ביהמ"ש דחה את ערעורו של גלזר
בית המשפט המחוזי בת"א דחה את ערעורו של עופר גלזר, שהורשע בביצוע עבירות מין. גם העונש, שכלל ששה חודשי מאסר בפועל, נותר בעינו. פרקליטיו ביקשו לערער על ההחלטה לעליון
ביהמ"ש המחוזי בת"א דחה את ערעורו של גלזר על הרשעתו בעבירות מין שביצע בשתי מתלוננות. כמו כן, דחה ביהמ"ש את ערעורו על גזר הדין והותיר אותו על כנו - קרי עונש של 6 חודשי מאסר בפועל.
השופטים פתחו את הקראת פסק הדין תוך שהם מצטטים מתוך פסק הדין של בית משפט השלום, וקובעים כי הם לא מוצאים שום עילה להתערב בקביעות הנחרצות והמנומקות שהציג. לדבריהם, קיימות אמנם מספר שאלות ותהיות באשר להתנהגותה של אחת המתלוננות, אולם לאחר בדיקה יסודית של הדברים הם אינם רואים סיבה להתערב בהחלטה.
השופטים קיבלו את הסברה שהציגה המתלוננת הראשונה, שלא ניגשה ישירות למשטרה, כיוון שרצתה, לדבריה, "לעבור הלאה ולא להתעסק עם העניין". הם קיבלו, בנוסף, את העובדה שכשהגיעה למשטרה לא נותרה לה ברירה, היא לא יכלה לחסוך בפרטים - וסיפרה את הסיפור במלואו.
סניגוריו של גלזר טענו כי בבית בו אירע המקרה בו מעורבת המתלוננת השניה, המועסקת כאחות, שהו כל העת תשעה אנשים, וכי ביצוע מעשים מגונים לא ייתכנו. השופטים שללו טענה זו מכל וכל, וציינו כי לא היו תשעה אנשים בבית. לדבריהם, מדובר בתשעה אנשים שונים, ששהו בבית לסירוגין במשך התקופה בה שרי אריסון נזקקה לטיפולה הרפואי של האחות.
בית המשפט קיבל גם את טענת המתלוננת שאמרה שלא עזבה את הבית מיד לאחר המעשה מתוך הצורך לשמור את האווירה שהייתה חשובה ביותר לכולם, ששרי אריסון תהיה מרוצה מהטיפול הרפואי, וכי כולם, גם הרופאים וגם האחות, ראו זאת ככבוד לטפל באריסון.
השופטים התייחסו בפסק הדין גם לטענה לפיה עצם הגשת התביעה האזרחית יש בה כדי להראות שרצונה של המתלוננת הינו סחיטה כספית, וכי בדתה את הסיפור ממוחה הקודח. "דרישת הפיצוי אינה אומרת כי מדובר בתלונה כוזבת ואינה פוגעת באמינותה", כתבו השופטים, "עדות המתלוננת מהימנה", קבעו. השופטים אף הפנו לצילומים שצולמו שלא ידיעתה של המתלוננת בשעה שהייתה בחדר החקירות, וגוללה את עדותה בפני עובדת של המרכז לסיוע לנפגעות מין. השופטים סברו כי האופן שבו הציגה את הדברים נראה מהימן, וזאת מבלי שידעה שהשיחה מצולמת או מוקלטת.
השופטים אף אמרו שכאשר גלזר אמר למתלוננת "תשכחי מזה", לעצם המילה "מזה" יש משמעות שכן הוא מתייחס לאירוע ספציפי ואילו יש בכך מעין ראשית הודאה.
בסיום פסק הדין אמרו השופטים כי אינם מוצאים לנכון להתערב בעונש והותירו אותו על כנו. גלזר, מלווה בפמלייה שהקיפה אותו, יצא מן האולם מבלי לומר מילה לתקשורת. סניגורו, עורך הדין עופר צור, ביקש מבית המשפט לעכב את ביצוע גזר הדין בגלל החגים שבפתח. התובעת הסכימה שעיכוב הביצוע יינתן עד לאחר ראש השנה ובית המשפט החליט כי גלזר יתייצב לריצוי עונשו ביום ה-17.10.06 במזכירות בית המשפט המחוזי, וצו עיכוב יציאה מהארץ כנגדו ישאר בעינו.
התובעת, עורכת הדין הדס פורר, אמרה לאחר הדיון: "בית המשפט המחוזי האמין למתלוננות והטיל מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. מדובר במסר חד וברור גם למתלוננות וגם לכלל הציבור". היא הוסיפה כי לא היו לפרקליטות כל תהיות בנוגע לתיק, ואם היו כאלה, לא היו מגישים כתב אישום בנושא. היא חידדה את העובדה כי לא היה שום משקל לעובדה שמדובר בעופר גלזר, בעלה של המיליארדרית שרי אריסון. היא אמרה "זה אמנם נושא שמעניין את התקשורת, אך הוא לא מהווה שום שיקול".
פרשת ההטרדות המיניות נחשפה ביולי 2003, שלושה חודשים בלבד לאחר נישואיהם המתוקשרים של אריסון וגלזר. למרבה ההפתעה, פנתה האחות, שטיפלה באריסון בזמן שהחלימה מניתוח, למשטרה, והתלוננה כי הבעל הטרי הטריד אותה מינית.
גלזר הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב בחודש ספטמבר 2005, בגין הטרדה מינית של שתי נשים. בית המשפט גזר עליו 18 חודשי מאסר, בהם 6 חודשים שהוא אמור לרצות בפועל, בנוסף לפיצוי כספי לנשים אותן הטריד.
לאחר מתן גזר דין, ערער גלזר על עצם ההרשעה ועל גזר הדין עצמו. בדיון שהתקיים בערעורו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בחודש יולי האחרון אמר סנגורו, עו"ד עופר צור, כי לא היו דברים מעולם ואלמלא היה מדובר בעופר גלזר, לא היה מוגש כלל כתב אישום. צור אף האשים את בית משפט השלום בת"א בהיסחפות אחר התקשורת.
נא להמתין לטעינת התגובות
