הכלבה הכי יפה בגן
הם עולים להסעה בכל בוקר ונוסעים לגן עם החברים. הם עושים התעמלות, אוכלים ארוחת בוקר ואפילו יוצאים לטיול. במושב כפר אחים נפתח גן הכלבים הראשון בישראל
האמת היא שפונץ', קרן טרייר שחור וחינני בן שנתיים וחצי, הגיע לגן הכלבים לא רק כדי להעביר את היום בכיף ולהימנע מהשעמום בבית, אלא גם כדי לשפר את הכושר ולהציג גוף שרירי בתחרויות הכלבים שהוא פוקד בקביעות. בשבועות האחרונים, למשל, עבד במשנה מרץ כדי להיות הכי מסוקס שאפשר בתערוכת הכלבים הבינלאומית, שהתקיימה לפני כשבועיים במעיין חרוד.
כשאני מגיעה לגן בשעות הבוקר, הכלב הקטן והזיפני אץ לו במעין אקווריום רדוד, שחלקו העליון פתוח ותחתיתו מסילה נעה. קשה לחלץ את זה ממנו במילים, אבל נראה שהוא נהנה. כשהוא יוצא משם כעבור 20 דקות, הוא מתנער ומכשכש בזנבו במרץ.
"המרכז הישראלי לכלבים" שבמושב כפר אחים (ליד צומת קסטינה) הוא מפעלם של ליסק, מטפל שיקומי ומדריך כושר לכלבים ובת זוגו מאלפת הכלבים דורית דמבין. לפני כשנה ייבאו השניים ארצה את מכשיר ההידרותרפיה לכלבים, הראשון במזרח התיכון, ובמקביל פתחו את גן הכלבים.
כך הם יכולים לשלב שיקום של כלבים קשישים, חולי מפרקים ובוגרי ניתוחים אורתופדיים, עם פעילויות העשרה וכושר (תמורת 100 שקלים ליום כולל ההסעה) לכלבים שבעליהם נוטים להיעדר מהבית רוב שעות היום.
יערה האוזר בת 13 וחצי, הבעלים של פונץ' ואלופה בענף "הנוהג הצעיר" (אילוף כלבים למשמעת לילדים), הגיעה לכאן באחד מימי סוף החופש הגדול, כדי ללוות אותו. האוזר משוכנעת שפונץ' אוהב להגיע לגן. "את צריכה לראות איך הוא קופץ כל בוקר בשמחה לאוטו של עדי", היא מספרת. לצד האקווריום מחכים בכלוביהם בשקט מופתי סיזאר הבוקסר ורויאל האלסקן מלמוט. הם ממתינים לתורם להלך על המים. בחדר הסמוך ממתינים בשלווה גם בילי וצ'רלי, עוד שני קרן טריירים. השקט פה, יש לציין, מדהים. גם בחוץ, במכלאה המרווחת שנתאר בהמשך ובה מבלים שאר דרי המקום, בולטת העובדה שהם לא מרבים לנבוח כמו בכלבייה מצויה.
"מגיעים אלינו כלבים שהבעלים שלהם עובדים כל היום", מספרת דמבין, "אנשי היי-טק ושאר בעלי קריירות תובעניות, שיש להם רגשות אשם שהם לא נותנים לכלב די תשומת לב. אלה אנשים שאוהבים מאוד את הכלבים שלהם, ובסופי שבוע לוקחים אותם איתם לכל מקום". הגן נפתח לפני כשנה ונקרא על שם קיטי, כלבת הרועים-גרמני המיתולוגית של דמבין ששירתה איתה ביחידת "עוקץ", זיכתה אותה בצל"ש על לכידת מבוקש, ואף הצילה פעם מטביעה את אביה.
לדברי דמבין, הביקוש לגן כלבים, שרבים כמוהו פועלים בארצות הברית, התעורר מהשטח. "להרבה אנשים שאני מאלפת את הכלבים שלהם, כואב נורא הלב על הכלב שנשאר כל היום לבד בבית. הם בעבודה, הילדים בבית ספר ובחוגים. לפעמים יש בבית מטפלת או עוזרת שלא
לחדר מקרטע מותק, ויסלה קשיש בן 15 שסובל מבעיות אורתופדיות ונוירולוגיות. "הבעלים שלו הם שני פנסיונרים שאוהבים אותו אהבת נפש. את צריכה לראות איך הם מדברים עליו, העיניים שלהם בורקות. מאז שהוא מתאמן כאן, הוא חזר ללכת כמעט כמו שצריך, הוא רץ ואפילו מצליח לקפוץ שוב לאוטו. גם החברה כאן עוזרת לו מאוד. זה כלב שלא רגיל להיות לבד, הוא כל הזמן איתנו".
חלק מהקשישים המטופלים פה, כלבים שהמזרק כבר חיכה להם מעבר לפינה, זכו לדברי בני הזוג דמבין-ליסק, בעוד כמה חודשים או אפילו שנות חיים טובות, בזכות האימון במכשיר ההידרותרפיה. "היה לנו כאן לברדור בשם ים, שהבעלים כבר תכנן להרדים אותו, אבל הוא חזר לחיים. היתה כלבה מבוגרת שממש לא יכלה ללכת, ואחרי שבועיים של אימון אינטנסיבי חזרה לבעלים. כשהוא ראה אותה הוא שאל אותנו 'איפה הכלבה שלי?'. לא הבנו למה הוא מתכוון עד שהוא אמר, 'הכלבה שלי לא יכלה ללכת, מי זאת הכלבה שרצה ומקפצת כאן?'"
