קצין ולא דיפלומט
האלוף יאיר נוה הספיק לחולל לא מעט סערות. הוא ננזף בגלל התבטאויות חריגות והשבוע כמעט וחולל משבר עם ירדן. למקורביו הוא אומר: "מחפשים אותי"
נוה, קצין מקצועי שמילא שורה של תפקידי פיקוד, מצא עצמו יותר מפעם בלב הסערה. השאלה היא אם האשם בכך הוא בזירה הפוליטית והמדינית הרגישה שבה הוא נמצא כמפקד אוגדת עזה בעבר וכאלוף פיקוד המרכז עכשיו, או שמדובר בפה גדול. לפעמים נקשר שמו לסערות בגלל הכיפה שעל ראשו, בעיקר בימים מתוחים, לוהטים, של פינוי.
הפעם, טוענים מבקריו, הוא שבר כמעט את כל השיאים, כאשר אמר כי התחזקות החמאס עלולה להביא לכך ש"המלך עבדאללה השני עלול להיות האחרון בשושלת ההאשמית".
נוה דיבר עם דיפלומטים זרים על המצב באזור, ניצחון החמאס וציר הטרור העולמי. לרוע המזל, אחד המאזינים היה ירדני. אלא שלא מדובר רק בבעיה של מזל, אלא גם בהיעדר כישורים דיפלומטיים. ואולי יותר מכך: חוסר רגישות לממדים המדיניים של כל אמירה, בעיקר כזו הבאה מפי קצין בכיר במדים.
נוה טיפס כמעט בציפורניים לתפקיד אלוף פיקוד המרכז, למרות ההסתבכויות שאפיינו את הקריירה שלו. הוא בן לניצולי שואה שגדל בגדרה ובבני-ברק ולמד בישיבת נתיב-מאיר האליטיסטית של הציבור הדתי-לאומי. בני כיתתו, אלעזר שטרן וישי ב,ר יושבים לצדו כאלופים סביב שולחן המטה הכללי. בחודש הבא יצטרף אליהם בוגר נוסף של הישיבה, גרשון הכהן, שיקבל גם הוא את דרגות האלוף.
נוה מרד במוסכמות כבר עם גיוסו לצה"ל בשנת 1975, כשהחליט ללכת לחטיבת גולני האפורה ולא לחטיבת הצנחנים המהוללת או למסלול של תלמידי ישיבות הסדר. בגולני הוא נחשב מפקד סגפן וקשוח במיוחד, שהתביעות שלו מחייליו, וגם מעצמו, לעולם לא ידעו גבול. הוא מונה למפקד החטיבה בשנת 1989, בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה.
כמח"ט, שפט חיילים בסרט נע כשנודע לו שבמהלך פעילות בעזה הם הכו פלשתינים, הרסו ציוד ורכוש ואף הטרידו מינית נשים. "חששתי ממה שהאינתיפאדה עלולה לעשות לחיילים שלי", אמר בריאיון. "פחדתי מהתבהמות ומהשחתת מידות, פחדתי מאובדן האנושיות".
אחרי שפיקד על חטיבת גולני מונה להיות ראש מחלקת הבטיחות בצה"ל, תפקיד שנחשב פחות יוקרתי. אבל לאחר מכן חזר לשורה הראשונה של הקצינים כקצין חי"ר וצנחנים ראשי (קחצ"ר) ולאחר מכן כמפקד אוגדת עזה. בתפקיד זה הוא צפה את פרוץ העימות בספטמבר 2000, אחרי כישלון שיחות קמפ-דיוויד בין אהוד ברק ליאסר ערפאת, ופיקד על הגזרה הסוערת כאשר התחזיות
בעזה התנסה נוה לראשונה בהסתבכות דיפלומטית. זה קרה ב-17 במרס 2001, כחצי שנה אחרי פרוץ העימות, כאשר בתגובה לירי מרגמות על ידי הפלשתינים יצא צה"ל למבצע "ימים לוהטים" שבו נכבשו שטחים מהעיירות בית-להיא ובית-חנון בצפון הרצועה. מאוחר יותר, כאשר נערכו מבצעים דומים, הם לא עשו כותרות. אבל אז, בפעם הראשונה, התחוללה סערה בינלאומית. הרמטכ"ל דאז רב-אלוף שאול מופז תדרך את מפקד האוגדה שצה"ל יישאר בשטח כל זמן שיידרש על פי הצרכים המבצעים.
