הצד האפל של הצלחת צה"ל
מבצע "ימי תשובה" אליו יצא צה"ל לפני שנה אמנם הוגדר כהצלחה, אך במהלכו סבלו קציני צה"ל מהרבה כאבי ראש ומרגעים של אימה. כתבה שנייה בסדרה
כשהבינו שצה"ל מחפש אותם נמרצות בכל מקום, גם מהאוויר, הם החלו להסתתר בתוך הבתים. "נכנסנו לבית פלשתיני ודקה לאחר מכן התפוצץ מטען", משחזר סא"ל עופר וינטר, מפקד גדוד הסיור של גבעתי לשעבר את אחת הפעולות. "במזל לא קרה כלום. זו ממלכת אי הוודאות. יודעים איך נכנסים אבל לא יודעים איך יוצאים".
סא"ל וינטר מבקר את ההתמשכות של המבצע. "הבעיה של המבצע היתה שהוא נגמר בקול ענות חלושה", הוא קובע. "אחרי כמה ימים שפגענו בהם באופן קשה היינו צריכים לצאת משם. לא היינו צריכים להישאר שם יותר מדי זמן כי הדימוי של המבצע נפגע".
עוד טוען סא"ל וינטר כי צה"ל לא הקפיד מספיק על ביטחון החיילים כשבחר את שיטות הפעולה. "אני נגד לסרוק בית בית", הוא אומר. "אני חושב שזה סיכון גדול מאוד לחיילים. יש דרכים אחרות להתמודד עם הטרור והוכחנו את זה".
את ההצלחה של המבצע הוא מנכס לתא"ל שמואל זכאי, מי שהיה מפקד אוגדת עזה. "פקודות שחור ולבן עם הרבה גיבוי זה זכאי. אני לא אוהב מפקדים שלא נותנים גיבוי", אומר סא"ל וינטר.
אל"מ ארז צוקרמן, מח"ט גולני, שמע על המבצע בעת שפיקד על שעותיו האחרונות של מבצע אחר שביצעו חייליו בג'נין. הוא צלצל לתא"ל זכאי וביקש להצטרף. תא"ל זכאי אישר ותוך 24 שעות הוקפץ גדוד 13 של החטיבה לעזה.
כשהגיע הגדוד לג'בליה חששו בצה"ל שהם הגיעו בדיוק ל"זמן פציעות". לרגעים שאחרי ההפתעה, לאחר שהמחבלים כבר למדו היטב את שיטת הפעולה של הכוחות. אף אחד לא רצה עוד חיילים הרוגים. "היה ברור לי שהשלב שבו נכנסתי למבצע היה השלב שבו חוטפים", אומר אל"מ צוקרמן.
"המחבלים הגיעו לנקודות השיגור כשהם מוקפים בילדים כי הם ידעו שלא נירה עליהם",
אבל למרות כל הקשיים, כולל מזג האוויר המעונן שהיקשה לקבל תמונות מלמעלה, רשם הגדוד הצלחות לא מבוטלות. בין השאר פגעו הלוחמים בחולייה שהתמקמה בתוך בית ספר והורידו בפגיעה מדויקת צלף שירה במשך יום שלם ממרחק של 450 מטר. "לא שילמנו שכר לימוד בג'בליה", אומר אל"מ צוקרמן ומסביר: "לא היו לנו נפגעים".
הקושי האדיר להתמודד עם היכולת של ארגון החמאס ללמוד מטעויות וליישם תוך כדי מבצע גרמו לתא"ל זכאי להרבה כאבי ראש. באחד מהדיונים בהם עלה לדיון נושא היחלשותו של המבצע, הציע מפקד האוגדה תחבולה חדשה שנועדה להטעות את המחבלים.
כך יצא מטוס קרב לטיסה מעל קני המחבלים בג'בליה, רק לעשות רעש. במקביל, הגיעו לוחמי קומנדו של שייטת 13 מכיוון הים. המטרה היתה לדמות פשיטה מהים, ואז לתקוף את המחבלים המבועתים שייצאו מהבתים באמצעות ירי צלפים מגולני. הפעולה הצליחה.
אחת הנקודות החשובות עבור אל"מ יואב (פולי) מרדכי, מפקד התיאום והקישור בעזה לשעבר, היתה לשמור על הקשר עם הארגונים ההומניטריים. כדי לעשות זאת הוא היה צריך לא פעם "לחנך" את קציני צה"ל.
כשהטנק הראשון החל את דרכו לקרבות, כינס אל"מ מרדכי את כל ארגוני הסיוע ברצועת עזה לתדרוך במחסום ארז. הוא הודיע להם על המבצע שהחל, הסביר להם את מטרותיו וסיפר להם על המוקד ההומניטרי שהקים שיפעל 24 שעות ביממה.
