הקשר שהוסתר בין פרידמן לזיילר
שר המשפטים ביקש מהשופט לשעבר זיילר לבדוק את התנהלות המשטרה בפרשת רמון. מה שהשניים לא סיפרו, ותחקיר מעריב חושף, זו העובדה שהשניים שותפים עסקיים בחברת נדל"ן
השופט בדימוס ורדי זיילר הוא זה שהמליץ להקים ועדת בדיקה כדי לבדוק את טענת רמון ועורכי דינו, לפיה הפרקליטות והמשטרה העלימו מהם בזדון ומתוך אינטרסים זרים חומר חקירה שהושג בהאזנות סתר. חוות דעתו תאמה את השקפת עולמו של פרידמן, שכינה בעבר את משפט רמון "משפח רמון". הציבור, שלא ידע על הקשרים הנסתרים בין זיילר לפרידמן, לא יכול היה לקבל את הרושם שהמלצת זיילר ניתנה באופן עצמאי וללא שיקולים זרים.
בכיר במערכת המשפט הגדיר אתמול את הקשר העסקי הלא מדווח בין פרידמן לזיילר כ"שערורייתי". לדבריו, חוות הדעת שהזמין פרידמן אצל זיילר ומהלכיו למינויו של זיילר כבודק נוסף בפרשת רמון נגועים באי-תקינות ציבורית, עקב הקשר העסקי בין השניים, שמעולם לא נחשף. "פרידמן היה צריך להתייעץ עם היועץ המשפטי לממשלה או עם מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, ולבדוק אם מותר לו להיעזר בשירותיו של זיילר"', טוען הבכיר.
חברת הנדל"ן "חווילת ירד בע"מ" נוסדה בשנת 1963. החברה חכרה ממינהל מקרקעי ישראל קרקעות חקלאיות בשטח של כ-15 דונם, ששוויין נאמד כיום בכ-2.5 מיליון דולר. מתחקיר מעריב עולה כי זיילר משמש היום כמנהל החברה ומחזיק במניותיה יחד עם פרידמן ועם שותפים נוספים.
אדמות החברה גובלות באדמות "חברת המלח", שבשליטת שמואל ודני דנקנר. בשנת 1997 הגיעו הדנקנרים להסכם עם מינהל מקרקעי ישראל, במסגרתו קיבלה החברה זכויות בנייה של 50 אחוז בקרקעותיה בעתלית. שנתיים אחר כך הגישה גם "חווילת ירד בע"מ", בבעלות זיילר, פרידמן ואנשים נוספים, בקשה לשינוי ייעוד הקרקעות לקרקע למגורים.
לפי התוכנית, בכוונת החברה להקים בשטח וילות, חלקן וילות משפחתיות על מגרשים בגודל של 450 מ"ר וחלקן דו-משפחתיות על מגרשים בגודל 750 מ"ר. אחוזי הבנייה נעו בהתאם בין 50% ל-45%משטח המגרש. כמו כן, הוגדרו שטחים לצורכי ציבור, ולשם כך ביצעה הרשות המקומית הפקעה של כארבעה דונם מהשטח. המסים והיטלי ההשבחה שולמו על ידי החברה.
דוח שהוציא בשנת 2000 מבקר המדינה דאז, אליעזר גולדברג, תקף קשות את הסדר הקרקעות בין המדינה לבין חברת המלח. גם היועץ
בינואר 2005 הכשיר היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז את ההסדר עם חברת המלח. באפריל 2006, בימיו האחרונים כשר אוצר, ניסה גם אולמרט להכשיר את העסקה. בתגובה הגישה החברה להגנת הטבע (אליה הצטרפו קבוצת הקשת המזרחית והתנועה לאיכות השלטון) עתירה לבג"ץ, בטענה כי מדובר בהסכם הלוקה בחוסר סבירות ועומד בניגוד מוחלט לכל עקרונות התכנון ולתוכנית המתאר הארצית, שיפגע בשטחים גדולים בעתלית, המוגדרים כמשאבי טבע ושטחים פתוחים. "החלטת היועץ המשפטי היא החלטה תמוהה ביותר, המעניקה הכשר לאחת מההחלטות הפגומות ביותר מבחינה ציבורית שרקם בשנים האחרונות מינהל מקרקעי ישראל", טוענת החברה.
