בתוך המכונית המשוריינת, עם מסכת חמצן
ביום שבת אירח שרון בחווה את אנשי הלשכה הקרובים ומשפחותיהם. הוא אכל קבב וסטייקים וצלעות טלה נימוחות, תפריט שרוני טיפוסי. יממה לאחר מכן זה קרה, ובעיתוי הגרוע ביותר. "אני בסדר, כנראה שהייתי צריך לקחת כמה ימי חופש," אמר אמש שרון בשיחת טלפון ממיטתו בבית החולים הדסה. אבל מהיום בבוקר ברור: בריאותו של ראש הממשלה תהפוך לנושא מרכזי במערכת הבחירות
אכן, זה היה קולו של ראש הממשלה. כן, הוא נשמע יציב. מצד שני, הוא היה קצר. שלא כהרגלו. סיים את השיחה מהר. שלא כהרגלו. ברור ששרון עבר טראומה. מה הפלא? בגילו, במשקלו, עם כל מה שעובר עליו, השאלה היתה לא איך זה קרה, אלא איך זה לא קרה קודם?
בשבת אירח אריאל שרון, בחוותו, את אנשי הלשכה הקרובים. המעגל הפנימי. כולל בני זוג וילדים. הוא ראה בפעם הראשונה את רועי, העולל הפעוט שנולד למירב לוי, העוזרת האישית שלו. הוא ראה את כל הילדים שנולדו במהלך כהונתו. הוא היה מאושר. דיבר על המאזן הדמוגרפי, על כמה נהדר זה שנולדו כל כך הרבה ילדים בשנים הללו, מאז שהוא ראש הממשלה. ואז החלה ארוחת הצהריים.
שרון אכל קבב, וסטייקים ברוטב צ'ימיצ'ורי, וצלעות טלה נימוחות, וקצת שיפודים, וסלטים. ואחר-כך עוגת שוקולד, ועוד עוגה. תפריט שרוני טיפוסי. וככה נראים חייו של שרון כבר 78 שנים. וכך נראה גם התפריט שלו. והנה, פתאום, בעיתוי הכי גרוע שיכול להיות, ערב בחירות גורליות, זה קורה. מפץ גדול, שבץ קטן.
ומהיום בבוקר, לא עוד שרון בריא. בריאותו וחוסנו של שרון היו הצד החזק שלו. גאוותו. מורשת החיים הארוכים במשפחתו הועלתה על ידי פעמים רבות. לא עוד. מעתה, בריאותו של שרון תחת השגחה. נטל ההוכחה עליו. התיק הרפואי הפך לתיק שלו. הדיבורים על "הכריש הפוליטי" הפכו לדיבורים על קריש דם.
הפעם, שלא כמו בפעם שעברה, מילאו מאבטחיו האישיים של ראש הממשלה את תפקידם על הצד הטוב ביותר. הם תיפקדו מהר, קצר ונכון. במהלך הנסיעה לחוות שקמים, על כביש ירושלים - תל-אביב, הבין המאבטח האישי של שרון, ראש חוליית האבטחה ה"צמודה," שאין זמן לבזבז. אין זמן לנסוע לחווה, אין זמן לנסוע לאיכילוב, אין זמן לנסוע לתל השומר. "להדסה," אמר המאבטח, "עכשיו."
כאן נחלקות הגירסאות: גורמים אחדים בלשכה מספרים ששרון דיבר עם גלעד במהלך הנסיעה. בזמן השיחה נשבר קולו של ראש הממשלה. מילותיו דעכו. הוא גמגם. אריאל שרון לא מגמגם בדרך כלל. גלעד התקשר מיד למאבטח. אחר-כך התקשר פרופסור בולק גולדמן, רופאו האישי של שרון. "אם הוא לא מרגיש טוב, קחו אותו להדסה עין כרם עכשיו."
וכאן, הגיע זמן ההחלטה. קיבל אותה פרופסור גולדמן. יישמו אותה, ברגישות ונחישות, המאבטחים. הם ביצעו פרסה לתוך מבשרת, ושברו להדסה עין כרם. גורמים אחרים בלשכה טענו לעומת זאת ששרון ובנו גלעד כלל לא שוחחו במהלך הנסיעה.
נכון לעכשיו,
אחר-כך, בסביבות 11 בלילה, ישב על מיטתו במחלקה הפנימית (להלן "המחלקה הסגורה(" בהדסה, ראה טלויזיה ושאל: "אה, איך זה שכולם יודעים שאני בבית החולים? מי סיפר לציבור שאני מאושפז? זה פורסם כבר?". אחר כך התקשר ראובן אדלר, השוהה בלונדון. "אל תדאג, ראובן, "זה נראה בסדר".
אלא שראובן דואג. מה זה דואג, חולה מדאגה. זה לא נראה בסדר. בריאותו של שרון היא, החל מהיום בבוקר, נושא במערכת הבחירות. מפלגת "קדימה," החל מהיום בבוקר, אינה יכולה להיות מפלגה של איש אחד. הסיבה: האיש הזה לא מרגיש כל כך טוב. לא לעולם חוסן.
אם חשבו ב"קדימה" להשתית את הקמפיין העתידי על שרון, להקדיש לו את רוב התשדירים ולהתמקד בו, עכשיו יצטרכו לחשוב פעם נוספת. צריך יהיה להראות שליד שרון יש עוד כמה אנשים. שיש המשכיות למפלגה הזו. צריך יהיה להדגיש מה יקרה אם וכאשר.
