די להסתה!
יתכן ונישואים אזרחיים הם שאלה של זמן. יתכן ובתי הדין הרבניים גורמים לעיתים עוולות. אבל קריאה לנישואים שלא כדת משה וישראל היא הסתה נגד התורה. יהודית שילת מסרבת להרגע נוכח הרמת הראש של הפמיניזם
המאמר היה קשה, ונשלח לפרסום לאחד הביטאונים המכובדים של חוגי הציונות הדתית. עורך הביטאון שלחו אלי בחזרה, בטענה שהמאמר אינו עיתונאי דיו. לא קיבלתי את הנימוק הזה. הבנתי שהוא רק אמתלא. הבנתי כמה קשה עד בלתי אפשרי לציבור הדתי לעכל ביקורת על הממסד הדתי לסוגיו. מאז רבו הבקורות ויותר ויותר אנשים גם שלא ברצונם מטים אוזן קשבת לבקורת הזו.
בבתי הדין הרבניים קיימות תופעות של עינוי דין וקוצר יד בלתי-מוצדק מלהושיע. אמנם, ברור שזוהי הכללה, הגורמת עוול לדיינים, רבנים, מדריכות כלות (שגם עליהן - המועסקות במועצות הדתיות - ישנה ביקורת לא מעטה), בלניות, רבים וטובים, העושים עבודת קודש במסירות נפש ובכשרון, אלא שעל העוול הזה הם צריכים לבוא בטענה אל חבריהם, הגורמים לתחושה הקשה. הדאגה לתיקון המצב צריכה להיות עניינו של עולם הרבנות והדיינות עצמו.
מאז שהתעוררו, לפני כעשרים שנה, המאבקים המתוקשרים נגד מערכת בתי הדין הרבניים מצד נשים חילוניות, אכן חל שינוי משמעותי לטובה. המאבק הקשה, שפגע בתדמיתה של המערכת, תרם להצעדתה קדימה. הטיפול בעגונות ובמסורבות גט עלה לראש סדר היום בהנהלת בתי הדין הרבניים (אינני רוצה להתייחס למספרים, מפני שמספרן של מסורבות הגט נקבע באופן שונה מנקודות מבט שונות. ככל שארגון הוא יותר קיצוני ואנטי-דתי כך גדל מספר הנשים מסורבות הגט בדיווחיו). בעוד 20 שנה בע"ה ודאי נתאר את המצב כטוב בהרבה מכפי שהוא היום. אך באיזו דרך נחולל את השינוי? האם בהסתה נגד נישואין כדת משה וישראל?
רגע כריתת הברית בין בני זוג הוא רגע מוקף הילה. החופה היא הילה של קדושה לברית הנישואין. אנשים חילוניים רבים לא מוותרים על רגש של קדושה. גם רבים מהם רוצים את הערך המוסף הזה לחייהם. הקריאה הנוראה לחילוניים שלא להתחתן כדת משה וישראל מטעה אותם ומבקשת לעקור מהם את הזכות להילת הקודש הזו בנישואיהם.
ייתכן שנישואין אזרחיים בישראל הם שאלה של זמן. ייתכן שצריך להיענות לקריאות הנשמעות בעד נישואין אזרחיים ולאפשר לזוגות חילוניים הרוצים בכך להירשם כנשואים בנישואים שאינם תקפים מבחינה דתית. אך גם אם ייחקק חוק נישואין אזרחיים, נמשיך לעודד, לטפח ולקרוא לכל אדם מישראל להינשא כדת משה וישראל.
נישואין הם לא ענין לגמרי פרטי. כל חברה זקוקה למוסד הנישואין ומעודדת אותו, למען עצם קיומה. המשפחה היא הבסיס האיתן לקיומה של החברה וגם לקיומו הטוב והנכון של היחיד. החלטה על ברית נישואין והקמת משפחה הינם גם הזדמנות ליצירת קשר של שייכות לאומית של היחיד, שיחד עם קשר של אהבה לבן זוג הם מהווים מסד של חיי אנוש חברתיים ולאומיים בריאים.
במאבקו של ארגון 4 אמהות נגד שהייתו של צה"ל בלבנון, הועבר מסר חד וחלק: איננו מוכנות לשלם מחיר. אין שום דבר שלמענו אנו מוכנות להקריב. חיינו, נוחיותם ושלמותם על פי תפיסת כל יחיד ויחיד הם הערך העליון, שעל מזבחו אפשר להקריב את בטחונה של אומה שלמה, אך לא את בטחונו של כל אחד ואחד מבנינו. כמה קל להזדהות עם הרעיון. במיוחד לכל אם שיש לה בן בצבא.
הגישה האינדיבידואליסטית הזאת הוציאה את צה"ל מלבנון, והביאה את מלחמת לבנון השניה. שטיפת המוח שעשו מחזיקי ומחזיקות המיקרופונים למיניהם נגד הלחימה מכל סוג שהוא, נגד מסירות הנפש של יחידים, נגד ההילה שיש למושג ההקרבה - הובילה אותנו למלחמה שבה היו יותר יחידים הרוגים, גם חיילים וגם אזרחים, ואומה שלמה היתה מאויימת ומשותקת.
