"אני בסך הכל רואה חשבון עיראקי"
הוא יושב בנצרת, בקומה מעל הפנצ'רייה, מקים מכללה שתכניס את הסטודנטים הערבים להיי טק. יש לו חזון ברור לכלכלה הישראלית, זיכרון של פיל וסבלנות. תשעה חודשים אחרי שנאלץ להיפרד מתפקיד החשב הכלכלי, לקול שאגות השמחה והבוז של בכירי האוצר והמערכת המשפטית, ירון זליכה חוזר. בידו הוא מחזיק את "הגוורדיה השחורה", יומן המלחמה שלו, הספר שאולמרט, הירשזון, מזוז, בן-אליעזר, בר-און ושות' ממש ממש לא חיכו לו
"לגמרי", אישרנו. "מה קרה ביניכם?". "כל שבוע", אמר פואד, "הוא היה בא אליי ומספר לי שכולם מושחתים, כולם גנבים, את כולם צריך להכניס לבית סוהר. בסוף אמרתי לו, ירון, אם זה מה שאתה חושב, אתה צריך להתפטר ולהילחם בממשלה מבחוץ. ככה אתה לא יכול להמשיך. בכל משרדי הממשלה שונאים אותך. באוצר לא מדברים איתך. הפכת לשטינקר של המדינה. בסוף מישהו יקום ויתקע לך כדור בראש".
האחיין הקשיב הקשב היטב לדודו. בן-אליעזר מספר שלאחר שבועיים קיבל טלפון מניצב במשטרה. "אדוני השר", אמר הקצין, "אני מצטער, אבל אני חייב לשלוח אליך צוות חוקרים". " על מה חוקרים אותי?", חרד בן-אליעזר.
"יש לי פה תלונה של החשב הכללי שמאיימים עליו ברצח", אמר הקצין. בן-אליעזר אמר מה שאמר על המתלונן. קצין המשטרה הסכים איתו, אבל אמר שאין מה לעשות. עם כל הצער שבדבר השר נחקר, ובלי קשר או עם קשר, החשב הכללי זכה להשגחתם המסורה של מאבטחים". נחום ברנע, "ידיעות אחרונות", 7 בספטמבר 2007
כך, בסרקזם המושחז שלו, הפך ברנע את זליכה לבדיחה. פרנואיד היסטרי ששולח לדודו משטרה בגלל עצה אבהית תמימה. זה היה עוד מסמר נלעג בארונו של החשב הכללי, סיבוב אחרון של סכין, רגע לפני שהאיש עושה טובה לבכירי האוצר, לשרי ממשלת אולמרט ולעשירי המשק ועף לכולם מהעיניים.
וכך משחזר את אותה התרחשות זליכה עצמו, שנה אחרי, כשהוא מזמן בבית, בלי שומרים ובלי מאבטחים: "פואד הוא בן דוד של אמא שלי. הפעם האחרונה שהיא ראתה אותו היתה בשנת 58' או 59', היא לא זוכרת".
אז למה הוא אמר לברנע שהיא אחותו?
"אני חושב שהוא אמר את זה בין היתר כדי להגחיך את האיום. מה, אח של אמא שלך יאיים עליך? זה כמו בסרטים של המאפיה, ששולחים חבר כדי לאיים. יום אחד הוא התקשר אליי ואמר שהוא חייב לדבר איתי דחוף. ביטלתי פגישה וקפצתי למשרד שלו. הוא ישר התחיל לדבר שיש שמועות על זה שיש חקירה של מבקר המדינה בנושא מכרז גדול - הוא לא אמר בנק לאומי - נגד אולמרט, שאני המתלונן".
"מכיוון שהתבקשתי לא לדבר על החקירה על ידי מבקר המדינה, אמרתי שאינני יודע במה מדובר. ואז הוא אמר בצורה מאוד אבהית וידידותית, אבל כמו חיבוק דוב, שהם מעלימים אנשים, שאני לא יודע עם מי אני מסתבך, אהוד אולמרט זה לא סתם עבריין אלא אדם מסוכן. והוא חזר על זה עוד פעם ועוד פעם".