אחרי שמופז עזב את השטח, התייצב נוה מול המצלמות וענה על שאלות הכתבים. צה"ל יישאר בשטח הפלשתיני, אמר, "ימים, שבועות או חודשים". האמריקנים התרתחו, גינו ודרשו הסברים. שר החוץ דאז שמעון פרס הסביר לעמיתו האמריקני קולין פאוול שהתקלה אירעה כי "ככה זה כששמים לקצין בכיר מיקרופון".
בלחץ האמריקנים פרסם מופז הודעה רשמית ש"הקצין חרג מסמכותו", אבל באופן בלתי פורמלי העביר לנוה מסרים שהוא לא באמת כועס עליו. זה לא ממש עזר. "אני חש שמכרו אותי", אמר אז נוה למקורביו.
הפעם הבאה שעלה שמו לכותרות בתקופת כהונתו כמפקד אוגדת עזה, היתה כאשר נוהלה נגדו חקירה על חשדות להתנהגות בלתי הולמת כלפי חיילת על רקע הטרדה מינית. הוא הועמד לדין משמעתי - וזוכה לחלוטין.
לכל אורך הקריירה הצבאית שלו העסיקה אותו שאלת שילובם של חיילים דתיים ביחידות לוחמות. לא פעם סיפר עד כמה היה לו קשה בתפקידים הזוטרים לשמור מצוות ולהקפיד על מזון כשר בסביבה חילונית לגמרי. לפני כשלוש שנים, אחרי הפיקוד על אוגדת עזה, כאשר מונה לראש מטה זרוע היבשה, ערך בדיקה וגילה כי חובשי הכיפות הסרוגות החלו לתפוס נתח עצום מתפקידי הפיקוד ביחידות הלוחמות - עד 40 אחוז.
למרות ריבוי הקצינים הזוטרים חובשי הכיפה, הרגיש נוה כי קידומם של קצינים דתיים לדרגות הבכירות ביותר הוא קשה במיוחד. בהתאם למנהגו לא לעדן מסרים אלא לדבר בצורה גלויה, אפילו בוטה, התייחס בריאיון לעיתון "מקור ראשון" לעובדה שתת-אלוף אפי איתם פרש מצה"ל בלי שקודם לדרגת אלוף. "זה מפריע לי לא כתת-אלוף דתי אלא כתת-אלוף בצבא", אמר. "אינני יודע אם זה בגלל שהוא דתי או לא, אבל יש הרבה אחרים שמונו וקודמו ואי אפשר להגיד שכישוריהם טובים משלו. להפך". בצה"ל, כצפוי, היו רבים שלא אהבו את ההתבטאות הזאת, כמו אמירות רבות אחרות שהשמיע.
את דרגות האלוף קיבל נוה בגיל 46, כמפקד פיקוד העורף, במה שנראה אז כתחנה האחרונה בקריירה הצבאית שלו. אבל בשנת 2005 החלו לדבר בצמרת צה"ל על האפשרות שימונה לאלוף פיקוד הדרום. נוה עצמו פסל את הרעיון בשלב מוקדם, בנימוק שרבים מחבריו הטובים מתגוררים בהתנחלויות בגוש-קטיף והוא לא יוכל לפנות אותם משם במסגרת ההתנתקות. את תפקיד מפקד פיקוד המרכז הוא לא דחה. לפני כשנה, בינואר 2005, קיבל את הפיקוד על הגזרה הרגישה, שבה מתגוררים מאות אלפי מתנחלים, חודשים ספורים לפני ביצוע ההתנתקות.
אנשי הימין מתנגדי ההתנתקות התייחסו למינוי מלכתחילה כתרגיל של הממשלה ושל צמרת צה"ל, שנועד לשגר לקו הראשון בעת פינוי ההתנחלויות בצפון השומרון דווקא קצין חובש כיפה, כדי להחליש את טיעוני הדתיים נגד ההתנתקות. מנגד הביעו אנשי שמאל חשש שמא האלוף שלמד בישיבת נתיב-מאיר יהיה "איש של המתנחלים".
