דודי כהן תפס מקלע והשאר היסטוריה
1982. דר' לבנון. שני מסוקים סוריים תוקפים נגמ"שים של צה"ל. חייל תופס מקלע ומפיל מסוק אחד. החברים קוראים לו דודי – המפכ"ל בשבילכם
הכל החל לפני מספר שבועות, כשצוערי קורס קצינים נדרשו להכין עבודה על מלחמת לבנון הראשונה. אחד החניכים, היום קצין בחיל המודיעין, זכר שאביו השתתף בקרבות וביקש ממנו חומר רקע. האב שלף מספר מחברות ישנות עטופות בשקית ניילון מרוטה. הייתה שם גם מפה ישנה ואיגרת של חיל החינוך. המחברות הכילו את סיפורי הקרבות העקובים מדם שהתחוללו באיזור ג'בל ערבה, סמוך לאגם קרעון, לא הרחק מכביש ביירות-דמשק ומסולטן יעקוב. החייל היה קצין צעיר במשטרה, דודי כהן שמו, שנקרא לשירות מילואים.
הכח של כהן, רכוב על גבי נגמ"שים, נחשף וזוג מסוקי תקיפה סוריים מסוג גאזל ניסו לתקוף את הלוחמים. לכהן ולחבריו היו כמה שניות לברוח מהכלים, רגע לפני שהמסוקים הופכים את הנגמ"שים לגושי פחם. אבל כהן עשה את ההפך. הוא התיישב בכיסא המפקד באחד הנגמ"שים, אחז במק"כ (מקלע כבד), כיוון את הקנה אל על, ועקב אחר תנועתו של אחד המסוקים. על הקרקע השתררה דממה. פחד אלוהים. רק טרטור המסוקים בשמים פילח את הדממה ואת קו הרקיע. ואז, ללא התרעה מוקדמת, סחט דודי כהן את ההדק.
"הוא ירה את כל ארגז הפעולה", סיפר אחד הלוחמים. המסוק נפגע והחל להסתחרר, מאחוריו מיתמר עשן סמיך. שניות ספורות אחר כך פגע בקרקע ולאחר כמה שניות נשמעו שני פיצוצים עזים. המסוק האחר מיהר לסטות מנתיב הטיסה והחל להימלט.
דוד אברהם, חייל בנגמ"ש של דודי כהן, תיאר במחברת שלו את הקרב. "יום ה', 10 ביוני 82'. 5:30 בבוקר. נכנסים לכפר אייבה לכיבוש. אנו הכוח הראשון שנכנס לכפר, ולמעשה זוהי טבילת האש הראשונה של הפלוגה. קיבלנו הוראות לא לירות בתוך הבתים ולהימנע מפגיעה באזרחים. 7:00 בבוקר. מסיימים את המשימה ללא נפגעים. למעשה, לא הייתה כל התנגדות בתוך הכפר".
"לאחר יציאה מהכפר נערכים למשימה הבאה", המשיך אברהם לתאר במחברתו. "יש הפגזה. הפגזים נופלים בסמוך. מטוסי חיל האוויר משמשים לנו כמטרייה אווירית. 11:00
"17:25. מטוסי מיג חולפים מעלינו ויורים לעברנו. כל הכלים מופנים כלפי מעלה, אולם אף אחד לא פוגע. 18:40. שני מסוקי תקיפה מרחפים מעל צומת מיכה בגובה נמוך. סורקים את השטח ומביטים בכלים הרבים הפגועים. ניתנה הוראה לא לפתוח לעברם באש אלא אם נותקף. דודו, מפקד מחלקה 3, שם מסוק על כוונת המק"כ לכל מקרה. ב-18:45 ניתנה הפקודה לירות. תוך מספר שניות אחד המסוקים הופל על ידי דודו. השני הסתובב וברח מהשטח. באותה שעה התנהל קרב אוויר בין מטוסי חיל האוויר לבין המיג, והמיג הופל ממש בבקעה, כשני קילומטרים צפונית למקום שבו הופל המסוק".
דודי כהן שירת בגדוד 202 של הצנחנים. לאחר מסלול מפרך יצא לקורס קצינים ולאחר מכן שובץ כמפקד מחלקה. לאחר שחרורו התגייס למשטרה ותחילה שימש כקצין יחידה במרחב ירקון. יחד איתו שירת שחר איילון, היום סגן המפכ"ל, כקצין יחידה. במהלך אחד התרגילים בצבא עברו הלוחמים על משימות הקרב של הגדוד לקראת המלחמה הצפויה לפרוץ שבועות ספורים לאחר מכן, בקיץ 82'.
"המשימה העיקרית שלנו הייתה להגיע לכביש ביירות-דמשק ולשלוט בכביש", סיפר אחד הלוחמים. מלחמת לבנון החלה בעצם בהתנקשות בשגריר ישראל בלונדון שלמה ארגוב. השגריר נפצע אנושות ובציבור הישראלי היה ברור כי ישראל לא תעבור לסדר היום על הפגיעה בשגריר ועל ירי הקטיושות מגבול לבנון לעבר יישובי הצפון, שהלך והחריף. אט-אט החל גיוס מילואים מאסיבי. "אני ושחר היינו במרחב ירקון והמתנו לקבלת צווי 8", סיפר דודי כהן. "היינו ממש על גחלים. בשעה 11:00 בבוקר הגיע צו הגיוס".
