מי גאון של אמא?
היה מפרה ומרתק לעצום עיניים, לשמוע את היצירה המתארת את עולם הבריאה ולחבר אותה אל ציורים ותמונות כמו תוהו ובוהו, יקום וכאוס. אני בהחלט ממליץ לשמוע את הדיסק בנוכחות תמונת טבע אימפרסיוניסטית של קלוד מונה. אלעד דויטש מזהה ניצוץ של גאונות ב"היכל הגוונים המשתנים" של גבריאל חסון
גבריאל חסון, אומן ותיק ומוערך בסצנת המוזיקה היהודית, עשה מעשה ושפך את רוב כישרונו (כמו "רצוי לרוב אחיו") ויכולותיו באלבום אחד בודד, שבו 4 רצועות אינסטרומנטאליות ארוכות (כ 13 דקות כל אחת). כשכל אחת מהן מייצגת עולם אחר על פי הקבלה: עולם האצילות, הבריאה, היצירה והעשייה.
הבחירה בעולמות היצירה הרוחניים לא הגיעה במקרה, חסון מחובר היטב לרוחניות היהודית ולפנימיות התורה, ומשלב לימוד תורה במקביל ליצירה. ועוד איזו יצירה.
להפיק ולהוציא אלבום כזה זה הצעד הכי פחות מסחרי שאתה יכול לעשות, ובד בבד הכי מתחשב שאפשר. מתחשב באמת הפנימית שלך, מתחשב בתפיסה מוזיקלית פרטית, מתחשב בעצמו באופן הכי עניו שיש, מתחשב בכישרון המיוחד שנתן לו האלוקים ומתחשב בקומץ אנשים שאמורים להתחבר לתוכן הדיסק ולהתמכר אליו.
לשמיעה לחץ כאן:
הדיסק פותח ומקנח בשני שירים "רגילים", עם טקסטים ושאר המנהגים המוזרים האלה של המיינסטרים, שגם הם מנוגנים ומבוצעים בכישרון רב ובאווירה אותנטית, מפתיעה ואחרת. ובין הפטיש לסדן ישנן כאמור יצירות אשר מאפשרות למיתרי הקול לנוח ולכלי הנגינה, בעיקר לאלה המכניים, להתבטא.
אולי טוב שחסון נתן לכלי הנגינה הפעם לדבר יותר, משום שכשהשירה נכחה, היא הייתה מהוססת ועדינה מדי ביחס לעוצמת המוזיקה. האמירה קצת התפספסה, הרוק הרך הפך
חובה לשמוע את הדיסק בתנאים של סאונד טוב, אחרת אפקט ההתמכרות, שהיא הסיבה המרכזית והתנאי ההכרחי למאזינים - מתפספס ומוחמץ. מי שבא במטרה ליהנות מלחנים דביקים ומטקסטים מתרפסים שיעשה אחורה פנה ויגש אל מקלט הרדיו הקרוב באזור מגוריו. אולם מי שבא עם רצון להיפתח למשהו קצת אחר, אפילו פסיכודאלי – מקומו איתנו.
במהלך ההאזנה לעיתים נדמה שכל הדיסק הוא רצועה אחת ארוכה מאד, אך בכל זאת היה מאד מפרה ומרתק לעצום עיניים, לשמוע את היצירה המתארת את עולם הבריאה ולחבר אותה אל ציורים ותמונות כמו תוהו ובוהו, יקום וכאוס. אני בהחלט ממליץ לשמוע את הדיסק בנוכחות תמונת טבע אימפרסיוניסטית ענקית של קלוד מונה.
התעוזה של חסון, להוסיף סאונד-סינטי פשוט לבליל הגיטרות וכלי המיתר הרוקחים לכשלעצמם תמהיל מעולה, גורמת לך לשאול האם נהרס פה משהו או בעצם נוסף עוד מימד המשלים יצירת מופת אינסטרומנטאלית.
אני חושב שהתשובה לכך נעוצה בעצם הרצון להתחבר לשלמות היצירה ולקבל אותה כמו שהיא, ולקבל זה אומר גם להתעלם מדיסוננס בין צלילי אשר מבליח לו לעיתים. הלאה השלמות ההרמונית, קדימה התנגשות צורמנית ומחוספסת!
וכך, אחרי הקשבה מאד מהנה ומעמיקה לאלבום איכותי זה, אני בהחלט רואה את אדון העולם בורא אותו לצלילי יצירותיו של גבריאל חסון. השאלה היחידה שנשארת פתוחה היא זאת:
האם הקב"ה קנה את הדיסק או הוריד אותו באימיול?
נא להמתין לטעינת התגובות