איך הגבת?
"חשבתי שהוא נפל מהירח".
מה אמרת לו?
"הייתי מופתע. בקושי הגבתי. ואז הוא אומר, תשמע, אתה הורס לעצמך את הקריירה, חבל, אתה יכול להתקדם מאוד. דרך אגב, אני צריך למנות עכשיו יושב ראש חדש לחברת החשמל. זה נראה לך תפקיד מעניין? בחיי, בהתחלה אפילו לא הבנתי אם הוא מציע לי את התפקיד. רק כשהוא חזר על זה שלוש?ארבע פעמים אמרתי לו, אותי זה לא מעניין. הדבר הראשון שעשיתי כשיצאתי זה להתקשר לבורובסקי".
ניצב בדימוס יעקב בורובסקי היה האחראי מטעם מבקר המדינה על חקירות השחיתות, עד שנאלץ לעזוב גם הוא את תפקידו.
מה בורובסקי אמר?
"הוא חטף הלם".
הוא לא אמר לך להקליט את השיחות האלה?
"כן, הוא אמר לי לתעד".
ויש לך הקלטות של פואד?
"לא. אמרתי לו שאני לא אעשה את זה. בעיניי להקליט שר זה דבר פסול".
אבל להקליט שר שלטענתך מאיים במאפיה?
"עוד לא החלטתי מה מלוא המשמעות של השיחה הזו. נוכחתי סופית במלוא המשמעות רק אחרי השיחה השנייה".
מה היה בשיחה השנייה?
"ביום שבו התפוצצה פרשת בל"ל בתקשורת, אבל עדיין לא התפרסם שאני זה המתלונן, פואד התקשר אליי הביתה. זה היה יום שישי, בערך בחמש. הוא חזר על אותם מסרים - אבל הפעם זה כבר ממש לא נשמע ידידותי - שהוא מזהיר אותי".
ממש במילים האלה?
"כן, שהוא מזהיר אותי, זה מאוד מסוכן, מעלימים אנשים, זה מאפיה, אני לא מבין במה אני מסתבך, אני צריך לקחת את הדברים שלו ברצינות, זה האופי של השיחה. שוב התקשרתי ישר לבורובסקי ולנדבעשהאל ממשרד מבקר המדינה, והם עוד פעם אמרו לי שכדאי שאקליט. אמרתי להם שאני לא מסוגל".
"בשיחה השלישית כבר באמת נלחצתי. הוא אמר לי:'אני רוצה לדעת אם הפללת את ראש הממשלה. אני מזהיר אותך, אם תעז להפליל אותו אתה תגמור עם עשרה כדורים בגב'. זה הציטוט המלא, והוא חזר על זה מספר פעמים".
לברנע הוא אומר שהיתה ביניכם שיחה אגבית שבה אמר לך בסך הכל "שמע, אתה לא יכול להישאר בפנים ולבקר את המערכת. אם אתה רוצה להילחם, תילחם בה מבחוץ. בסוף מישהו עוד יירה בך". מין אמירה כללית, לא קשורה בחקירה, באולמרט.
"טוב, אז אמר. אני חושב שהציבור יידע היטב להבחין מי דובר אמת".
בוא נלך על זה לפוליגרף.
"אני לא ביקשתי שתאמין לי. אם פואד רוצה כל כך לברר את חפותו, שילך הוא לפוליגרף. מבחינתי, מרגע שכתבתי את הסיפור בספר, העניין סגור. אגב, גם אחרי השיחה הזו לא התלוננתי נגדו. מה שכן עשיתי זה שבכנס החשב הכללי יצאתי ואמרתי שמאיימים עליי. קיוויתי שהודעה פומבית על איומים תרתיע את המאיימים. והשלב הבא היה שהתקשרו לאשתי. ואז כבר החלטתי להגיש תלונה כי היה ברור שאחרי איומים על המשפחה אין דרך להסלמה נוספת במילים".
