ונמצא שם שמים מתחלל. בידי הרבנים דווקא
כל אימת שאני נתקל בעוד רב המתבטא בחריפות מלאת שנאה נגד ההומואים, אני שואל את עצמי איה טיעון "תינוקות שנשבו"? ירעם נתניהו כואב את חילול שם שמיים שבהתלהמות נגד משתתפי המצעד
במודעה שכותרתה "מחאה גדולה", ועליה חתומים הרב אברהם שפירא – ראש ישיבת "מרכז הרב" ולשעבר הרב הראשי לישראל, והרב מרדכי אליהו – הראשון לציון ולשעבר הרב הראשי לישראל, נכתב כך: "שמועה שמענו ותרעש ותרגז הארץ, מקול המון הרשעים הרוצים לטמא את עיר הקודש ירושלים, פלטין של מלך, בתועבה וכיעור מהגרועים שבאומות העולם".
מודעה זו מצטרפת לעוד מודעות רבות אשר אינן מסתפקות בכינוי העדין "רשעים", אלא שכותרתן "שואה" ושבהן משווים את הצועדים ל"בהמות" ומכנים אותם בפנינים כמו "חלאות המין האנושי", "טמאים" וכדומה.
בפרקי אבות (א, יא) נאמר "חכמים, היזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו מקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל". יותר מחילול שם שמים הכרוך במצעד עצמו, דרך ההתנסחות הבוטה והמשתלחת נגד ההומואים ונגד המצעד היא היא החילול הגדול באמת של שם שמים. איני דן בשאלה כן מצעד או לא מצעד, אלא כיצד יש להגיב למצעד –האם באמירות שמשוות את הצועדים לבהמות ובקיום "מצעד הבהמות"?
כאשר הרבנים משתמשים בביטויים חריפים – הדרך לכינויים חריפים עשרות מונים והדרך ללקיחת חיים קצרה מאוד. הדרך לבזות ולהשפיל בני אדם והדרך לדקור אותם כדי להרוג, קצרה מאין פעם, ראו מקרה ישי שליסל.
כל אימת שאני נתקל בעוד רב המתבטא בחריפות מלאת שנאה נגד ההומואים, אני שואל את עצמי איה טיעון "תינוקות שנשבו" – טיעון הלכתי שנטען והורחב לשימוש אפילו במקרה של מחללי שבת יהודיים שמכירים ויודעים שבת מהי? אני תמה איה אהבת ישראל שעליה חונכנו וגודלנו? הרי לאהוב מישהו כאשר כמעט כל התנאים כשרים לכך – אין בכך גבורה גדולה.
טיבה של אמונה היא שבעתות צורה וצוקה דווקא היא נמדדת. במפתיע תלמידי הרב קוק, רב שחרט על דגלו את אהבת ישראל, הם אלה שמובילים את המאבק של הציבור הדתי נגד המצעד. כלום שכחו הם את "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה" (אורות הקודש ג, קפה; ערפלי טוהר, עמ' לט).
יטען הטוען כי לפי ההלכה
זאת ועוד, האם הרבנים המשתמשים בביטויים חריפים כדלעיל בטוחים שאכן מדובר ברשעים להכעיס? מדוע כשמדובר בבדיקת ההשגחה של נוזל ניקוי הכלים החדש מבית "פארי" הרבנים מכתתים את רגליהם לחו"ל כדי לדרוש ולחקור את העניין בשבע עיניים, אבל כשמדובר בהומואים – הרבנים מגלים אטימות? מדוע אין הם מבקשים לשמוע את טענות הצד השני, ובכך לקבוע באמת אם מדובר בבני אדם אשר כל מטרתם להכעיס?
מפחיד לומר זאת, אבל לולא היה מדובר ברבנים גדולים הייתי טוען כי נדמה שאין ההלכה מדברת מתוך גרונם, אלא השנאה והתיעוב לנושא ההומוסקסואלי דווקא. נדמה שבמקרה זה ההלכה מגויסת לצורך התיעוב הפנימי, עד כדי כך שהיא מביאה לברית מוזרה בין היהודים למוסלמים ולנוצרים נגד המצעד. ברית זו מזכירה לי את דברי רש"י בפרשת בלק (כב, ד) על הפסוק "ויאמר מואב אל-זקני מדין": "והלא מעולם לא היו שונאים זה את זה [...] אלא מיראתן של ישראל עשו שלום ביניהם".
עוד דוגמה לאותו "גיוס הלכתי" אפשר לראות בהזדקקות למונח "תועבה", ואשר אף זיכה את מצעד הגאווה בכינוי "מצעד התועבה". המונח "תועבה" אינו מונח יחידאי רק לעניין משכב זכר. הצצה קלה בקונקורדנציה מגלה כי המונח נזכר בעוד מקומות והקשרים, כמו בעניין מאכלות אסורות (דברים יד, ג), איסור לשקר במשקולות ובמאזניים (שם, כה, יג–טז), איסור להיות גאוותן, לשקר, לרצוח, לרוץ לדברים רעים (משלי ו, טז–יט) וכן עוד רשימת עניינים (דברים יז, א; יח, י–יב; כד, ד).
אם גם כל הנ"ל מודגרים "תועבה", על מה ולמה רק ההומואים "זוכים" בקיטונות של רותחין ובמילים שאינם עומדים בקנה אחד עם הסברו של הרמב"ם מדוע נקראת לשוננו זאת בשם לשון הקודש – מפני שאין בה מילים גסות ושאינן ראויות (מורה נבוכים, ג, ח).
נא להמתין לטעינת התגובות
