אינתיפאדה חרדית
הציבור החרדי זקוק מדי פעם למלחמות קודש. אך האם המאבק הנוכחי חצה גבולות? האם החרדים יוצאים ממנו מחוזקים? אבישי בן חיים
האם מאחורי המהומות עומד רק הכאב החרדי העמוק על קיום מצעד הגאווה בירושלים? לא בדיוק. הציבור החרדי זקוק מעת לעת למלחמות קודש. מסתבר שהחוויה הדתית הקלאסית והשגרתית לא תמיד מספיקה ולעתים צריך לחפש ריגוש נוסף. את הריגוש הזה מקבלים צעירי הציבור החרדי בימים האחרונים בערימות. בנוסף צריך לזכור כי העימות מול ישראל החילונית הוא מגדיר זהות חרדי מרכזי.
אבל אף אחד בציבור החרדי, להוציא אולי את חוגי הקנאים, לא תכנן שהדברים ידרדרו עד כדי כך. לא מעט סייעה להם העובדה שהמפלגה החרדית-אשכנזית "יהדות התורה" נמצאת בימים אלה מחוץ לממשלה.
האלימות וההצהרות האלימות שהחלו בשבוע שעבר נולדו מתוך הנחת עבודה חרדית שאלה כללי המשחק וכי תפקידם הוא לספק למשטרה מספיק נימוקים ומידע מודיעיני, מופרע ככל האפשר, על תוכניותיהם הנוראות והאיומות. זאת כדי שהמשטרה תוכל להודיע שאינה מסוגלת לאבטח את המצעד ולכן מבטלת אותו. פעיל חרדי בולט מחוגי הקנאים הודה השבוע שהחרדים עברו את הגבול הדק והובילו למצב בו קשה למערכת המשפט להיכנע לאיומיהם, אך הצטדק: "הבנו שזה מה שהמשטרה רוצה".
החרדים
מרגישים שהם יוצאים מחוזקים מהמאבק, אך פה ושם כבר מתחילות התהיות על הנזקים שנגרמו להם: הילדים הקטנים והנערים הצעירים שתוהים מה זה מצעד הגאווה ומה בדיוק, אבל בדיוק עושים האנשים החוטאים הללו? הבדיחות הגסות על ההומואים והדיונים על אורחות חייהם.
מה שברור - העסק כבר יצא משליטה, ועדיין לא יצאה קריאה חריפה של רבנים נגד אלימות וכי עלול לקום החרדי הבודד שילך עד הסוף עם אידיאל הקנאות כדי להפוך לגיבור עממי.
נא להמתין לטעינת התגובות