שיחת הטלפון לאורלי, רעייתו של זליכה, באמצע הלילה כבר היתה
"ואז התקשרתי לפרקליט המדינה שמאוד כעס שלא סיפרתי לו בזמן אמת על האיומים הקודמים. הפעם כבר הגשתי תלונה במשטרה. אני העדתי בחדר אחד ואשתי העידה בחדר אחר. היא מאוד כעסה שלא סיפרתי על זה בזמן אמת. ואני לעולם לא מסתיר מאשתי כלום. אשתי אפידמיולוגית, אז אני תמיד צוחק ואומר שגם היא וגם אני התמודדנו עם וירוסים באותן שנים".
בעקבות תלונתם של בני הזוג זליכה הורה מפקד מחוז תל אביב דוד צור להצמיד אבטחה לחשב הכללי, לאשתו ולשתי בנותיו הקטנות. "לקחו אותן לבית ספר עם משטרה", אומר זליכה. "שלושה חודשים. ניידת משטרה לפניהן ושוטרים או מאבטחים מאחוריהן".
הם לא הגזימו קצת?
"תשאלו את המשטרה, זה הם החליטו על זה, לא אני".
ב-20 באוקטובר 2003 מונה ירון זליכה, אז בן 33, לתפקיד החשב הכללי. ב-7 בדצמבר 2007 פרש. 1,508 ימים , ולא יום אחד של שקט, כפי שהוא עצמו אבחן. הכותרות רדפו זו את זו. רפורמה אחר רפורמה, מריבה אחר מריבה, חקירת מבקר אחר חקירת משטרה.
לבסוף, לאחר ששר האוצר רוני בר-און הודיע כי לא יאריך את כהונתו, ובעיצומו של המאבק על הישארותו, נמלך זליכה והחליט לפרוש בעצמו.
השבוע, תשעה חודשים אחרי פרישתו, יצא לאור ספרו "הגוורדיה השחורה" (הוצאת כנרת-זמורה ביתן). " הגוורדיה הלבנה", מסביר זליכה, "היתה המשמר שהגן על הצאר ברוסיה בתקופות הכי אפלות שלו. ההיסטוריה עוסקת בעיקר בצאר, אבל היא לא עוסקת במי שאיפשר את פעולתו. ואני שם פה על המפה את הגוורדיה השחורה, את מי שאיפשר את פעולתם של אולמרט, הירשזון וחבורתם. כי בעיניי, הם הנבגים שעליהם צמחו חיידקי השחיתות".
ספרו של זליכה מלמד הרבה על השירות הציבורי, אבל לא מעט גם על האיש. זהו דוח ציונים שמחלק החשב הכללי לשעבר לעצמו ולאגף שניהל בלי שמץ ענווה ובלי טיפת אירוניה עצמית.
זליכה באמת ובתמים תופש את עצמו כמגן האחרון של שלטון החוק, באמת ובתמים משוכנע שרוב עמיתיו לצמרת השירות הציבורי מעלו בתפקידם וחברו לכוחות השחור. מתנגדיו, אם יטרחו לקרוא את הספר, ימצאו בו חיזוקים למכביר לטענתם המוכרת שהאיש פרנואיד. זה לא אומר שלא באמת רודפים אחריו.
הספר הוא חיסול חשבונות מפורט ומנומק עם מי שאיפשר, לשיטתו של זליכה, את שוד הקופה הציבורית - ואת הדחתו שלו. יותר מהפוליטיקאים עצמם, מרגיזים אותו האנשים שאמורים היו לשמור על הקופה מפניהם: היועצים המשפטיים של הממשלה והאוצר, ומני מזוז בראשם, ופקידי האוצר הבכירים.
האנשים שלטענתו העלימו עין והניחו לקומץ מושחתים לחגוג, עד שהוא, זליכה, עצר אותם כמעט בגופו. הרבה חברים בצמרת השירות הציבורי לא יוותרו לו אחרי הספר הזה. מצד שני, ממילא כבר לא נותרו לו שם כאלה.