בין השאר דאג אל"מ מרדכי לפתיחתם של צירי תנועה הומניטריים לטובת כלי הרכב והמשאיות של ארגוני הסיוע שהובילו מזון, מים, צוותים לתיקון תשתיות חשמל ומים ואף פינו פצועים. הוא קיבל אישור להציב בכל חפ"ק קצין תיאום דובר ערבית שיזהיר מפגיעה במקומות רגישים כגון מסגדים, בארות מים, מבנים ציבוריים, בתי ספר ותשתיות.
אך לא כל הקצינים בצה"ל אהבו את היחס הלבבי הזה לארגוני הסיוע. "אם אין לגיטימציה המבצע ייכשל", הסביר להם אל"מ מרדכי. ובכל זאת, לא כל המפקדים בשטח הבינו את משמעותו של הציר ההומניטרי. הנגמ"שים והטנקים נסעו על הציר והפכו אותו לבלתי עביר לכלי הרכב של ארגוני הסיוע.
יממה לאחר שקיבל מח"ט גבעתי אל"מ אייזנברג את הפיקוד על המבצע, המכשיר הסלולרי של אל"מ מרדכי צלצל. על הקו היה בכיר בצלב האדום שהודיע כי הוא מסיר אחריות מהמבצע בעקבות הרס הציר וחוסר יכולתם של הארגונים לסייע לפלשתינים. אל"מ מרדכי ידע כי הדבר עלול להביא לדימוי הרסני למבצע, ללחץ בין-לאומי ולהפסקתו של המבצע.
אל"מ אייזנברג הבין שאם הוא לא רוצה לחץ חיצוני וטענות על טבח המוני כמו במבצע "חומת מגן", כדאי לו להשקיע בתיקון הציר. הוא שלח דחפורים ליישר את השטח וליצור ציר חדש, למרות הסיכון הרב לחיילים.
למרות ההשתדלות, צה"ל לא הצליח להימנע לגמרי מפגיעה במבנים אזרחיים. הלוחמים מכנים את הפעולות הללו "מלוכלכות". בין השאר הרסו צמחייה בתוך מחנה הפליטים (מה שמכונה בצה"לית תקנית "חישוף") בשל החשש ממחבלים שיסתתרו בתוך פרדסים. הם פרצו צירים על חשבון צריפים ובתים בהם התגוררו אזרחים במקומות מהם ירו מחבלים טילים ואש מנשק קל.
"מאיפה שחטפנו הכנסנו דחפור", מספר סא"ל וינטר. "סתמנו סמטאות כדי למנוע ירי באמצעות תלוליות עפר. המטרה היתה לשלוט על שטחי שיגור של רקטות קסאם. למנוע הרג של ילדים בשדרות".
כשמחבלים הסתתרו בתוך מסגד וירו לעבר חיילי צה"ל, החיילים השיבו באש ופגעו בספרייה של המסגד. כך גם פגעו בקיר של מפעל שמומן על-ידי מרכז פרס לשלום, בבית ספר של אונר"א ובשמונה קילומטרים של כבישים. בנוסף, פגע צה"ל בתשתיות מים וחשמל, ב-280 בתים ובאלף דונם של שטחים חקלאיים.
מי שנאלץ לתת הסברים הוא אל"מ מרדכי. במהלך המבצע הוא עלה לשידור בתחנת רדיו ערבית וניצב בפני שאלות קשות של כתב של אל-ג'זירה. "אתה הרגת ילדה", הטיח בפניו הכתב. "עניתי בסבלנות וסיפרתי שהמחבלים לא מהססים להשתמש בכל האמצעים שעומדים לרשותם, הם אפילו בנו מנהרת תופת מתחת ללול של תינוק", מספר אל"מ מרדכי.
לדבריו של אל"מ מרדכי, המידע המעודכן מהצד הפלשתיני הגיע אליו מהר יותר מתחנות הרדיו הפלשתיניות מאשר מאנשי המודיעין. "האזנתי לשדרן של רדיו ג'בליה שהיה מדווח ללא הפסקה בזמן אמת על כל מה שמתרחש", הוא מספר. "הוא היה צורח בערבית איפה ירו, מי נפצע, ומי מגיב לירי. הקדמתי את כולם במידע".
