בחזרה לשפיות: העידן החדש במכבי ת"א
מיטש גולדהאר העדיף את מוטי איוניר, שלא העמיד תנאים, על פניו של רוני לוי, שהיה מעוניין בחוזה ארוך טווח וכבד, כי בכך, למעשה, חזרו הצהובים אל המקורות. הבעלים הקנדי אוהב סיפורים רומנטיים, אבל בסופו של דבר גם הוא רוצה לעבור את החורף והאביב בשלום
אולי מוטי דיבר על אבא שלקח אותו יד ביד בגיל 8 לאימון הראשון במגרש המכביה, או על יהודה לבני שהעיד כי מוטי היה הילד הכי חזק פיזית שאימן אי פעם במכבי. אולי על הסבא שברח מגרמניה בשנות ה30- כדי להקים בארץ ישראל את העסק המשפחתי.
גולדהאר. העיקר לעבור את החורף והאביב צילום: דני מרון
גולדהאר אוהב סיפורים על יהודים שקמו מהשאול, והקימו אימפריות. אבל קחו גם בחשבון שהבעלים של מכבי הוא לא כזה רומנטיקן, אלא אחד שרוצה לעבור את החורף והאביב הזה בשלום, עד הקיץ הקרוב, ואחר-כך נראה. מול רוני לוי, שרצה חוזה ארוך טווח וכבד שייתן לו מעמד בחדר ההלבשה מול משאבות הכסף שמודדות את המאמן שלהם לפי כמה שהוא שווה, העדיף גולדהאר את איוניר שלא העמיד תנאים. הוא נתן הרגשה שמכבי היא עכשיו משימת חייו, ואותה הוא רוצה בכל מחיר. כי איוניר, שהכיר בחייו את כל הטיפוסים, יסתדר גם עם משאבות הכסף. במוח, ואם צריך אז בכוח.
הבחירה באיוניר היא חזרה לשפיות ולמקורות. מכבי ת"א של העשור האחרון הוא מועדון מופרע שזקוק לטיפול בהלם. טיפשי לחשוב שאיוניר יהפוך בן לילה את מכבי למכבי חיפה או להפועל ת"א, אבל הוא יחזיר את האמונה בעבודה, ולא בעבודת אלילים. זו אולי התרסה, אבל במקומו, כמספר 8 לשעבר, הייתי מחזיר לדשא את חולצה מספר 8 איתה לא משחקים מאז פרש נמני. אם אתוס אבי נמני, כמו "הרנטגן," נתן לאנשים במכבי את התחושה שבסוף הדברים איכשהו יסתדרו, איוניר יהיה הטייס הראשון בעידן הזה, שיעדיף
את הגלגלים נטועים בקרקע, על פני טיסות דמיוניות לשומקום.
מכבי, לדורותיה, היתה טובה כשלא גדלה על אלוהים אחד, אלא על חייליה. שפיגל, רוזן, בכר ועסיס בשנות ה;60- פרץ, טבק, אבי כהן וירון עוז בשנות ה;70- נמני, קלינגר, זוהר ברומר ודריקס בשנות ה.90- איוניר - איש שנות ה,80- שלא הצליח אז לבלום עם חבריו את שליטתן של הפועל ת"א ומכבי חיפה באותו עשור - מקבל את הזדמנות חייו לנסות לבלום אותן עכשיו. אם יש מגיע - אז למוטי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם