שטח משוחרר - עיטור הבוז העיתונאי
הפובליציסטים של השמאל אוהבים את המתנחלים שלהם צייתנים ומאולפים, ומקבלים צל"שים על גבורה בשדה הקרב. ברגע שהם מרימים את הראש מיד נזעקים עיתונאים מטעם להחזיר אותו אל השוחות. רועי שרון בנתיב הימני
לכותבים רבים, ב. מיכאל לדוגמא, יש נטייה לצייר את פניית החיילים לרבנים כאילו בפעם הבאה יתקשר חייל משדה הקרב ויבקש מרבו לפסוק לו הלכות תחת אש. שנה אחרי מלחמת לבנון, כבר מותר לקבוע בוודאות שאין חשש לצאת עם החיילים הדתיים לשדה הקרב.
אם כבר מישהו סירב בשעת הסתערות תחת אש בשנים האחרונות, היה זה דווקא בנה של אחת מארבע אימהות, שהעדיף להסתתר כשחבריו הסתערו. בראיון ל"הארץ" הסביר כי "ידעתי שלהסתער עכשיו זה למות במלחמה דבילית".
את סיפורו של הלוחם האמיץ כדאי שגם סימה קדמון תכיר. בעיתונה, "ידיעות אחרונות", כתבה קדמון כי "אם בציונות הדתית מסרבים פקודה, איך יהיה אפשר לצאת איתם למלחמה, איך ניתן יהיה לסמוך עליהם שיילחמו כתף אל כתף עם חיילים הממלאים פקודות גם כשהן לא נראות להם?".
קדמון ממשיכה ומציבה את המשוואה הבאה. "המצב שלהם (של הסרבנים) אינו שונה במהותו ממצבם של חיילים המתנגדים לכיבוש ונאלצים לשמור על התנחלויות ביהודה ושומרון".
סימה קדמון יכולה להירגע. אם יקומו חיילים שמתנגדים לכיבוש ויסרבו לאייש מחסומים, לא ייגרם שום אסון בצבא. ראשית, "חיילים שמתנגדים לכיבוש" יש בעיקר בקריה, ושנית, כפי שהסביר בשבוע שעבר איש ימין, "על חיילים כאלה אני לא סומך, וממילא לא הייתי רוצה לעמוד לידם במחסום".
הגדיל לעשות ב. מיכאל וציטט את עצמו במאמר שבו כתב כי "קיומן של פלוגות הסדר הוא מרשם בדוק לאסון...מיליציה פרטית בתוך צבא ממלכתי". גם ב. מיכאל יכול להירגע. אין כזה דבר פלוגות הסדר.
האסופה הכי גדולה בצבא לבני ישיבות היא מחלקה. מה עוד שהסרבנות של שבוע שעבר בגדוד דוכיפת, התרחשה דווקא בפלוגה שבה מפוזרים בני הישיבות בין שלוש המחלקות. אגב, מתוך
משה גורלי, פרשן משפטי ב"מעריב", קבע ש"לרבנים המסיתים תמיד הייתה חסינות אצל גורמי אכיפת החוק". אחת הדוגמאות שציין גורלי כדי לחזק את הטיעון, היתה "הרב אלבה שחיבר את 'הלכות הריגת גוי'". ובכן, להשכלתו הכללית של גורלי, הרב עידו אלבה הורשע בהסתה וישב בגין כך שנתיים בכלא.
מעל כל הטענות והעובדות המופרכות, עומדת גישה אחת מתנשאת שמייצגת את כלל מאמרי הפובליציסטיקה בשבוע האחרון: כולם אוהבים את הציונות הדתית רק כשחייליה "מתנהגים יפה" ומרכינים ראש בפני השלטון.
ברגע שחיילים אלה מטילים ספק בקיומו של צה"ל כבסיס ערכי משותף לחברה הישראלית, ומעזים לפקפק ולחשוד במוסדות המדינה, מתפרצת הלבה הרותחת, וחיצי הממסד נשלחים לכל עבר.
