליה מחבל נושא משגר קסאמים רוכב על חמור, המידע מיד הגיע לחמ"ל, הועבר לאנשי חיל האוויר שישבו שם, ומיד שוגר לטייסי המסוק שחג באוויר. תוך דקות המחבל כבר לא היה בין החיים, וירי הקסאמים נכשל.
"הכל קרה בגלל זכאי", מסכם תא"ל אשל. "הוא לוחם אמיתי שקם ולקח את האגו של כולם ושם אותו בצד. זה לא דבר פשוט. כולם הרי רצו להציג את ההישג של עצמם". את הדרך שבה שמו המפקדים הבכירים והיחידות השונות את האגו בצד ושילבו את הכוחות יחד, מגיעים אפילו נציגי הצבא האמריקני לישראל כדי ללמוד.
בכתבה הבאה בסדרה ימתח תא"ל אשל ביקורת עקיפה על הרמטכ"ל לשעבר יעלון ויספר מדוע הציע להטיס בעצמו מטוס קרב מעל ג'בליה. אל"מ לוי יתאר את הפעם הראשונה שתקף אותו הפחד, וסא"ל וינטר יתאר כיצד קיבלו הוא וחייליו אוכל חם מהמטבח הצה"לי היישר לשדה הקרב.
נא להמתין לטעינת התגובות