נוה מזוהה עם הציונות הדתית בכל רמ"ח איבריו. כשנולד בחרו הוריו לתת לו את השם יאיר, כינויו המחתרתי של אברהם שטרן, מפקד לח"י. בתו גרה עם משפחתה בהיאחזות הבלתי חוקית מגן-דוד,
תחת שטח פיקודו. אחיו דני הוא יושב ראש מזכירות ההתנחלות צופים.
שבוע לפני שנכנס לתפקידו אמר נוה בריאיון ל"מוסף שבת": "במשולש שבין עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל אני ממקם את עצמי קרוב לעם ישראל". אבל כאשר התיישב על כיסא אלוף הפיקוד השתמש בביטויים חסרי תקדים בחריפותם בהתייחסו לאנשי הימין הקיצוני בשטחים. את נערי הגבעות המדברים על "מדינת יהודה" כינה מורדים.
ביישוב היהודי בחברון זכה לקללות. "עוכר ישראל" כינו אותו שם. "לא נעלבתי באופן אישי כי כבר עברתי את הגיל שבו לא יודעים להבחין בין עיקר לטפל", הגיב . "זכותי להיעלב גם באופן אישי, אבל נעלבתי רק בשם צה"ל כי הכומתה שלי היא כומתת גולני, המדים הם מדי צה"ל והצבא הוא של כל העם. אני לא אדם פרטי אלא אלוף פיקוד המרכז".
ההתחלה הסוערת היתה רק רמז ראשון למה שהיה צפוי בהמשך. הוא נאלץ לספוג חבטות לא רק ממתנחלים ומאנשי שמאל, אלא גם בתוך המערכת הצבאית. קצינים בצמרת צה"ל, שלא תמיד פרגנו לו, עמדו כנראה מאחורי הדלפה - שהוכחשה לימים - כאילו הרמטכ"ל לשעבר משה בוגי יעלון שקל להדיח אותו, לאחר שסירב כביכול לחתום על צווי שחרור לאסירים פלשתינים במסגרת הפסקת האש, התהדיה.
גם הכפופים לו השמיעו ביקורת. מפקד גדוד צנחנים סגן-אלוף גיא, שנפגע פיזית בעימות עם מתנחלים מיצהר, אמר בכנס פנימי של מפקדים כי פירש מכתב שכתב אלוף הפיקוד לראשי היישוב כ"חוסר גיבוי ".
לקראת ההתנתקות נודע כי נוה ערך בשטח הפיקוד ניסוי פיראטי ברובה מים שהוצע לצה"ל כאמצעי לפיזור מתנחלים. נוה ירה ברובה המים לעבר שמשת מכוניתו - וזו התנפצה, למרבה המבוכה. נוה, אגב, קבע בעקבות האירוע כי כלי נשק זה לא יופעל נגד מתנחלים בעת הפינוי.
ההימור הגדול של נוה מאז מונה לאלוף הפיקוד היה המאמץ לשמור על ערוצי קשר קבועים עם מנהיגי יש"ע ועם רבנים, גם בימים הסוערים שלפני ההתנתקות. השמאל שילח לעברו חצי ביקורת, אבל המהלכים הוכיחו את עצמם: פינוי ארבעת יישובי צפון השומרון עבר בשקט יחסי.
אבל ההימור נכשל בגדול בעת פינוי עמונה בראשית החודש. לקראת הפינוי ניהל כהרגלו קשר קבוע עם ראשי יש"ע. הוא שמע מהם הבטחות שהגרעין הקשה של נוער הגבעות לא ישתתף במאבק נגד פינוי תשעת הבתים שנועדו להריסה. ערב הפינוי הוא לא הוציא צו סגירה של השטח, צעד שעשוי היה לצמצם את מספר המתבצרים שהמתינו לכוחות הביטחון על הגגות.
