פרשת אולמרט ובנק לאומי: מורה נבוכים
הספקולציות שוברות שיאים, הדיווחים בנוגע לראיות סותרים וגיבורי הפרשה נאבקים על חייהם הציבוריים. nrg מעריב עושה סדר: מי נגד מי בפרשת בנק לאומי
כן, למרות האיפול הכמעט מוחלט מצדה של המשטרה בדבר החקירה, חשו שם שהכותרות שפורסמו על מה שהיה או לא היה בחקירה, ומה שחושבים החוקרים, כבר מוגזמות ויש לשים להן סוף אחת ולתמיד.
ביום שלישי שעבר התראיין ל"קול ישראל" החשב הכללי במשרד האוצר והעד המרכזי בפרשה, ד"ר ירון זליכה, שאמר כי "ראש הממשלה, אהוד אולמרט, פעל למכור את בנק לאומי במחיר נמוך למקורביו". זליכה הוסיף והתבטא בחריפות כשאמר כי "אילו היה יודע הרצל כיצד פעל ראש ממשלת היהודים בבנק היהודים, הוא היה מתהפך מן הסתם בקברו פעם ופעמיים".
זליכה מן הסתם יודע מה הראיות הפיזיות המצויות בידי החוקרים, את חלקן הוא אף עזר לספק, אבל גם מבלי להתבסס על הראיות הפיזיות שנמצאות לכאורה בידי המשטרה, אולי כדאי להבהיר את נושא ניגוד העניינים, ואת העובדה שניגוד עניינים עשוי להוביל לעבירת מרמה והפרת אמונים. העבירה של ניגוד עניינים הוגדרה על-ידי בית המשפט העליון בפסק דין שבס.
שמעון שבס היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת יצחק רבין ז"ל. הוא הועמד לדין פלילי בגין שתי פרשיות בהן היה מעורב ונגוע בניגוד עניינים. באותו פסק דין ביקשו השופטים לתת פירוש לעבירת הפרת האימונים ולקשר אותה לנושא ניגוד העניינים.
"עובד ציבור הפועל מתוך ניגוד עניינים והמביא לפגיעה מהותית באמון הציבור, בטוהר המידות או במילוי התפקיד, עושה מעשה של 'הפרת אמונים הפוגע בציבור'", כתבו השופטים.
בהמשך פסק הדין המשיכו וכתבו השופטים כי "ככל שעוצמת
בהמשך הם התייחסו למעמדו של עובד הציבור "ככל שמעמדו של עובד הציבור רם יותר, כן עשוי ניגוד העניינים שבו הוא מצוי להגביר את הפגיעה המהותית בערך המוגן על ידי האיסור הפלילי".
אלא שהמקרה של בנק לאומי חמור בהרבה, טענו הגורמים המצדדים בהגשת כתב אישום, ממה שהוגדר בפסק דין שבס. מבלי להיכנס לחומר הראיות שכאמור טרם נחשף. לראש הממשלה אולמרט, ששימש אז בתפקיד שר אוצר היו, לטענתם, שלוש סיבות טובות לפסול את עצמו מלטפל במכרז מכירת גרעין השליטה בבנק לאומי, או לפחות לדווח, כפי שקרה שנה קודם לכן במקרה של הפרטת בנק דיסקונט.
הסיבה הראשונה היא שאחת ההצעות שהתקבלה היתה מצד שני אנשים שאולמרט הכיר טוב, אפילו טוב מאוד. אחד מהם קנה את ביתו ואף שימש תקופה קצרה כבעל הבית שלו. הסיבה השנייה היא שמשרד עורכי הדין שטיפל באותה הצעה היה בבעלות חתנו, יוסי גרוס שנשוי לבתו. הסיבה השלישית היא שעורכת הדין שטיפלה ספציפית בלואי, היא עו"ד תמי בן-דוד, חברה קרובה ווותיקה של אולמרט, שיש המגדירים אותה כמעט כבת בית.
שלוש הסיבות האלה מהוות בסיס איתן, מסבירים הגורמים, לניגוד עניינים שמוביל לעבירה לכאורה של הפרת אמונים. לכן גם אם נתעלם מהחשדות לפיהן אולמרט פעל לשנות את תנאי המכרז, ניגוד עניינים היה כאן ללא ספק ועל שר האוצר היה לדווח עליו. אלא שבמקרה של אולמרט לא רק שהוא לא דיווח, במשטרה מחזיקים בראיות בנושא שינויים שביקש לעשות כדי שמכריו יוכלו לגשת למכרז.
"גם אם לאולמרט היו כוונות טובות כשביקש לשנות את תנאי המכרז כדי שחברות נוספות יוכלו להיכנס ולנסות את מזלם, העובדה שלא דיווח עדיין עומדת לו לרועץ", מסבירים הגורמים. לפי פסק דין שבס גם אם לראש הממשלה אין עניין אישי "בסוג מצבים זה יכול שלעובד הציבור עצמו אין עניין אישי בתוצאות מעשהו", כתבו השופטים והסבירו שלמרות זאת יש עילה לביצוע עבירה.
אם יצליחו חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה להוכיח גם את נושא התערבותו של אולמרט לשנות את המכרז לטובת מכריו, הרי שאז מדובר בעבירות שהן חמורות יותר וגובלות בשוחד.
וכעת להשוואה למקרה דומה שזכה לטיפול שונה: כשנה לפני שהתפרסם המכרז לצורך הפרטת בנק לאומי הופרט בנק דיסקונט. האישים שהיו מעורבים באותה תקופה במהלך היו שר האוצר, בנימין נתניהו, החשב הכללי באוצר, ד"ר ירון זליכה ושר המשפטים, יוסף (טומי) לפיד.
אחת ההצעות לרכישת גרעין בנק דיסקונט הגיע ממשקיע זר. השר נתניהו, בניגוד לאולמרט, לא הכיר את אותו משקיע, אך היה בקשרי ידידות עם עו"ד דוד שמרון, ממשרד שמרון-מולכו, אחד מבעלי משרד עורכי הדין שייצג את אותו לקוח זר.
סיבה זו גרמה לנתניהו לדווח על ניגוד עניינים לכאורה. ד"ר זליכה דיווח אף הוא ונפסל מלטפל במכרז זאת משום שאחיו הצעיר היה מתמחה באותו משרד עורכי דין.
לאחר שדיווחו, משרד המשפטים עמד על כך שהשניים יפסלו את עצמם מלטפל במכרז וכך היה. הנימוק שמשרד המשפטים נתן לזליכה לאחר שהורה לו לפסול את עצמו היה שאם אחיו יקבל העלאה מתישהו במשכורת, גם אם הוא עובד מצטיין, זה עלול להצטייר ציבורית כקבלת טובות הנאה.
במקרה של אולמרט לא רק שהתקיים ניגוד עניינים ולא מספיק שזה לא דווח, הוא אף פעל לביצוע שינויים ובכך הוא גם מודה. אולמרט מנמק את ההתערבות בכך שכוונותיו היו טובות.
מכל מקום, אם נחזור לנושא הפרטת בנק דיסקונט, לאחר שנתניהו וזליכה פסלו את עצמם מהטיפול במכרז, הממשלה מינתה שר אחר לטפל בנושא. השר שנבחר לתפקיד היה יוסף (טומי) לפיד. כעבור חודשיים הוסרה ההצעה של אותו משקיע זר ונתניהו וזליכה חזרו לטפל במכרז.
נא להמתין לטעינת התגובות
