אכן חצי העם
סגן יהונתן גפן, מ.א. 956707, קצין ומפקד לשעבר בצנחנים, הלך לצוות הווי ובידור אחרי שהבין שבגלל טמטום הממלכה אחרי כל מלחמה תבוא עוד אחת. עכשיו הוא מתגייס לצד המשתמטים
אני מאוד מרוצה שהבן הבכור שלי לא שירת בצבא העם שהפך לצבא כיבוש, למרות שהוא מאוד רצה (פרטים בהמשך) ; אני שמח בחלקי שהבת שלי לא הייתה טנקיסטית אלא מש"קית תרבות בבסיס דרומי של חיל האוויר של הוד מלכותו; אני מאוד מקווה שבתי הקטנה, שהיא אזרחית ארצות הברית, לא תתפתח כפטריוטית רפובליקנית ותמצא את עצמה כסמלת סעד בבגדד.
אני, החייל הזקן שפעם האמין במילים כמו "צבא העם" ו"דוגמה אישית", מצהיר שאילו הייתי היום בגיל גיוס הייתי מוכן אפילו להתמודד ב"כוכב נולד" אם זה היה פוטר אותי מגיוס, למרות הידיעה המדכדכת שצדי ומרגול ישפטו אותי.
כיום, גם אם הייתי בכושר מעולה - ודווקא משום שעדיין אני אוהב את הפלוגה ועדיין שונא את המדינה - לא הייתי לובש מדים מנומרים אפילו אם זה פתאום היה באופנה. אני יכול להגיד את זה משום שנשארתי חי אחרי כל השגיאות של מפקדי ומנהיגי.
רבים מידידי מריחים את הפרחים מלמטה ולצערי הם אינם יכולים להביע את דעתם. אבל לא מעט אנשים בגילי הסתווי, שהיו קרביים בגיל 18 יגידו לכם שאם היום היה מישהו מלשכת הגיוס דופק להם על הדלת הם היו צועקים מעבר לדלת "אבא לא בבית".
היינו ילדים רזים ומלאי עזוז כשהסבירו לנו למה כל הכיתה שלנו צריכה להיות בסיירות ובצנחנים. אבל אחרי שהייתי לוחם ומפקד בצנחנים, בגולני ואחר כך שוב בצנחנים, והבנתי שבגלל טמטום הממלכה אחרי כל מלחמה תבוא עוד אחת, שלא לדבר על השחתת המוסר של חיילי המחסומים במשך 40 שנה, עשיתי הכל כדי לנסות להגיע להסכם מדיני-אם לא עם הערבים, לפחות עם עצמי. אחרי שהשמעתי את דעותי הידועות, העבירו אותי להווי הבידור. אם יש דבר נורא יותר מאשר למות בשביל הקיסר זה להצחיק את הקיסר.
בשבועות האחרונים נהיה טרנדי לתקוף את החיילים המשתמטים. אני באופן אישי מקבל מאות מכתבים בחודש על "הבן המשתמט והמסטול שלי". לפעמים מוגזי השכל עם אי-קיו חד ספרתי מוסיפים גם "הילד ההומו שלך", כדי לחזק את דעתם הרופסת. אין לי ספק שאם מישהו יבדוק מי הם כותבי המכתבים ומשוררי הטוקבקים האלה, הוא יחשוף מהר מאוד שהם שירתו בקריה או לא שירתו כלל.
המכתבים הקשים לי ביותר הם מאבות שבניהם
תגידו מה שתגידו על החרדים, אבל הם לפחות לא שולחים את הילדים שלהם למוות חסר מטרה. החרדים חרדים לילדיהם, והם לא מוכנים לשלוח אותם לקרבות מיותרים חסרי ערך בלבנון ובשטחים תחת פיקוד כושל וממשלה שחצי העם שונא אותה וחצי העם בז לה.
תחשבו רגע, בלי להתעצבן ובלי להתעלם: האם גיוסם של 50 אלף חרדים היה הופך את צבאנו לצבא העם? האם גיוסם של משתמטי השמאטע של "כוכב נולד" - שלצערי הם אכן מודל לנוער שלנו - יתרום לצבא שלנו את הערכיות והמוטיבציה שהוא כל כך מתגעגע אליהן? אני פונה אליך באופן אישי, אחי הלוחם מסיירת מגלן, האם באמת היית רוצה שג'קו אייזנברג יהיה המ"כ שלך?
ועכשיו, פעם אחת ולתמיד, בלעדי לטור השבועי של האב, כל האמת על "ההשתמטות" של בני האהוב אביב, שעד כה עשה למען המדינה הזאת הרבה יותר משהיא עשתה למענו.
בני א', המוטרד בכל יום ומקולל על ידי כל כך הרבה אידיוטים כמשתמט, נפסל בבקו"מ כבכ"ת - בלתי כשר תמידי. הסיבה: א' סבל מבעיה תורשתית קשה - עקמת, סקוליוזיס בלעז. כדי לתקן את הגב העקום הוא עבר ניתוח קשה וארוך מאוד, שבמהלכו החדיר לו המנתח המחונן ד"ר ראובן גיפשטיין שני מסמרי פלטינה-20 סנטימטר כל אחד - לתוך חוט השדרה שלו. הניתוח הצליח, אבל א' בקושי מתכופף ונאסר עליו לשאת משאות כבדים, כמו רובה וקיטבג למשל.