מכל הפרשות הרבות שמתוארות בספרו של זליכה, פרשת בל"ל היא קו פרשת המים. הרגע בו הפך מפקיד ציבור שנוי במחלוקת, אבל מוכשר גם לדברי מתנגדיו, לאויב העם מספר אחת, האיש שהלשין על ראש הממשלה.
זליכה היה זה שפנה למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס והתלונן שאולמרט, בשבתו כשר אוצר, פעל להטות את מכרז הענק למכירת בנק לאומי לטובת קבוצת מתמודדים שבראשה המיליונר האוסטרלי פרנק לואי.
אותה קבוצה יוצגה על ידי משרד עורכי הדין של מחותנו של אולמרט, עו"ד יוסף גרוס, וספציפית, בידי עו"ד תמי בן-דוד, חברתם הקרובה של אולמרט ורעייתו עליזה. הפרשה מחכה היום להכרעת הפרקליטות, לאחר שהמשטרה המליצה לסגור את התיק, וזליכה עדיין טוען בתוקף שמדובר באחת מפרשות השחיתות החמורות בתולדות המדינה.
למה?
"מכמה סיבות. ראשית, הנזק הפוטנציאלי - כחצי מיליארד דולר. שווי מניות הבנק היה למעלה ממיליארד דולר, ההטבה שקבוצת לואי רצתה היא בשווי של 30 אחוז משווי המניות. אם היו משיגים את מאווייהם, הם היו נשארים לבד במכרז, כך שגם את ה-70 אחוז הם לא היו מסכימים לשלם".
"שנית, בנק לאומי הוא הבנק הגדול במדינה. 30 אחוז מכספם של אזרחי ישראל מנוהלים שם. הפרשה הזו הוכיחה שאהוד אולמרט אינו מהסס להשתמש בנכסים אסטרטגיים של מדינת ישראל. והוא עוד מוכן להמר בקלפים פתוחים - לעיני אנשים מרכזיים במערכת השלטונית, אם זו היועצת המשפטית של האוצר, אם זה נגיד בנק ישראל ואם זה אחרים".
ואולי זה רק מוכיח שאולמרט הרגיש באמת ובתמים שההתנהלות שלו עניינית ומקצועית, ושאין לו מה להסתיר.
"אולי, ואולי כי הוא הרגיש שמעולם איש לא עצר אותו, והסיכוי שיקום מישהו ויהיה לו מספיק אומץ הוא קלוש. עד שהוא נתקל בי".
כמו בנושאים אחרים, גם בפרשת בל"ל הפער בין תפישת המציאות של זליכה לבין זו של רוב המעורבים האחרים כמעט בלתי ניתן לגישור. מה שזליכה רואה כחמורה בפרשות השחיתות נתפש בעיני אולמרט, אבל גם בעיני בכירי האוצר, ובהם היועצת המשפטית של המשרד עו"ד ימימה מזוז, כמעורבות עניינית ושגרתית של שר האוצר במכרז, שהוא ללא ספק יוצא דופן בגודלו ובחשיבותו.
מה שבכירי האוצר מתארים כהתנהלות יומיומית כמעט אפרורית, מתואר בספרו של זליכה כמשחק שחמט, קרב מוחות, בין אולמרט, הפועל ללא מעצורים למען השארתה של קבוצת לואי לבד במכרז על גרעין השליטה של הבנק הגדול בישראל, לבין אנשי החשב הכללי, שעושים הכל כדי לסכל זאת בתחכום ולצרף עוד מתמודדים למכרז.
מה הבעיה עם קבוצת לואי?
"הקבוצה הזאת הורכבה מחבריו של אולמרט, יוצגה על ידי משרד עורכי הדין גרוס של מחותנו, והנציגה המרכזית שלה, תמי בן-דוד, היא חברת משפחה שלו ושל עליזה".
אבל היו עוד קבוצות שכללו את חבריו.
