תנו לשרת בכבוד
נוף נתנזון לא משוכנעת שיש להצמיד את שכר החיילים לשכר המינימום אך היא סבורה שהצעת החוק באה בעִתה
לאחרונה אושר בקריאה טרומית חוק העלאת שכר החיילים בשירות סדיר לשכר מינימום, והצעת החוק צפויה להגיע לשולחן הכנסת בימים הקרובים. כיום מקבלים חיילי צה"ל בשירות סדיר בין 350-800 שקלים, תלוי ברמת הסיכון: ככל שאתה מסתכן יותר - תקבל יותר, והתעריף ישתנה גם בהתאם לתפקיד ולמיקום. במידה שהצעת החוק תעבור בקריאה שנייה ושלישית ותיכנס לספר החוקים, יקבל כל חייל סדיר לחשבון הבנק 3,800 שקלים בחודש.
הצעת החוק העלתה לסדר היום הציבורי את משכורתם הזעומה של החיילים, וטוב שכך. תגמול גדול יותר, בסיסי, יסייע מאד לצעירים המשרתים את המדינה אך לא יביא להתעשרותם, והם גם לא דורשים זאת. יש מקום לשקול האם נכון להשאיר את החוק במתכונת מרחיקת הלכת ששיווה לו יוזמו, ח"כ עמיר פרץ, ולהזרים מיליארדים מתקציב הביטחון למשכורתם של המשרתים בסדיר, שאינם עושים זאת בשביל הכסף.
אולם הסכום שנכנס מדי חודש ישירות לחשבון הבנק של כל חייל צריך לגדול ולפחות להכפיל את עצמו, כדי לאפשר איכות חיים סבירה למשרתים בו ולצמצם את הפערים החברתיים, שכן, למרות המיתוס, באים לידי ביטוי גם בצה"ל.
צעיר בן 20 שגר בבית הוריו ומקבל מצה"ל 350 שקל בחודש, יתקשה בוודאי להסתדר עם הסכום הפעוט הזה ללא עזרתם ותמיכתם של הורים אמידים. בין אם בכיסוי חשבון טלפון של למעלה ממאה שקל בחודש, במקרה הטוב, ובין אם בקניית אוכל ושאר מצרכים עבור בנם או בתם, וגם קצת בילויים – הורה לחייל אנוס לשאת בנטל הכלכלי הבסיסי של ילדו. ואיני מדברת על בזבזנים כרוניים שלא מנתקים את האוזן מהסלולרי או קונים ג'ינסים במאות שקלים, אלא דווקא על החיילים המתאמצים ומצטמצמים.
מה, לדעת חברי הכנסת, קורה לחיילים שהוריהם אינם עובדים בהיי-טק? ובכן, בנוסף לצמצום ולדאגה התמידיים שמלווים את חייהם, נאלצים אלה ברבים מהמקרים לעבוד למחייתם בתקופת הצבא. התהליך קשה ודורש
ההתרוצצות כוללת, לרוב, עמידה של עשרות דקות בתור לבנק כדי לספק את כל האישורים שניתן להעלות על הדעת ("כמה שיותר אישורים ומכתבים, לא משנה מה, ככה יותר טוב", אמרה לי פעם מש"קית ת"ש מיומנת).
השלב הבא כולל את השגת האישורים המאד לא-נעימים שדרושים מההורים, ומהווים מעין אסמכתה לכך שהם אינם מרוויחים מספיק כדי לפרנס אותך ולממן את שהותך בבית. ומה הסכום התחתון שאליו נדרשים ההורים להגיע? לא ידוע. מה שידוע היטב הוא שכדי לקבל סיוע כלכלי מהצבא, נאסר עליך להיות בן או בת להורים בעלי כל כלי רכב שהוא, אפילו אם מדובר בסובארו 78' מתפרקת שאיש לא יקנה.