נוה גילה בעמונה כי הרבנים המתונים ביותר שעימם ניהל קשר ממריצים את הנערים למאבק הפרוע בשוטרים. תוך כדי קרב ניסה עוד לנהל שיחות טלפון עם ראש מועצת בנימין פנחס ולרשטיין, אך אלה הסתיימו בפיצוץ ובאמירות נסערות מצד שני הצדדים.
אחרי פינוי עמונה התייצב נוה בכנסת לספק הסברים. הוא יהיה בוודאי עד מרכזי בוועדת החקירה הפרלמנטרית שהוקמה באחרונה. הוא מוטרד מזה הרבה פחות מאשר מן ההתנכלויות לבני משפחתו מאז הפינוי. בנו החייל קיבל שיחת טלפון באמצע הלילה שבה נאמר לו כי "אבא שלך רוצח". בתו, תלמידת אולפנה, קיבלה שיחה דומה. שניהם נאלצו להחליף את מספרי הטלפונים.
על רקע דמויות חשודות שהסתובבו ליד בית נוה במרכז הארץ - כמה מהחשודים נעצרו - הציב צה"ל ליד הבית בגבעת-שמואל עמדה עם שמירה צמודה. הרמטכ"ל רב-אלוף דן חלוץ קבע כי מאבטחים ילוו את נוה.
יותר מן ההטרדות הללו, מכאיב הקרע עם רבים מחבריו הטובים. כשהגיע לעמונה שמע מכל עבר קריאות "תוריד את הכיפה", גם מפי אנשים שהוא מכיר במשך שנים. חברים קרובים באמת, שמלווים את נוה במשך עשרות שנים, הודיעו לנוה כי הם מתנתקים ממנו. בבית הכנסת ביישוב שבו הוא מתגורר הפנו אליו מתפללים רבים את גבם.
נוה לא נותר אדיש. הוא שלח מכתבים אישיים לחבריו הקרובים וגם למנהיגים מיש"ע שעמד איתם בקשר. בנצי ליברמן, ראש מועצת שומרון, שקיבל את אחד המכתבים האלה, סירב השבוע לחשוף את תוכנו של המכתב שקיבל מנוה. גם צה"ל לא היה מוכן להציג את מכתבי האלוף.
בחודשים האחרונים, על רקע הביקורת מכל עבר, נוה אמר לקצינים אחרים כי הוא חי בתחושה שיש רבים במערכת הצבאית שמחכים לרגע שימעד. "מחפשים אותי", אמר להם. התחושות הללו התחזקו השבוע בעקבות המשבר עם הירדנים, שחולל במו פיו. כמו בזובור הפומבי שחטף בעת מבצע "ימים לוהטים" בצפון עזה, גם השבוע גילה שהעניינים יוצאים משליטתו ומשליטת צה"ל כאשר הם נוגעים לדרג המדיני.
ואכן, כשנודע שלשום בצמרת מערכת הביטחון עד כמה רותחים הירדנים, מיהרו שר הביטחון מופז והרמטכ"ל חלוץ לתאם עמדות ולהבהיר כי דבריו של נוה אינם משקפים את עמדת הצבא. אתמול בבוקר, בהערכת המצב השבועית, התייחס חלוץ לדברי נוה - וגם לדברים שאמר ממש באותו יום סגן הרמטכ"ל אלוף משה קפלינסקי בהרצאה באוניברסיטת חיפה, שלפיהם המשטר המצרי עלול להיות בסכנה. "דברים כאלה לא היו צריכים להיאמר", נזף הרמטכ"ל בקציניו הבכירים.
"יש דברים שלא אומרים בפומבי", הגיבו גורמים בצה"ל על הדברים שנוה וקפלינסקי אמרו, "גם אם מדובר באמירות שנשמעות כבר זמן רב בדיונים פנימיים בתוך צה"ל". לדברי אותם גורמים, הגיע הזמן שקצינים יבינו שבדרגות הגבוהות איש צבא חייב להיות גם דיפלומט. במיוחד אפשר היה לצפות לכך מקצין כמו נוה, שכבר עלה בעבר - לא תמיד באשמתו - על מוקשים מדיניים ופוליטיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
