מציתי המסגד - זה עם סגולה?
אלה שהציתו את המסגד בכפר יסוף סדקו את האשליה, שהעם היהודי יתנהג אחרת כשתהיה לו מדינה
עד לאחרונה דווקא היינו בסדר. באלפיים שנות גלות לא היזקנו לסובב אותנו וגם ב-60 שנות עצמאותנו, למרות הקשקושים של גולדסטון, אנחנו לא מושלמים, אבל יחסית לשאר המין האנושי בהחלט בסדר. אפילו ההתגייסות הישראלית הרחבה למען ילדי העובדים הזרים, נגד כל כללי ההיגיון של מדינות מערביות אחרות, מעידה שבדנ"א שלנו נצרבה התזכורת "כי גרים הייתם בארץ מצרים".
צריך לומר במפורש: הצתת המסגד אינה אירוע בודד. שוב ושוב אנו שומעים על עובר אורח ערבי תמים שהותקף פה, ועל איש כמורה נוצרי שספג יריקה שם. כל אימת שמתגלע ויכוח פנים-יהודי, כגון בתקופת ההתנתקות, קמים אנשים מתוך המחנה האמוני ושופכים דם של גויים חפים מפשע או סתם פוגעים בהם במטרה לשנות את המציאות.
"ממלכה בלא רשעה וברבריות"
לא רק שהם לא מצליחים, ונכשלים פעם אחר פעם, הם גם משחירים את המאבק על ארץ ישראל ועלולים לעורר מחשבות קשות על ההיסטוריוגרפיה היהודית כפי שסיפרנו לעצמנו: שמא לא היינו כל כך טובים, אלא ניצלנו מעשיית עוול לאחרים כי לא היה לנו כוח. העובדה שמדובר במי שפועלים בשם היהדות, אותה יהדות שממנה ינק החשוב במנהיגים החרדיים בשליש האחרון של המאה ה-20, הרב שך, את השקפתו כי "בתקופת השואה הייתי מאושר שאנחנו מעם הנרצחים ולא מעם הרוצחים", מבהילה עוד יותר.
אולי צריך לחזור לטקסט הדתי הכי מטלטל שנכתב בנושא הזה על ידי אבי הציונות הדתית, הרב קוק.
הרב קוק הסביר כי העם היהודי יצא לאלפיים שנות גלות והודר מקיום מדינה עצמאית משלו כי אי אפשר היה לקיים מדינה בלי להתנהג ברשעות וברוע: "עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבוא עת מאושרה שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות . . . בחלה נפשנו בחטאים האיומים של הנהגת ממלכה בעת רעה. אין הדבר כדאי ליעקב לעסוק בממלכה בעת שהיא צריכה להיות דמים מלאה, בעת שהיא תומ בעת כישרון של רשעה. . .".
הרב קוק חשב שכבר אפשר שתהיה לנו מדינה בלא רשעה וברבריות. דווקא בין חובשי הכיפות כנראה יש מי שמתעקשים להתנהג ככה.