מבצע ימי תשובה גרם גם לקצונה הבכירה של צה"ל לא אחת להחסיר פעימה. כך למשל ביום השני למבצע, כשאל"מ אבי לוי, מפקד החטיבה הצפונית של אוגדת עזה ישב בחמ"ל וצפה בתמונות ששידר המזל"ט. על המסך נראה נגמ"ש בפיקודו של סרן קובי פרחי, מפקד פלוגת הנ"ט של גבעתי. לפתע הופיעה פטריית עשן על המסך.
אל"מ לוי הבין מיד שמשהו רע קרה. "הרגע הזה נמשך עבורי שנים", הוא משחזר. "ראיתי את הפיצוץ במסך. אני שומע את עופר (סא"ל עופר וינטר, מפקד גדס"ר גבעתי - א.ב) מנסה לברר מה קורה עם קובי ואין תשובה. חשבנו על הרע מכל".
אבל קובי לא אמר כלום. הוא רק יצא מהנגמ"ש הפגוע, חילץ את החיילים הפצועים וחזר חזרה לנגמ"ש, להילחם. "רק בסוף המבצע גילינו שהוא נפצע וחזר פצוע להילחם", אומר אל"מ לוי. "זה היה עבורי רגע לא קל. כל מילה נוספת על הקצין הזה מיותרת ".
עוד נקודה קטנה לכאורה בקרבות, אבל גם היא מעידה על היכולות הלוגיסטיות של צה"ל, קשורה לקיבתם של הלוחמים. בגאווה רבה מספרים המפקדים בשטח על כלי הרכב הצבאיים שסיכנו את עצמם והגיעו עמוק לתוך ג'בליה, רק כדי להעביר ללוחמים ארוחות חמות מהמטבח הצה"לי. גם בצה"ל יודעים שהצבא צועד על קיבתו.
מבצע ימי תשובה לא היה מבצע קל, אך הוא בהחלט יכול להיחשב לציון דרך בלחימה הצה"לית. שילוב הכוחות הצמוד עם חיל האוויר, ההסברה, ההתייחסות לארגוני הסיוע ההומניטריים והתעוזה להיכנס לשטח הכי מסוכן הוכיחו את עצמם.
"מדובר פה בהישג אוניברסלי - כוח אווירי שולט על תא שטח מהאוויר", אומר תא"ל אמיר אשל, ראש להק אוויר. "אף צבא בעולם לא מתקרב ליכולות הללו. גם לא האמריקנים".
אבל האם כל אלה מבטיחים הצלחה גם במבצע הגדול הבא נגד ארגוני המחבלים? תא"ל אשל לא בטוח. "יש לנו יכולת לשליטה מרחבית אבל יש לכך מגבלות", הוא אומר. "הגענו למצב שהאויב השתנה. המחבלים משנים דפוסי פעולה. הם לומדים. ברור שהשלב הבא יהיה מורכב יותר".
תא"ל אשל לא ממליץ להעתיק אחת לאחת את שיטות הפעולה, גם את המוצלחות שבהן, ממבצע ימי תשובה. "צריך לקחת את הבסיס של שיטת ההפעלה, לשפר ולשכלל אותה כל הזמן", הוא אומר.
ויש לו גם ביקורת. "בוגי אמר שילוביות", אומר תא"ל אשל ומתכוון לאופן בו הצליחו הירוקים והכחולים לשתף פעולה בצורה שלא הכירו קודם בצה"ל. "אז הוא אמר. אבל מה זה שילוביות? לא בהכרח הבינו מהו רוצה. אנחנו עשינו את זה לבד. חיל האוויר רואה את עצמו שותף מלא ללחימה בכל מקום". עם זאת, תא"ל אשל מאוכזב שההצלחה היא חלקית בלבד. בפיקוד דרום זה עבד, הוא אומר, אבל בפיקודים האחרים לא פתוחים לשינויים ולרעיון לשתף פעולה עם חיל האוויר.
"השינוי הגדול במבצע ימי תשובה הוא בעיקר תרבותי", מסכם תא"ל זכאי. "על כולם לפעול ממקום אחד, בניגוד לתפישה המסורתית שבה ניתן לשלוט על שדה הקרב ממספר חמ"לים. במבצע ימי תשובה הוקם חפ"ק אחד שריכז מספר גורמים שפעלו יחד על מנת להשיג שוק והלם. זאת באמצעות שליטה על שטח, הסברה, תודעה ובידוד בין אוכלוסייה לטרור".
תא"ל זכאי מזהיר כי אם צה"ל לא יידע להפנים את הישגי המבצע הדבר עלול לשמש לו לרועץ. זאת מכיוון שהטרור האסלאמי לומד לאתר טעויות וליישם מסקנות בשטח במהירות רבה, מה שארגון גדול כמו צה"ל עלול להתקשות בו.
נא להמתין לטעינת התגובות