למרות כל זאת, כשהגיע לגיל הגיוס הוא רצה להיות כמו חבריו. הוא ביקש להתנדב ולעסוק במשהו שלא כרוך במשאות כבדים, משהו שמתאים לגב הפצוע שלו. הבקשה נדחתה. אחר כך ניסה להצטרף ללהקה צבאית וגם שם דחו אותו. הצבא הודיע לא' שהוא לא מעוניין בו או בשירים שלו. הדבר היחידי שאפשר היה אולי לעשות איתו זה לשלוף את מסמרי הפלטינה - מתכת מאוד יקרה - למכור אותם ולתרום את הכסף לקניית אמצעי לחימה.
זה הסיפור, ומאז הילד שלי הוא מתנדב כרוני. הוא הופיע בהתנדבות לפצועים ולחיילים, לנפגעי טרור ולילדים במצוקה. רק בגלל דעותיו של אביב - בהחלט היה לו ממי ללמוד אותן - הוא נתפש כסמל לכוכב המשתמט המצוי. במקום שצה"ל ישתמש בקולו, שבזמנו היה קול של דור שלם, הוא סתם לו את הפה.
תוך כדי כתיבת הטור זה הילד התקשר וסיפר לי שביטלו לו תוכנית שבועית של "ציפורי לילה" בגלי צה"ל, הבית של החיילים של צבא חצי העם. עכשיו תשמעו: גם אם הבן שלי היה מתקבל על ידי צבא עמו, הייתי עושה הכל כדי להשאיר אותו בבית.
הילד הזה, כמו לא מעט ילדים אחרים, לא היה מתאים למערכת מבחינה נפשית ורגשית. הבן שלי, תאמינו או לא, יכול היה להיות מפקד היחידה הכי מובחרת. כמנהיג להקת רוק הוא מגלה מנהיגות חזקה ומפוכחת, מפגין נדיבות ונותן דוגמה אישית יותר מכל ראשי הפיקוד. אבל רגישות היתר שלו וחוסר הציות המוחלט הטבוע בו מלידה היו יכולים להרוג אותו או לחבל קשות בנפשו.
לא כולם מתאימים להיות חיילים, ולא מדדתי אם זה בדיוק חצי העם. בתקופת השירות הקרבי שלי, צעירים רבים שיכולים היו להיות כל כך הרבה דברים - אבל לא חיילים - גויסו לצבא העם השלם בלי לחשוב פעמיים, ואחר כך סיפרו לך שהם התאבדו במחנה אימונים או נורו משום שנטרפו באמצע הקרב.
את השיר "הנסיך הקטן" כתבתי על חייל כזה. אנחנו, החברים בפלוגה, קראנו לו "ציפציף". ילד רזה בגובה מטר וחצי, הנשק והציוד התנדנדו עליו, הקסדה כיסתה לו את העיניים. באחד מאימוני הקיץ החטיבתיים ציפציף נהרג מאש ידידותית.
הוא לא היה צריך להיות שם! הוא היה ילד קטן שכותב שירים ומתעלף אחרי ריצה של 200 מטר. תמיד במסעות האלונקה הוא היה על האלונקה משום שהיה כל כך קל, ורק בעיניו העצובות ראינו שהוא כל כך כבד, כל כך לא במקום שלו, עד שבבוקר אחר הוא שוב נישא על אלונקה, והפעם על אמת, ובפעם האחרונה.
גם היום משרתים בצבא החצי ציפציפים שפשוט אסור להם להיות חיילים. הצבא יהרוג אותם, אם לא פיזית אז בפצעי נפש שילוו אותם כל חייהם. גם אני הייתי חייל קטן ומבולבל, אבל איכשהו שרדתי. לא האמנתי שאפשר אחרת.
לכן היום אני לא מקשיב לדמגוגים שמדברים על "נשיאה שווה בנטל", כשהם עצמם לא נושאים דבר מלבד את יוהרתם ומבקשים שנעריץ אפילו את שתיקותיהם. למה לעזאזל שחייל בן 18, שנלחם בלבנון השנייה, ייקח אחריות ויאמין במפקדיו ובמנהיגיו, כשהיום כבר כולנו יודעים שהרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה של הקיץ הנורא דאשתקד לא לקחו כל אחריות ולא נתנו לנו שום סיבה להאמין בהם?
אתם לא חושבים, אחים לנשק, שהרבה אנשים צעירים היו כעת חיים ובריאים אם השלישייה הזאת היתה מעדיפה פשוט להשתתף באופן פעיל ב"כוכב נולד" או בשעשועון לא ממית אחר?
הטור וכותבו משתמטים לחופשה קצרה. להתראות בקרוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