שרון פגש אתמול את שמעון פרס. פגישה רגילה. דיברו על הקמפיין העתידי, על הפלשתינים, על מצבו העגום של אבו-מאזן. שעתיים אחר-כך התקשר אבו-מאזן לברר פרטים על מצבו העגום של שרון. איזה עולם מוזר. פרס דיווח אחר-כך למקורביו ששרון נראה עייף.
שרון דיווח אחר-כך למקורביו שהוא לא מרגיש כל כך טוב. מרית דנון, המזכירה הנצחית, ישבה איתו אחרי הפגישה. הוא החל לחתום על מסמכים. חלק ניכר מיומו של ראש הממשלה עובר עליו בחתימה על מסמכים. עכשיו הוא לא רק ראש ממשלה, הוא מחזיק עוד שמונה תיקים. אז צריך לחתום הרבה יותר. שרון חתם, וחתם, והיד החלה להשתבש. החתימות לא הלכו כמו שצריך.
"אני לא מרגיש טוב," אמר שרון. מרית יצאה להתייעץ. הוחלט לנסוע. שרון רצה הביתה. אחר-כך התפשר על בית החולים, אבל בתל-אביב. איפה שהרופא האישי שלו. בדרך דיבר עם גלעד, כאמור, שדיבר עם המאבטחים. וכך הגיע להדסה עין-כרם.
למרות הספין של לשכת ראש הממשלה, אפשר לקבוע בוודאות: השעתיים הראשונות מאז אישפוזו של שרון היו קשות. המקורבים נשמעו מבולבלים, מיואשים, עצובים. לא רק הם, אגב. מדינה שכבר שכלה ראש ממשלה אחד בטראומה לאומית, חשה דז'ה וו קל. כמה דיפלומטים שהסבו אתמול בערב לארוחה ב"קינג דייויד," עם עמיתים ישראלים, דיווחו על תחושת מחנק. רק לקראת 11 בלילה החל מצב הרוח להשתפר.
כמה מאנשיו של שרון דיווחו שבילו את הלילה במאמץ "להנשים" את הקרובים בלשכה. מרית דנון, מנוסה ומקצועית, תיקתקה את העניינים. כמה מהעוזרים האחרים היו חיוורים. חלקם הצניעו דמעה. אפשר להגיד על שרון הכל, אבל לא זכורים ראשי ממשלה שזכו לכל כך הרבה חום, הערצה ואהבה מאנשיהם הקרובים. בינתיים, לקראת חצות, זה החל להירגע.
"למה באתם לכאן כולם", שאל שרון בבדיחות את אנשיו, "קרה משהו?". והוא, עד לפני כמה רגעים סמל לחוסן, אי של בריאות ושפיות בתוך ים הבכי והספינים, ספון במיטת חוליו. לא קל.
בינתיים החלו הטלפונים. התקשר אבו-מאזן ודיבר עם דובי וייסגלס, התקשר מובארק ודיבר עם שלום תורג'מן, התקשר חוויאר סולנה, התקשר אליוט אברהמס בשמם של ג'ורג' בוש וקונדוליזה רייס, התקשר ראש ממשלת תורכיה, ואחר כך התקשר אפילו עמיר פרץ.
הטלפון החשוב ביותר התקיים, באותן שעות, בין מזכיר הממשלה ישראל מימון ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז: "ראש הממשלה מתקשר, מתפקד, אין לו שום בעיה", אמר מימון, שבדק עם רופאיו של שרון כמה דקות קודם את כשירותו. "לכן," הוסיף מימון, "כל הדיבורים על החלפה ומילוי מקום לא רלוונטיים". מזוז הקשיב. מצד שני, הוא גם יעקוב באופן עצמאי.
מערכת הבחירות בישראל נולדה הבוקר מחדש. האג'נדה השתנתה. סדר היום נברא מחדש. הסיוט האולטימטיבי של קמפיין "קדימה" התרחש בשידור חי לנגד עיני כולנו. זו יכולה להיות אפיזודה חולפת, שרון יכול לשוב לאיתנו וללהטט בשטח שלושה חודשים לעיני כולנו. ויכול גם שלא. הספק ינקר. הציבור יעטוף אותו באהבה. גם בגין הגיע ללשכת ראש הממשלה ממיטת חוליו (התקף לב קשה.( אלא שכאן מדובר באיש מבוגר יותר, כבד יותר, בודד הרבה יותר.
ומה זה יעשה לפריימריז בליכוד? שאלה טובה. מצד אחד, זה יכול לסייע לנתניהו. פתאום מתברר שלא לגמרי בטוח ששרון הוא ראש הממשלה הבא. ולנתניהו פיגורה של מתמודד על ראשות הממשלה. מצד שני, יכול להיות שהמתפקדים ירצו להעניש את נתניהו. להאשים אותו במה שקרה לשרון.
ואולי זה יוריד את אחוז ההצבעה (מה שטוב לסילבן.( אלא שבינתיים, עם כל הכבוד, מה זה משנה. שרון בבית החולים. אנשיו הקימו לשכה מאולתרת בהדסה עין-כרם. מפץ גדול, שבץ קטן והרבה סימני שאלה.