"יכול להיות, אבל הוא כינס ישיבות רק בעקבות המכתבים של קבוצת לואי. שלושה מכתבים הם שלחו, שלוש ישיבות. אין אחרות. כל מכתב של קבוצה אחרת, לרבות איומים לפרוש מהמכרז, לא הניע אותו לכנס שום ישיבה. בישיבות ביקשתי לדון במכתבים של המתחרים האחרים במכרז, הוא סירב לדון, והוא ישב לנגד עיניי ועיניו של סטנלי פישר והכתיב את התיקונים שהוא דרש לתנאי המכרז מתוך המכתב של קבוצת לואי".
פישר הכחיש בחקירה את סיפור המסמך הזה שלטענתך חטפת מידיו.
"קודם כל, הוכח שהוא לא דובר אמת, כיוון שהמסמך נמצא. שנית, הוא אמר שהוא לא זוכר דבר כזה וגם לא סביר שהיה. זאת אומרת, ההכחשה שלו לא היתה חד משמעית, הוא השאיר איזשהו פתח, כך שאת השאלה מוטב שתפנו אליו. אני חושב שהוא בן אדם חלש. לחיץ. או שיש לך חוט שדרה, או שאין לך".
איך ייתכן שאף אחד לא ראה את הסצנה הזאת, שבה אתה חוטף מהידיים של סטנלי פישר את הפקס שקיבל אולמרט מקבוצת לואי? פישר לא זוכר דבר כזה. ימימה מזוז לא מבינה על מה אתה מדבר. כולם בחדר, ואף אחד לא רואה?
"רק אני וסטנלי ישבנו ליד אולמרט. הוא נתן לסטנלי את הנייר, אני חטפתי, ואז ראיתי מה כתוב. רק אני וסטנלי ראינו שזה מכתב מלואי. שני אנשים מתוך 20. לכן העדות של סטנלי היתה קריטית".
איך אולמרט הגיב כשלקחת את הנייר?
"הוא נהיה לבן".
ואף אחד מהם לא אמר מילה? ירון, מה אתה עושה? קצת לא מנומס מצדך.
"מאה אחוז, אתה רוצה שאני אשמור לא רק על הקופה אלא גם על הנימוסים. בסדר, בפעם הבאה תנסה אתה לשמור על הקופה".
אולמרט טען שהתנאים שדרש נועדו להגביר את התחרות ולעודד קבוצות להתמודד, ולא להפך.
"ברור שקבוצת לואי תפעל באופן שמקסימום משפר את סיכוייה. נכון? הוא פעל מהנייר שלהם. הוא הכתיב את מה שהם רצו. חזקה עליהם שהם יידעו יותר טוב מכל אחד אחר מה הכי טוב להם".
בספר אתה מספר שבמהלך המכרז פניתם לנוחי דנקנר והצעתם לשנות את תנאי המכרז לטובתו, כך שגם הוא יוכל להשתתף. מה ההבדל בין מה שאתם עשיתם - להתאים את המכרז לאילוצים של דנקנר - לבין מה שאולמרט עשה - להתאים את המכרז לצרכים של קבוצת לואי?
"יש הבדלים תהומיים. ראשית, אנחנו לא מצאנו פטנט חדש, אלא החלטנו לאמץ את מה שכל המשקיעים האסטרטגיים דרשו מלכתחילה. נתנו משהו שוויוני, לא משהו שנתפר במיוחד למידותיו של נוחי דנקנר. אפילו הקבוצה של פרנק לואי ביקשה את אותה הקלה בהתחלה, עד שהיא הבינה שזה ישאיר שחקנים נוספים במכרז. התייעצתי עם אנשיי והגענו למסקנה שזה אמצעי כשר למהדרין".
בשלב מסוים השחמט הפך לשש-בש. בישיבה האחרונה שבה ניסה אולמרט, לטענת זליכה, להטות את המכרז לפי המתווה שהכתיבה קבוצת לואי, הוציא זליכה דף והקריא ממנו האשמה ברורה. אתה פועל למען קבוצה אחת באופן מובהק, הוא מספר שהאשים את שר האוצר דאז, בנוכחות מנכ"ל המשרד בכר ועדים נוספים. אחרי התקרית הזאת, מספר זליכה, אולמרט הורה להם להשאיר אותו לבד עם בכר. לאחר מכן חזר בו מתנאיו, והמהלך טורפד. מיד לאחר מכן פרשה קבוצת לואי מהמכרז.
