למה צחקה מיכל
דוד המלך, לוחם אדמוני מסוקס ורב קסם, או מלך שתלטן ומניפולטיבי? הספר החדש של יוכי ברנדס, מלכים ג', לא עושה הנחות לאף אחד מגיבורי הסאגה התנ"כית. עדי זליכוב רלוי מבקרת
מלכים ג', ספרה החדש של יוכי ברנדס, מציע פרשנות מקורית ומהפכנית לסיפור המקראי העגום והעקוב מדם של מאבק המלכים דוד ושאול, ולסיפור ממלכת ישראל האבודה. ברנדס מחדדת
בחריפות את יתרונותיה הבולטים של הסאגה הקדומה: יצרים, תככים, חתרנים פוליטיים בלתי נלאים וכמובן, הרבה רומנטיקה.
סיפור הממלכה הסוער מובא הפעם בשני קולות. קולה של מיכל בת שאול, אחת מהדמויות היותר טראגיות בכתובים, ומנגד - קולו של שלומעם, צעיר אלמוני שעתיד להתפרסם מאד בעקבות סוד משפחתי אפל שעליו לפצח.
ברנדס מצליחה בסיועם של המקורות והמדרשים, לשמוט את הקרקע תחת כמה מהמיתולוגיות הגדולות ואבני היסוד של ספר הספרים,
מעשה דוד וגולית לדוגמא, אגדת עם מהסוג היותר מוצלח, שהייתה למשל ושנינה והיוותה בסיס ליצירות אומנות, למטבעות לשון ולפחות לשיר אחד מצוין - הופכת באבחת קולמוס לתרמית גדולה ומטילה ספק באשר ליכולותיו המיתיות של הגיבור האדמוני.
דוד אי-פי
מים לדוד המלך. וגם לקוראים
מים לדוד המלך, ועוד כוס בבקשה, לקוראת המופתעת שמשתנקת נוכח תמיכתו של ספר דברי הימים באפשרות הלא סבירה שמישהו אחר לגמרי פיצח את גולגולתו של הענק.
מבולבלים? גם אנחנו. כחובבת גדולה של המלך הג'ינג'י והשרמנטי הופתעתי לגלות פרופיל של המלך דוד כאיש קשה ובוגדני, חובב שררה, שלא בוחל באף אמצעי על מנת להשיג את מטרותיו הכוחניות.
כך גם מתנפצים להם כאילו כלום אתוסים עתיקים נוספים דוגמת משפט שלמה, אונס תמר, פרשת פילגש בגבעה, וסיפורים נוספים מתוך ההיילייטס הצבעוני והמגוון של הנביאים הראשונים.
יש שיראו בפרשנות המחודשת חילול הקודש, ויש שיאהבו את האלטרנטיבה החתרנית והנועזת – בכל מקרה, התוצאה מעניינת. שילובו של הבסיס העלילתי המוכר עם פרי דמיונה התוסס של הסופרת בגיבוי מקורות, פרשנים ומדרשי חז"ל,
עבור מי שבקיא בנבכי הנרטיב המקראי הסבוך קריאת הספר תהיה קלה יותר. שלל הדמויות והשושלות לצד האירועים האקטואליים שמייצרת התקופה הסוערת דורשים רקע מקדים או לפחות תנ"ך בהישג יד.
לקורא המאמין, הספר מהווה התמודדות לא פשוטה עם הבעיות שמתעוררות סביב הדמויות לאור התנהלותן מלאת המגבלות האנושיות. מאידך, גם המקור המכובד בעצמו מציג קטעים לא פשוטים לעיכול שהממסדש הרבני ודאי היה מעדיף להשאיר על רצפת חדר העריכה.
אולי אין פה מופת של כתיבה ספרותית, אבל מפגש מסקרן ומעורר מחשבה עם דמויות עבר ססגוניות מהזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל בהחלט מספק את הסחורה. אז למה בעצם צחקה מיכל לדוד? הפתעה. לא מה שחשבתם.
נא להמתין לטעינת התגובות
