רוח בכיכר (פנטזיה)
איך הייתם מגיבים לו נתקלתם ברוחו של רבין ז''ל? יהונתן גפן משער
"אני מאוד מקווה שאתה לא אחד מכל ישראלי חמישי שתומך בחנינה לרוצח שלי, לפי הסקר של 'ידיעות אחרונות' שראיתי עכשיו בפיצוצייה". "לא, יצחק. ידעת שבמדינה הזאת כל זקן שלישי רעב ללחם? אני הזקן השלישי, וגם אלכוהוליסט, ואני אפילו לא רוסי". "אפשר שלוק?", אמר יצחק, והצביע על הבקבוק של הזקן. "גם לשתות אסור שם?", שאל הזקן. "רק גשם, אומרים שזה טוב לכנפיים. ואיך פה?". "דעזעלבע דרעק. מעגל הדמים ממשיך להסתובב, פיגועים וסיכולים, וזה שלפני הרצח הסית בכיכר בירושלים, שבה הציגו צילום שלך במדי אס-אס, הוא עכשיו ראש הממשלה. הוא הולך בעקבותיך, וגם לו קוראים בוגד. הוא פינה את המתנחלים מגוש קטיף. . .". " פינו את הפרופלורים?", שאל יצחק רטורית, "ומה יצא מזה?". "שעכשיו גם שרון יכול לקבל כנפיים", אמר הזקן.
"תגיד, איך שם בשמים?". "שמימי", אמר יצחק. "ומאוד משעמם. אין כדורגל ואין עם מי לדבר. חמש שנים הייתי מאוד בודד ועצוב, אבל כשלאה באה חזרתי לעצמי. להגיד את האמת, לפעמים שימון קצת חסר לי". "ואת ערפאת ראית?", שאל הזקן ולקח עוד לגימה מהבקבוק. "לשנייה, במחסום", אמר יצחק. "הוא נראה נורא ואמר שהרעלנו אותו".
זוג שגמר לאכול בבראסרי שממול חצה את הכיכר. יצחק התחבא מאחורי האנדרטה, ואחרי שהם נעלמו בחושך הוא אמר: "זה מביך שפתאום מישהו יראה אותי פתאום בשעה כזאת עם כנפיים בכיכר מלכי ישראל". "שינו את השם", אמר הזקן, "כיכר רבין. חצי מהמדינה זה על שמך, הרבה אנשים לגמרי מאמינים שאתה קדוש והם יקבלו אותך גם עם זנב". "קדוש-שמדוש. בסך הכל הייתי גנרל שהפך לסבא והבין, אולי מאוחר מדי, שמלחמות רק מובילות לעוד מלחמות. אחרי הירייה השנייה, תפשתי גם שרצח יוביל לעוד לרצח". "אתה בכל זאת ראש הממשלה הנרצח הראשון שלנו", אמר הזקן. "את הראשון תמיד זוכרים".
"טוב", יצחק אמר, "יש לי עוד שלוש שעות להרוג לפני שאני חוזר להיות הרוג. יש איזו הצגה טובה בעיר? זה לא שאני מת על תיאטרון, אבל לאה אמרה שאם אני כבר יורד, שאני אראה איזה הצגה טובה ואספר לה עליה כשאחזור". "' מי שחלם'", אמר הזקן, "הצגה לא משהו, אבל שירים טובים ועודד תאומי עושה אותך בול". "עושה אותי?". "זה עליך", אמר הזקן. "אמרתי לך כבר-הכל פה זה עליך". "למה?", חייך יצחק את חיוך שתי השניות שלו.
"בינינו, אני לא הייתי עד כדי כך דגול". "רגשי אשמה", אמר הזקן, "וגם, בכל זאת עשר שנים, לא? איך שהזמן עובר". "לא בשמים", אמר יצחק, "ואתה בטח יודע שהרבה אנשים שלפני עשר שנים הסיתו לרצוח אותי מספידים אותי עכשיו עם אותו להט בעיניים, ואפשר להגיד עליי הכל, אבל אף פעם לא הייתי צבוע". "אולי בגלל זה אנחנו כל כך אוהבים אותך", אמר הזקן, לגם מהבקבוק המתרוקן והגיש אותו ליצחק שגם לגם ואמר: "חרא של וויסקי, זה ממש לא השיבאס שהייתי דופק עם שבס. ואתה יודע מה, פתאום ממש לא מתחשק לי להישאר פה. הכיכר הזאת תמיד קצת הפחידה אותי". "אני יכול להבין אותך", אמר הזקן, ששוב חזר למצב השכרות הרגיל שלו ונשכב על הספסל. "הלוואי שגם לי היה לאן ללכת".
כשיצחק התחיל להתרחק ולהתכונן להמראה, הרים לרגע הזקן את ראשו הכבד ואמר לו: "שלום, חבר". "מה?", עצר יצחק לרגע והסתובב לעברו. "סתם ביטוי כזה. מאמריקה. תעוף בשלום, אדוני, וד"ש חם ללאה, אה? וגם לרפול, אם במקרה אתה רואה אותו".
geffen@maariv.co.il
עדכון אחרון : 4/11/2005 9:43
נא להמתין לטעינת התגובות