מתי החלטת להתלונן?
"ב-15 בנובמבר לפנות בוקר נגמר המכרז. באותו ערב אני טס לחו"ל עם התלבטות מה לעשות. במהלך הנסיעה נודע לי על הקשר המשפחתי שבין גרוס לאולמרט. ואז אני מגיע למסקנה שאני פשוט משתף פעולה אם אני מסתיר את זה".
"ב-25 בנובמבר, ביום חזרתי למשרד, ביקשתי פגישה דחופה עם מבקר המדינה בארבע עיניים. בסוף דצמבר אני נפגש איתו ואומר לו: תשמע, היה מכרז מאוד מאוד גדול, עם מעורבות של מישהו מאוד מאוד בכיר, וניסו לתפור את המכרז, אבל אני חושש מפתיחת בדיקה בעניין הזה, מכיוון שאנחנו שלושה חודשים לפני בחירות וזה ידלוף וינסו להשמיץ אותי שאני פועל בשליחות נתניהו. לכן אני מבקש לספר לך על זה למחרת הבחירות".
"אחרי יומיים מזמינים אותי לפגישה והמבקר אומר לי שהוא מצטער, מהרגע שנודע לו הוא חייב לבדוק את זה, אבל הוא מבטיח שהדברים ינוהלו בדיסקרטיות ולא יודלפו. סיפרתי להם את הסיפור מיד. לינדנשטראוס ובורובסקי ועו"ד נדב עשהאל, שלושת האנשים המרכזיים, האמינו. הם הלכו למשרד התמ"ת וגילו דברים גם על בנק לאומי, גם על הרשות לעסקים קטנים, גם על מרכז השקעות. זו החקירה שבעצם הובילה למבול החקירות הנוסף".
ובסוף התיק הזה הוא זה שייסגר ראשון.
"אני לא חושב שזה חשוב כבר".
"זליכה לא אחיין שלי. הסבא שלו ואמא שלי אחים. אין לי קשר עם אף אחד מהמשפחה שלו. הבחור גאון, אבל לפי דעתי איבד מזמן את כושר השיפוט שלו. לא מבין שהוא פקיד, עם כל הכבוד והערכה".
"אמרתי לו 'שמע, אם אתה חושב שכל המדינה מושחתת, אין שום בעיה. תשתחרר מהצבא, מהמדינה, תכנס מסיבת עיתונאים, תגיד כל מה שיש לך.' לא יכול להיות שפקיד ממונה יתחיל ללכת לחלק ציונים בלי שום הבחנה. האיש לא שפוי".
והאיומים? "אמרתי לו דבר אחד: תקשיב טוב, תתחיל להיזהר על עצמך, כי אתה מאשים אנשים בהכללה יותר מדי גדולה. הרי כל ההאשמות שלו לא כוונו כלפיי. הנוכחות שלו גרמה לי רק רע, אבל הוא לא כיוון את הדברים נגדי. אמרתי לו 'אתה עשוי למצוא את עצמך פוגע באנשים שלא התכוונת. אנשים שנפגעים יכולים להתחיל לאבד את הראש. מישהו יכול לפגוע בך. הוא הלך למשטרה. המשטרה לקחה ממני עדות".
ומה אמרו לך החוקרים? "לא מוכן להגיד מה הם אמרו לי".
נחום ברנע סירב להגיב.
שלמה רז דובר משרד מבקר המדינה: "כל הפרשיות המיוחסות למר אולמרט אכן נחשפו במשרד מבקר המדינה על ידי העובדים המקצועיים של המשרד. עיקר הפרשיות נתגלו כתוצאה מהביקורת שערך משרד מבקר המדינה במרכז ההשקעות ובמשרד התמ"ת ולא בנושא בל"ל".
נגיד בנק ישראל: "הנגיד לא מתייחס לתוכנם של דיונים בהם הוא משתתף מתוקף תפקידו".
נא להמתין לטעינת התגובות