לדידם של הכותבים המלומדים, לא התרחש שום תהליך, שום משבר, שום מפנה בשנתיים האחרונות. לא התנתקות ולא עמונה. הם עדיין חולמים על מתנחלים בוכים ומחבקים. מתנחלים "טובים".
וכך, לכל אירוע שמפר את שלוותם, יש הסבר. הסרבנות היא בעצם צייתנות לרבנים, שהרי לא יתכן שחייל בוגר ישיבה יחשוב בעצמו מה הוא רוצה לעשות ובעיקר מה הוא לא רוצה. הרבנים הם קיצונים וסהרוריים, שהרי לא יעלה על הדעת שהצבא כבר לא קדוש וניצב מעל הכל. וכן הלאה.
אחד שהבין שחוקי המשחק בציונות הדתית השתנו בשנתיים האחרונות הוא יאיר שלג. במחקר מרתק, שערך במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה, סוקר שלג ומנתח, בין היתר, את התהליכים שעברה הציונות הדתית בשנתיים שחלפו.
אי אפשר לתמצת את התובנות הרבות אליהן הגיע שלג במחקר בכמה משפטים. הן מנומקות, מעוגנות ומקיפות את שלל זרמי הציונות הדתית. אבל אחד התהליכים המרכזיים ביחסי הצבא – מתנחלים, שהתרחש בשנתיים האחרונות – קובע שלג - נובע מתחושת הבגידה שחשים בציונות הדתית. אותו צבא, שהיה אפיק מרכזי שדרכו השתלבה הציונות הדתית בחברה ובחיי המדינה, היה המבצע הראשי של הפינוי.
כל החשדנות, הספק והתרסקות מעמדו של הצבא, שנוצרו בשנתיים האחרונות, התנפצו בשבוע שעבר, למורת רוחם של הפרשנים הנוזפים. עבור רבים וכתומים בציונות הדתית, הכבוד שחולל בשישה ימים בגוש קטיף, חזר בעמונה, ושב לפעום ביום שני שעבר.
וכדי למגר את החשש העמוק של סימה קדמון לצאת למלחמה עם חיילי הציונות הדתית, בשבוע שעבר פורסמה רשימת 142 הצל"שים של המלחמה האחרונה. קשה לדעת בוודאות כמה מתוך ה-142 הם דתיים, אולם תושבי יהודה שומרון יש 12 (למיטב ידיעתנו) ברשימה. למתעניינים, הנה השמות:
רס"ן בניה ריין ז"ל מקרני שומרון. רס"ן רועי קליין ז"ל מגבעת היובל בעלי. רס"ן ברק חירם מחוות שדה בר ליד תקוע. רס"ן אביב דורות מקידה ליד שילה. סרן ישראל פרידלר מאלון שבות. סרן אריה ברגר מכפר אדומים. סגן חיים ברקוביץ, משילה. סמ"ר אלון רוטמנש מבית אריה. סמ"ר עמשא משולמי ז"ל מעפרה. סמ"ר יוני רוט מבית אל. סמל ינון ניסן ז"ל ממעלה אדומים. סמל אלקנה משומר מהר ברכה. סמל אלכסנדר סירנקו מחיננית.
מאות מתנחלים הקימו במהלך השבת את מאחז הגבורה על ציר המתפללים בחברון אשר פונה בעבר מס' פעמים. בשעות אלו שוהים במקום כ-200 מתנחלים. תלונה הוגשה במשטרה. יריב משלום עכשיו: "על שר הביטחון לפנות לאלתר את המקום בטרם ייהפך המאחז לעובדה קיימת".
איתמר בן גביר: מפכ"ל המשטרה צריך לדעת שהוא אינו רצוי בחברון. אנו לא מאלה שהמשטרה מפנה אותם ואחרי 10 דק' מסתחבקים עם השוטרים. לא נארח ולא נקבל מי שמגרש יהודי מביתו.
נא להמתין לטעינת התגובות
