הדלק שגדל על העצים
החלום לעבור לשימוש מוגבר בדלק המופק מגידולים חקלאיים, כמו אתנול וביו-דיזל, לא קרוב כל-כך כפי שחשבנו. מה מתכננים בעולם לעשות בעניין זה, ומה יכולים בינתיים לעשות בישראל?
בנוסף לצמצום זיהום האוויר ולהקטנת התלות במפיקות הנפט, היתרון העיקרי של דלקים ממקורות אנרגיה מתחדשים הוא שתעשיית הרכב לא צריכה לשנות הרבה במבנה הקיים של מנועי המכוניות כדי שיוכלו לשרוף דלקים סינתטיים. אין צורך בשינויים מבניים, כמו ייצור מכונית היברידית (בעלת שני סוגי הנעה), ואפילו לא בערכות הסבה לשימוש בגז, ובטח שלא בשיטת הנעה שונה לגמרי כמו "מכונית מימן". בסך-הכל דרושים שינויים קטנים במערכת הדלק (בעיקר להגנה מפני קורוזיה) ובתוכנות ההפעלה של המנוע.
הראשונים לקפוץ על עגלת הדלק הסינתטי היו יצרני הרכב, מפני שהם אלה שנצלבים בנושא על-ידי ארגוני איכות סביבה. זו שעשתה את הרעש הרב ביותר בתחום בשנה האחרונה היתה ארצות הברית, המדינה ששורפת הכי הרבה דלק אוטומטיבי בעולם. הנשיא בוש - עד לא מכבר שבוי של לובי תעשיית הדלק - עבר לצידו של הלובי החקלאי, והכריז שאתנול יהפוך לתחליף לבנזין וישחרר את אמריקה מתלותה במפיקות הנפט.
מי שחשב שכבר בספטמבר הקרוב תוכל מכוניתו לשתות אתנול במקום בנזין 95, צריך להירגע. זה לא יקרה כה מהר, ועל-פי הניסיון הישראלי זה עלול לא לקרות בכלל. הבעיה אינה הדלק עצמו, ובוודאי שאין בעיה עם הסבת מכוניות לשימוש בו. ברזיל, למשל, משתמשת באתנול זה יותר מ-20 שנה במידה רבה של הצלחה. כמעט כל יצרן רכב רציני בברזיל הכריז בשנה החולפת על עוד דגמים שיהיו מסוגלים לשרוף בנזין רגיל, אתנול וכל מה שביניהם.
הבעיה של דלק סינתטי, כמו של כל מקור אנרגיה חלופי חדש, היא היכולת לייצר אותו - לאו דווקא במישור הכלכלי, אלא מבחינה מעשית. אתנול הוא בעצם סוג של אלכוהול הדומה מאוד לאלכוהול שבמשקאות חריפים, והוא מיוצר מגידולים חקלאיים דוגמת קנה סוכר ותירס. הבעיה הראשונה, עוד לפני שמפיקים ליטר אחד ממנו, היא שכדי להפוך תירס לדלק צריך שיהיה מספיק תירס.
באיחוד האירופי הוגדרה מטרה: עד לסוף השנה הבאה 5.75% מתצרוכת הדלק האוטומטיבי יסופקו על-ידי דלקים סינתטיים. עם זאת, באיחוד חישבו ומצאו שכדי לגדל את התבואה לדלק הזה יידרשו כ-19% מסך האדמות החקלאיות באירופה.
בארצות הברית חישבו ומצאו שכדי לספק 10% מתצרוכת הבנזין צריך לשתול תירס על שליש מן האדמות החקלאיות שם, וכדי לספק את כל תצרוכת הדלק הנוכחית של אמריקה צריך לשתול תירס על כמעט כל שטחה של ארצות הברית. את השטח הזה צריך להשקות בכמויות אדירות של מים, לדשן, לרסס בריסוסים מזיקים, לקצור ולהוביל את היבול למפעלים.
בעיה נוספת: כאשר לוקחים את היבול ומנסים להפיק ממנו דלק, נדרשת כמות אנרגיה הגדולה מזו שתופק בסופו של דבר
המצב הנוכחי הוא ש-102 מזקקות הפועלות כרגע בארצות הברית, וכן 32 שיצטרפו אליהן בשנתיים הקרובות, יוכלו לספק כ-25 מיליארד ליטר של אתנול, המהווים כ-2% מתצרוכת הבנזין האוטומטיבי בארצות הברית. הבעיה היא שאתנול יעיל פחות מבנזין מבחינת תכולת האנרגיה שלו - על כל 3 ליטרים של בנזין הדרושים כדי לנסוע מרחק מסוים נדרשים כמעט 4 ליטרים של אתנול.
