גם אני פוחד

לפני 25 שנה היה לנו את הרב מאיר כהנא. רעיונותיו ההזויים הם דבר של מה בכך היום. ככה זה כשרה"מ נוזף בשר החוץ בשפת גוף של ילד נזוף

אביעד פוהורילס | 12/1/2011 5:10

תגיות: אביגדור ליברמן,מאיר כהנא,חמי רודנר

אתמול נסעתי במכונית בצהריים ושמעתי בגל"צ את חמי רודנר מתראיין לתוכנית מוזיקלית של בני בשן. המראיין שאל את רודנר מה שלומו, ורודנר, בסך הכל זמר מהזרם המרכזי, מיינסטרים - לא אריאל זילבר ולא אביב גפן - אמר שהוא יושב בבית עם ילדתו החולה שרה, קורא עיתונים, ובעיקר מפחד מליברמן.

כן, גם לי יוצא בזמן האחרון לשבת באמבטיה, כשהילדות שלי מתרחצות באושר במים החמימים, ולחשוב על ליברמן. אני חושב לפעמים על זה שאם זה יימשך ככה, עוד מעט לא יהיו לנו מים חמים, והילדות שלי לא יוכלו כל כך לצחוק באמבטיה.

לפני 25 שנה, אפילו 30 שנה, כשהמצב הגיאופוליטי של ישראל היה הרבה יותר גרוע, עם גוש קומוניסטי עוין ומדינות ערביות עם נראטיב הרבה יותר מאוחד נגד הרעיון הציוני, הסתובב פה אחד בשם הרב מאיר כהנא. מה יש לומר, הרב הקדים את זמנו. את מה שהוא אמר אז בשולי הערים, באספות בוחרים חבויות או במפגשים הזויים, אומר היום שר החוץ הנבחר של ישראל בראש חוצות, מעל במת הכנסת, ובלי למצמץ.

ליברמן לא המציא דבר. הפרדת אוכלוסיות ושטחים, הכרזת נאמנות לערבים, איסור מכירה או השכרה של דירות למיעוטים וגויים אחרים, כל אלה היו ליבת רעיונותיו של הרב, וליברמן התנפל עליהם כמוצא שלל רב. הוא פשוט אוורר אותם ועכשיו הוא רוכב על גבו של נמר ההפחדה.

רעיונות מלפני 25 שנה הם דבר של מה בכך היום

ישראל של שנות השמונים עם כהנא ברחובות הייתה משוסעת פוליטית ועסוקה במלחמת בחירות עם מוטיב עדתי בוער כמו חבית אבק שרפה. אבל אז, להבדיל מהיום, הייתה בישראל כנסת סבירה עם מעצורים, בלמים ואיזונים, כזאת שידעה לכבד רמזור אדום והבינה גבולות.

אבל על אף שהערבים הם אותם ערבים והים אותו הים, הרעיונות של אותם אנשי שוליים מאז, הפכו היום, בהיעדר הנהגה עם אחריות, למיינסטרים. הזרם המרכזי, נציגי מעמד הביניים שמחזיק את המדינה מכל הבחינות, נאלם דום מול אביגדור המתלהם.

רעיונות הזויים מלפני 25 שנה הם דבר של מה בכך היום. ככה זה כשבלשכת ראש הממשלה יושב איש רופס שעונה להשתוללות של

שר החוץ בשפת גוף של ילד נזוף.

כמו שליברמן חושב על הערבים והעולם בכלל, שהם מבינים רק כוח, כך גם הוא עצמו. מעריך בעיקר כוח וכוחנות, וכשהוא מזהה חולשה הוא נכנס אל הוואקום הזה ומציג לראווה את ישראל כמדינה משוגעת שעלתה על שרטון.

ב-1975 האו"ם היה עוין לישראל לא פחות מאשר היום, אבל כשחיים הרצוג עלה לדוכן וקרע את פרוטוקול העצרת שקבעה כי היהדות היא תנועה גזענית, היה לזה כוח, זה היה בלתי נשכח, ולהחלטה לא הייתה משמעות מעשית. היום, אם ליברמן יעלה לדוכן ויקרע נוסחים הרבה יותר חמורים של מה שהעולם חושב עלינו, זה לא יזיז לאיש, כי הבן האדם הזה הפך את ישראל לזנב מכשכש.