כסא המפלט
חלוץ החליט לנטוש, אך אורי רפאל באום מזכיר לנו שבמטוס המתרסק נותרו פרץ ואולמרט ליד ההגאים
איני יודע האם הקונספציה שטייס יכול לעמוד בראש הצבא התרסקה הלילה (אני מאמין שכן) אבל דבר אחד ברור: ייקח עוד זמן רב עד אשר יעיז שר ביטחון כלשהו להפקיד את צה"ל בזרועותיהם של אלה שמרגישים רעד קל בכנף הימנית. ההיגיון במקרה הזה פשוט להפליא: במלחמות שבהן צריך להפעיל בעיקר חי"ר, טנקים ואש ארטילריה – צריך רמטכ"ל שמבין בדברים האלה. חלוץ, מוכשר ככל שיהיה, לא ממש היה בתמונה.
אנשי הצבא, באופן לא מפתיע יש לומר, עושים את החיים קלים מדי לוועדת אגרנט (סליחה, וינוגרד). בדיוק כמו אז, הדרג הצבאי משלם את המחיר המיידי, בעוד שגולדה ודיין (סליחה, אולמרט ופרץ) מסרבים להכיר בעובדה שהאחריות רובצת גם לפתחם. כמות המוגלה שהצטברה בנפשם של גל הירש, אודי אדם ודן חלוץ גדולה כל כך, שמספיקה דקירת סיכה קטנה כדי לפוצץ את
אתמול בחצות הבין חלוץ שמטוסו שלו נמצא במסלול התרסקות, ואז קיבל את ההחלטה ללחוץ על כפתור כסא המפלט. כעת הוא בשלבים מתקדמים של צניחה איטית לעבר הקרקע, וכשינחת בבטחה, בעוד כמה שבועות – יוכל לספר מה באמת היתה התקלה במטוס ומתי הבין שאם הוא לא הולך, הוא מתרסק.
אך עוד לפני זה הותיר חלוץ במטוס את אולמרט ופרץ, שני טוראים שמתקשים אפילו לנהוג בג'יפ צבאי, לא כל שכן להפעיל את המפלצת הגדולה הזו. סביר להניח שחלוץ לא גילה להם היכן נמצא כפתור המפלט והותיר אותם לגורלם – התרסקות כואבת, או השתלטות כמעט חסרת סיכוי על ההגאים שתוביל אותם לנחיתה בטוחה. קיימת גם אפשרות שלישית: שאולמרט יתפוס את כס הטייס ויבעט מתוך הקוקפיט את שר הביטחון שלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