מפקד הפלוגה נתן ייגר אסף את כהן במכונית לעבר הבסיס. לאחר התארגנות ניתנה להם פקודה לנוע על גבי הנגמ"שים צפונה. מדובר בפלוגת חי"ר אחת בגדוד של שתי פלוגות טנקים. ביומן המלחמה של דודי כהן הוא מספר כיצד נסעו מאה קילומטר מאזור עפולה ועד לכפר יובל. מספר שעות לאחר מכן ניתנה הפקודה לנוע אל דרום לבנון.
בנגמ"ש של דודי כהן היו החיילים חיים חזן, חולי אלברט, בני יעקב, גברי יהושע, יהודה ברנס, ארנון לאופין ודוד אברהם. "במהלך הקרבות השמדנו לא מעט כלי לחימה של האויב, טנקים, נגמ"שים, משאיות וג'יפים", סיפר השבוע סגן-אלוף (במיל') נתן ייגר, היום איש עסקים תל-אביבי. הגדוד נלחם ארבעה ימים. "סך הכל הגדוד שלנו ספג לא מעט נפגעים במהלך הלחימה. 35 הרוגים ו-155 פצועים".
במחברת של דודי כהן מופיעים שמותיהם של כל ההרוגים והפצועים של הגדוד. אבל היום המשמעותי של הקרבות שבהם השתתפו הלוחמים היה דווקא היום הרביעי ללחימה, 10 ביוני. דודי כהן תיאר במחברת שלו את יום הקרב הזה.
"יום חמישי, 10.6.82. זהו יומנו הגדול, יומו הגדול של הגדוד. היום שתוצאותיו והצלחותיו יהיו תפנית בגזרה המזרחית. האנה צור, כפר ליביא, דיר בנור, דיר אבו דיוס, עטיה מישחה וההגעה לכפר רפיד. בבוקר יום חמישי אנחנו מתקדמים בתנועה. כוח מוביל שכלל את הנגמ"ש של ייגר והנגמ"ש שלי. ליד דיקוב קיבלנו משימה לבצע סיור בכפר ליביא. המטרה למצוא ציר תנועה לכל החטיבה בפרט לטנקים שלהם ולמעשה.
"נכנסנו לכפר ליביא כאשר אנחנו יורים בכל מהלך הלחימה. הטנקים הסורים ברחו. עמדנו מעל הצומת כ-1,400 מטר. הטווח יעיל רק למקלע 0.5. ולכן ייגר ואני ירינו בלבד. השמדנו נגמ"ש, משאית טילים וג'יפ. ירינו גם לעבר אחד החיילים שנמלט מהטנקים. בשעה 17:25 בערך הגיעו ארבעה מטוסי מיג שירו לעברנו ונמלטו במהירות. מספר דקות לאחר מכן אנחנו רואים טיל סאגר מתקרב לעברנו ומתפוצץ במרחק של 30 עד 40 מטר מאחורי הנגמ"ש. הרגשה מאוד לא נעימה, לראות טיל מתקרב לעברך.
"במקביל העלינו צוות על גג סמוך והוא ירה לעבר הבתים הקרובים. ארנון ופרץ הרגו חייל סורי שניסה להימלט. בסביבות השעה 18:40 מתקרבים לעברנו מדרום לצפון על ציר מיכה שני מסוקי תקיפה סוריים מסוג גאזל. בתחילה צעקתי לא לירות מכיוון שהם נראו לי כמו מטוסי חיל האוויר שלנו. אך שנייה לאחר מכן הבחנתי בסמל הסורי על המסוק ופתחתי באש ב-0.5. מסוק אחד נראה נפגע ונופל. דקות לאחר מכן נראו שני פיצוצים והמסוק עלה באש.
"בכל המהלך הזה לא ידענו מה עלה בגורלם של הטייסים במסוק. מאוחר יותר התברר לנו כי שני הטייסים נטשו את המסוק והחבר'ה של פלוגה כ' (של רצון) לקחו אותם בשבי. המ"פ פרק מהם את הנשק, רובה קלאץ' ושני אקדחים. מאוחר יותר התברר לי שאת הרובה לקח חייל אחד ואת שני האקדחים לקח חייל אחר. חמתי בערה בי, אני מפיל את המסוק והם מתחלקים בשלל".
גם 26 שנים לאחר המלחמה שעיצבה את האיש שהפך לימים למפכ"ל המשטרה, מתקמץ רב ניצב דודי כהן מלספר על חלקו באחד מהקרבות המרשימים ביותר במלחמת לבנון, שהיה גם אחד המקרים הבודדים שבו לוחמים שלא ממערך הנ"מ או מחיל האוויר הפילו מסוק קרב שהיה במשימת תקיפה נגד כוחותינו.
באחת הפעמים הבודדות שבהן התבטא בפני חבריו על האירוע סיפר כהן: "זה היה בהחלט מפחיד. הרגע הזה שאתה רואה את המסוק בא מולך ופשוט אתה צריך להחליט לפתוח בירי ומי שמשחרר את הנצרה ולוחץ על ההדק ראשון מכריע את הקרב".
נא להמתין לטעינת התגובות