אחרי שהשגת אישור עבודה מהצבא מצפים לך כמה מכשולים נוספים. הראשון שבהם הוא למצוא מקום עבודה שבו יסכימו לקבל אותך למשמרות בערבים ובסופי השבוע בלבד, והשני הוא להחזיק מעמד בעבודה ושהיא תחזיק מעמד איתך.
יום העבודה הממוצע לג'ובניק טיפוסי מתחיל בהתייצבות בבסיס ב-8:00 בבוקר ומסתיים, לרוב, לאחר השעה 17:00. כלומר, תשע שעות לא קלות של עבודה, שאחריהן על החייל העובד ללכת מהצבא לעבודה נוספת.
כעת עליו לנסות לתת כמה שפחות משמרות, על אף שהבוס כבר זורק הערות, ולהתחיל בעבודה של חמש, שש, שבע שעות. המאמץ הוא גדול, העבודה קשה, והשעות הארוכות והעבודה הפיזית עושות את שלהן.. חיילים רבים נוהגים כך, פשוט משום שאין להם ברירה. לא לכל החיילים הורים שיכולים לתת דמי כיס לילדיהם, ולגיטימי למדי שבגיל 20 כבר נפסיק לבקש מהם כסף.
לאחר שצלח החייל העובד את קשיי העבודה עצמה, מתברר לו גם הצבא לא מקל ראש בענייני עובדים ועובדות, לפחות לא בחוקיו הברורים. מכאן, הדבר נתון לשיקול דעתם של המפקדים. ביחידה יוקרתית אחת בצבא, מאלו שתיכוניסטים יצירתיים מתים להגיע אליה, אמר לי אחד המפקדים שבמיונים ליחידה הוא מבהיר שהוא דורש מחייליו לפחות 11 שעות עבודה ביום, ופעמים רבות העבודה מגיעה גם ל-15 שעות ואפילו יותר, ושמי שלא מתאים לו, מכל סיבה שהיא, שילך.
אלא שמדובר בעוול. הצבא צריך לאסור הצהרות ונהלים שכאלה ולקבוע שעות מוגדרות, תובעניות פחות, כדי ליצור שוויון הזדמנויות לכולם, אלה שפונקו בהורים אמידים ואלה שנאלצים ללמוד לתמרן בין העבודה לבין הצבא.
כיום, נער שיודע שהמצב בבית יחייב אותו לעבוד בזמן הצבא, לא יוכל ישרת במקום כזה. המשרדים הצה"ליים נהיו גם הם, כשאר העולם הקפיטליסטי, תחרותיים להפליא. וכך, כדי להתקדם בתפקידך הצבאי, כשם שאתה מתקדם בעבודתך, עליך להוכיח לבוס, כלומר למפקד, שאתה טוב, חרוץ ומשקיע. קשה עד בלתי אפשרי לעשות זאת כשאתה נדרש לצאת ב-17:00 מהמשרד הצה"לי ולעבוד עד חצות, ואינך יכול להישאר עד 21:30 כמו החייל מהמשרד ממול שחושק באותו הקידום שאתה עצמך מעוניין בו.
שכר מינימום כשמו כן הוא, אך מדובר בהרבה מאד כסף בשביל חיילים, ללא ספק. מספר מועט של צעירים זקוק לסכום שכזה כדי להתקיים בכבוד מינימלי במהלך השירות. אלא שבלתי אפשרי להשאיר את המשכורת הצה"לית הבסיסית בגובהה הזעום הנוכחי.
אולי הצעת החוק תעלה סופסוף אל המודעות את הקושי הכלכלי שעמו חיים רבים מהחיילים הסדירים, ותציף אל סדר היום את האפשרות להעלות את השכר לחיילים ולתגמל אותם בהתאם לתרומתם האדירה.
אחרי הכל, לא ביקשנו להתעשר, אלא רק להרים את הראש בגאווה בעודנו משרתים את המדינה, ולנסות לשאוב מעט הנאה מתקופת שירותנו הצבאי, מבלי לדאוג לכיסינו ללא הרף.
הכותבת היא עורכת בדסק החדשות של nrg מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