דמבין נזכרת איך קיטי, שכונתה ביחידה "עזית הכלבה הצנחנית", הורדמה בשעתה בגיל שבע עקב פציעה חמורה שריסקה את האגן שלה. "אילו יכולתי לתת לה אז את הטיפול שאני נותנת פה לכלבים פגועים אחרים, לא היינו צריכים להרדים אותה", היא אומרת בעיניים לחות. "הסיפוק הכי גדול שלי כאן הוא שאנחנו מצליחים להאריך חיים של כלבים".
סדר היום בגן הוא קבוע ומובנה, ונשמע דומה לזה שבכל גן אחר, למעט אולי שעת הריכוז. הכלבים מגיעים לכאן כבר בשבע וחצי בבוקר, אחרי האיסוף ברכב ההסעות. מדובר בקרון המחולק לכלובים, ממוזג כמובן, הרתום לרכבו של ליסק. בהגיעם, הכלבים יוצאים לטיול בשדות ובשטח המשק רחב הידיים של בני הזוג, המוקף במטעי רימונים וכרם ענבים.
אחר כך הם נכנסים, כל אחד בתורו, לתרגל במכשיר ההידרותרפיה אשר במבנה הממוזג. אגב, טמפרטורת המים זהה לטמפרטורת החדר בקיץ ומחוממת מעט בחורף. אחרי התרגול הם משחקים ומשתובבים במתחם המשחקים המגודר, ואז נכנסים כלב כלב לחדרו, מקבלים ארוחת בוקר והולכים לנוח. אחרי הסיאסטה יוצאים שוב לטייל ולשחק, ובסביבות 16:00-18:00 חוזרים הביתה. אם הבעלים טרם חזרו, ליסק מכניס את הכלבים הביתה בעזרת המפתח שברשותו.
חדרי האירוח בנויים בצורת ח', מסביב לכר דשא ירוק, ונראה שחשבו כאן על כל פרט. החדרים גדולים, מוגבהים ("בשביל הבריזה") ובנויים מחומר מבודד מחום ומקור. החדרים, כמו גם חדר הטיפולים, מרופדים בגומי אורתופדי אנטי בקטריאלי ("אין מצב שכלב ירבוץ אצלנו על הרצפה"). בכל חדר ניצבת שוקת מים אוטומטית שלעולם לא נשארת ריקה. מחוץ לדלת תג השם של הכלב (ניקו, סול, צ'וקה, רד או גוליבר) ומיכל עם מזון יבש לצד ארגז של חטיפי כלבים ועצמות לעיסה. לכל חדר חצר התאווררות בגודל 30 מ"ר, וגם יש חצר VIP אחת בת 150 מ"ר, המיועדת לכלבים אנרגטיים או עשירים במיוחד.
יש כלבים שמגיעים לכאן לתקופת אימונים אינטנסיבית. אחת מהן היא אלוורה, פינצ'רית קפריסאית שנובחת או אולי מצייצת באחת החצרות. אלוורה, עתירת התארים, מוטסת לכאן מקפריסין אחת לכמה חודשים למקצה אימונים לפני כל תערוכה.
ממדים אחרים לגמרי מציג בופון, דוג דה-בורדו ענק ומרייר, אלוף ישראל, שדמבין מצביעה בגאווה על שריריו המפותחים, פרי עמל של חודשים באקווריום. קרין מאיר, יועצת השקעות מגבעתיים ו"אמו" של בופון, תספר לי לאחר מכן שהוא נשלח לגן פעמיים בשבוע, בימים שהיא ובעלה עובדים עד מאוחר.
"אנחנו גרים בדירה, ובופון דווקא מסתדר עם זה למרות הגודל שלו. אבל הוא קצת עצלן, ואני רוצה שיוציאו אותו לרוץ". אחרי יום בגן הוא מגיע תשוש והולך לישון, אבל בבוקר מתעורר לחיים. "מדהים לראות איך הוא מגיב כשהוא שומע את המנוע של ההסעה", מספרת מאיר, "הוא ממש בטירוף, הוא אוהב מאוד את עדי".
גם אירית מרעננה, הבעלים של הקרן טריירים צ'רלי ובילי שהוזכרו לעיל, מספרת שהם חוזרים הביתה רצוצים, ממש כמו ילדים שחזרו מהגן. "זה עושה להם טוב, והם נראים היום אחרת לגמרי. הם חזקים יותר, יש להם שרירים יותר, כמו כל אחד שהולך לחדר כושר. אילו סיפרו לי על גן כזה לפני שנתיים, הייתי מגחכת".
העלות הגבוהה יחסית של השהות בגן אינה מרתיעה את אירית, "זה שווה לי בשביל שהמצפון יהיה שקט. אנחנו אנשים עסוקים מאוד, הילדים שלנו כבר מחוץ לבית, וחשוב לנו שהכלבים יוציאו אנרגיה. כשאנחנו יוצאים איתם בלילה, זה רק כדי לעשות צרכים. אין לנו זמן וכוח לרוץ איתם".
נא להמתין לטעינת התגובות