זה כמה שנים שוקדים בעולם על פיתוח "דור שני" של דלקים סינתטיים, שיופקו בתהליך מתקדם יותר מפסולת אורגנית וחקלאית וכן מגידולים חקלאיים שגדלים מהר וקל להפיק מהם דלק סינתטי. טכנולוגיה כזאת תהיה חכמה ונכונה יותר מבחינת איכות הסביבה, מבחינה כלכלית ומבחינת יעילות השימוש באדמות. נכון להיום, הפיתוח של הדור השני של הדלקים צפוי להימשך 15-5 שנים , והחשש הוא שהסובסידיות הנוכחיות "יתקעו" את העולם עם הדור הראשון של הדלקים הסינתטיים, המתקדם פחות.
בימים אלה מכונסת ועדה בין-משרדית של משרדי האוצר, התשתיות ואיכות הסביבה כדי לדון ביחס של מדינת ישראל לדלקים סינתטיים. במשך שנים ישראל פיגרה פיגור ניכר אחרי העולם באימוץ שינויים מבניים וטכנולוגיות במשק האנרגיה. הדוגמה העצובה ביותר לכך היא החדרתו המקרטעת של גז לשימוש במכוניות, שלא תושלם אצלנו לפני שהגז כבר יהפוך בעולם לשיטת הנעה ארכאית.
חשוב לזכור שכדי להשתמש בדלקים סינתטיים נדרשת תשתית נפרדת של משאבות דלק והובלה נפרדת של דלקים, ולכך יש להיערך מבעוד מועד. בינואר השנה פרסם מינהל הדלק במשרד התשתיות הצעה ל"תוכנית לאומית להטמעת ביו-דיזל ואתנול כדלקים חלופיים לסולר ולבנזין". אחת מנקודות המוצא החשובות של המסמך היא שבדלקים סינתטיים "גלום פוטנציאל רב לצמצום התלות האסטרטגית ביבוא נפט גולמי ומוצריו".
אחד הנתונים המעניינים שמוצגים שם: "צריכת הנפט הגולמי במדינת ישראל במשך שנה תמימה שקולה לצריכת העולם ביום אחד". מכאן שהביקוש הישראלי לא ישפיע ממש על הביקוש העולמי לדלקים אלה, אבל נוכל להשיג את היתרון האסטרטגי של צמצום התלות במפיקות הנפט.
תחת סעיף "המדיניות המומלצת" מדברים אנשי מינהל הדלק על "מתן פטור מבלו על דלקים סינתטיים למשך מספר שנים, על מנת ליצור תמריצים ליצרני וליבואני דלקים מתחדשים להיכנס לתחום באופן משמעותי".
אבל כאשר נזכרים בחלקו של הבלו בהכנסות המדינה (כ-6 מיליארד שקל בשנה), מבינים שאנשי האוצר לא ימהרו לוותר על חלקם. באוצר אפילו חושבים על העלאת הבלו על דלקים בישראל.
צריך גם לזכור שמדינת ישראל לא יכולה, לפחות כרגע, לגדל גידולים שמהם ניתן לייצר דלקים סינתטיים, בגלל המחסור במים והמספר המצומצם מאוד של שטחים חקלאיים במקומותינו. עם זאת, לישראל יש יתרון אדיר בזכות הטכנולוגיות החקלאיות החדישות. תחת מדיניות ממשלתית נכונה ניתן יהיה להשתמש בידע הזה כדי להקדים את הופעתו של דור שני של דלקים סינתטיים. תמיכה ממשלתית בפיתוח טכנולוגי תהיה זולה יותר ומשמעותית יותר לטווח הבינוני והארוך ממתן סובסידיות לדלק, שממילא ייובא ממדינות אחרות.
הנה דוגמה להתייעלות הכרחית: מהילה של 10%-5% אתנול בבנזין שלנו או מהילה של 10%-5% ביו-דיזל בסולר שלנו אינה דורשת שום שינוי מכני בכלי הרכב, לא דורשת כמעט שום היערכות לוגיסטית ויכולה לצמצם את התלות הישראלית בנפט ב-10%-5% כבר מחר בבוקר. כל שנדרש הוא קביעת אחוז בלו מסוים לדלק הסינתטי, אחוז בלו מעט גבוה יותר לבנזין ולסולר, ושינוי בירוקרטי של תקן הדלק בישראל. את כל השאר יעשו כבר כוחות השוק, ובתוך חודשים ספורים יוכל כל אחד מאיתנו להשתמש בדלק מעט פחות מזהם ולהיות קצת פחות תלוי במפיקות הנפט.
נא להמתין לטעינת התגובות