גם למען ערכים של קדושה יש צורך בהקרבה. כל יחיד או יחידה שחייהם נתקעים עקב סרבנות גט אכן סובלים סבל איום ונורא, ומי שבידו להושיע ואינו מושיע הריהו כעומד על הדם. אבל, האם הסתה כנגד נישואין כדת משה וישראל היא שתושיע? הלא מספר הנפגעות מנישואין כושלים גדל ככל שמוסד המשפחה מתערער, ואנשים רבים יותר ויותר אינם חשים מחויבות ואחריות ונוטשים את המשפחה תוך יצירת שברון לב לבן/בת הזוג.
אלמלא ההתפרקות הסיטונית של משפחות לא היינו נפגשים בבעיה בכל חריפותה. הקריאה שלא להתחתן כדת משה וישראל מחלישה את רעיון המשפחה, ובסופו של דבר תגרום נזק לעם ישראל כולו וגם ליחידיו. שותפות ביצירת אוירה נגד נישואין כדת משה וישראל, הינה שותפות להרס מוסד המשפחה.
הנפח העצום שהפמיניסטיות מעניקות לדרכי ההתגוננות מפני עוולות בתהליך הגירושין, העיסוק הקולני והלוחמני בו, מטיל עננה שחורה על הנישואין עצמן. צעירות וצעירים יודעים היום יותר על הבעיות ועל הקשיים, על מלחמות שבין איש לאשתו ועל מאבקי גירושין, מאשר על הנישואין עצמם.
הנישואין כדת אמורים ללמד את גבולות הכוח. יש הרבה חובות עם הכוח הזה, ולא כדאי לנשים למהר לוותר על החובות הללו. מאותו מקור של דיני גירושין הן נהנות בשעת משבר ממזונות לילדים, מזכות ההחזקה בגיל הרך וכו'. כדאי להסתכל ימינה ושמאלה, למשל על מצבן של החד-הוריות שהגיעו מרוסיה. שם הקשר שוויוני לחלוטין. כל אחד יכול לעזוב כרצונו. רוב הנפגעות הן נשים הננטשות על ידי בעליהן ללא שום מחויבות. הרבה אמהות גויות מאחלות לבנותיהן שיתחתנו עם גבר יהודי. הן יודעות למה. גוברין יהודאין אינם מזניחים את נשותיהם, הם אחראים להן.
ההלכה מחייבת את האיש ומגבילה את כוחו. הוא חייב לאהוב את אשתו ולכבדה, אסור לו להכותה, אסור לו לאנוס, רפואתה קודמת לרפואתו ועוד. על זה אנחנו נציע לחילוניים לוותר? (למותר לציין שגם אם שיח מהותני הינו מקור ההשראה של ההלכה בענייני נישואין וגירושין, הרי שיש מקום רב ליצירת סגנונות חיים בין איש לאשתו המתאימים לאקלים התרבותי שבו אנו חיים. הרבה זוגות יוצרים לעצמם את אורחות חייהם המשפחתיים על פי סגנון אישי. אין בכך פגיעה בנישואין כדת משה וישראל, המדגישים את חובות האיש ואת זכויות האשה).
בדבריי אלה אין משום עצימת עיניים מראות ברע. אנחנו נמשיך לזעוק על חוסר צדק, נמשיך להילחם באזלת-יד של בתי דין, נמשיך להציק ולעורר את המודעוּת לתופעות קשות ולצורך הדחוף בפתרונן. נעשה מאמצים להשפיע בזירה הפוליטית, הקובעת בסופו של דבר מי ידון בבתי הדין. אבל יחד עם זאת, נעשה הכל כדי להאהיב על כל איש ואשה הקמת משפחה כדת משה וישראל.
שינויים רבים התחוללו במהלך עשרים השנים האחרונות במסגרות חיים שונות של האשה הדתית. לא מלחמות כוחניות חוללו אותן. עקשנות, התמדה ונחישות דווקא מתוך שותפות עם עולם התורה שלנו, הן שהביאו את ההצלחה. בתי המדרש לנשים, הטוענות הרבניות ויועצות ההלכה, אינם תוצאה של המאבק הפמיניסטי הלוחמני. עוד לפני שנוסד ארגון "קולך", כבר החלו לפעול בשטח הטוענות הרבניות ויועצות ההלכה וקמו בתי מדרשות של נשים ברמה גבוהה.
יתר על כן. חלק מהשינויים שהיו יכולים להתחולל אינם מתחוללים בגלל ריאקציה שהלוחמנות שאפיינה את "קולך" בעבר, גרמה לה. סוגיות שהיו אמורות להידון ולהיות מטופלות מתוך שיתוף פעולה, הפכו להיות סלע מחלוקת בן קבוצות חברתיות שונות, בגלל חוסר סבלנות ורצון לפתור בעיות כאן ועכשיו.
הרצון לתקן אינו הולך ביחד עם שבירת הכלים. גם שבירת כלים תובעת מחירים כבדים מהיחידים ומהכלל, ומי יכול להבטיח שהמחיר הזה יהיה קטן מקודמו? נאבק על התיקון, ניטיב את הקיים, ובראש וראשונה נזכור שאילו היה מוסד המשפחה בישראל איתן דיו לא היינו נזקקים למלחמות נגד עוולות בעת שברונו. יש להשקיע לפחות אותם מאמצים המושקעים במאבק נגד בתי הדין כדי להיטיב ולחזק את מוסד הנישואין ולחיזוק מעמד המשפחה.
נא להמתין לטעינת התגובות