ייתכן שהשותפות העסקית ותוכניות הפיתוח של השותפים פרידמן וזיילר לא היו צריכים לעניין את הציבור, אלמלא הפכו השניים לשחקנים מרכזיים בפרשת רמון. לאחר שהתגלה כי במהלך חקירת הפרשה נעשה שימוש בהאזנות סתר משטרתיות, מינה מזוז את השופט בדימוס שלום ברנר לבדוק את התנהלות המשטרה והפרקליטות בפרשה.
בדוח שהגיש למזוז קבע ברנר שהתנהלות המשטרה והפרקליטות בפרשה הייתה אמנם רשלנית, אולם הגיע, בסיכומו של דבר, למסקנה שמדובר ברשלנות ללא כוונת זדון. "בבואי לסכם את כל המסקנות הללו, אחת לאחת, שוכנעתי כי כוונת זדון, כטענת רמון, מצד מי מאלו שטיפלו בתיקו, לא נתקיימה כאן", קבע ברנר, אך הדגיש: "רשלנות רבתי הייתה גם הייתה".
מסקנותיו של ברנר לא הותירו כל פתח לדיון חוזר במשפט רמון, והורידו מהפרק סיכוי כלשהו לנקות אותו מהכתם של עבריין מין שדבק בו. אבל לפרופ' פרידמן היו, עוד לפני שמונה לשר משפטים, דעות מוצקות נגד העמדתו לדין של רמון בעבירת מין. במאמר עיתונאי שפרסם, ביקר פרידמן בחריפות רבה את התנהלות המערכת בעניינו של רמון וכתב: "היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה נכשלו בהעמדה לדין ללא יסוד מספיק, אולם הכישלון החמור ביותר הוא של בית המשפט, שבמקום להגן על מי שלא היה מקום להעמידו לדין, החליט להרשיעו ולהרוס את חייו ללא יסוד מספיק בחומר הראיות".
עם פרסום הדוח הסופי של ברנר, פנה פרידמן לשופט בדימוס ורדי זיילר וביקש ממנו לבדוק את הנושא מחדש ולהמליץ, אם יש מקום, להורות על הקמת ועדת בדיקה. זיילר הגיש לפרידמן חוות דעת שממליצה להקים ועדת בדיקה לפי סעיף 6א' לחוק הממשלה, כדי לבדוק את טענת רמון ופרקליטיו כי הפרקליטות והמשטרה העלימו בזדון ומתוך אינטרסים זרים חומר חקירה שהושג בהאזנות סתר.
חוות הדעת של זיילר זכתה כבר עם פרסומה לביקורת נוקבת. משפטנים רבים העלו ביקורת על עצם הפנייה לזיילר, לאחר שכבר ניתנה חוות הדעת של השופט ברנר. בעיה נוספת, נטען, טמונה בידידות הידועה בין זיילר לפרידמן. זיילר לא הכחיש את הידידות ביניהם, אבל טען בראיון לערוץ 10: "כל מה שנכתב בדוח שלי הוא שהייתה טענה על זדון וקבעתי שצריך לבדוק אותה".
גילויי מעריב בפרשה מלמדים שהיא רחוקה מלהסתיים. פרידמן וזיילר, כך עולה מתחקיר מעריב, לא סיפרו מעולם שמתקיים ביניהם קשר עסקי רב-שנים, וכי זיילר מכהן כמנהל בחברה הנמצאת בבעלות השניים יחד עם שותפים נוספים. נראה כי העובדה שהשר בחר לבקש חוות דעת משותפו לעסקים בלי לדווח על הקשר העסקי ביניהם מטילה צל כבד על שיקוליו של פרידמן בבחירתו של זיילר. היא מטילה צל כבד עוד יותר על החלטתו של זיילר, בעיקר לנוכח הדמיון בין חוות דעתו לבין דעותיו האישיות של השר שהזמין אותה.
- התגובות של פרידמן וזיילר לתחקיר מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
