מיני ישראל
אביעד פוהורילס על ליגת העל שנגמרה במחזור החמישי
מעשית, הכל נגמר כאן במחזור החמישי, אבל ניסינו למשוך זמן. שכבנו על הדשא, ביימנו פציעה, הרמנו טלפון לקשטן, עשינו גליצ'ים בחדר ההלבשה, מרחנו בן-גיי על השריר הארבע-ראשי. כלום, המנוח לא זז. כל מה שנשאר לנו זה להתעסק בקטנות. למשל קטטת השיכורים הצפויה לנו בקרית-אליעזר במשחק הבא נגד מכבי ת"א. מזה אנחנו חיים. משטרת התנועה מתפרסת כבר באזור עתלית. ברקוביץ' יכול לספר עד מחרתיים שהוא פצוע ולא מגיע. בחיפה לא קונים את זה. למרות שעברו כמה שנים מאז ההופעה האחרונה שלו בסקציה נס-ציונה, שחר ביקש מרוני אימונים אישיים, והוא עצמו עשוי לפתוח במקום אולארה.
זה לא מוריד מההישג העצום של בני יהודה. בהנחה שחיפה היא צ'לסי שלנו, בני יהודה הוכיחה ב25- דקות ראשונות מלהיבות שהיא וויגן, אלופת הליגה השניה. היא היתה שווה לפחות גול אחד ונפלה קרבן ליום שחור של אלון יפת, שהיה צריך לגרש את דוידוביץ' וארבייטמן על פגיעה בביטון (פנדל) ואלול. אבל כמו צ'לסי, ככה חיפה, היא עקצה בדקה הכי קריטית והניפה את דגליה. רבע השעה הראשונה בתוך המחצית השניה היתה מסחררת מבחינת האלופה, אבל היא נרגעה ונתנה לשירזים לרקוד.
תסתכלו על ההרכב שלהם. יש שם לא מעטים שחייבים לניצן את הקריירה. למשל יניב אלול, שנחלץ בעור שיניו מסיום קריירה אופיינית לשחקן באר-שבעי - בהפועל מרחבים, מכבי בן-צבי או שוטף כלים ב"היכלי זינו." או אברבנל, שהיה שחקן גמור אחרי פ"ת ונולד מחדש. שלא לדבר על לוז, עובד והביטונים. אבל כל זה לא מספיק. חיפה לא עוצרת ולא תעצור. בטח לא בכתום.
עדכון אחרון : 15/11/2005 8:15
נא להמתין לטעינת התגובות
