פרשת עסק הביש: סוד לא נלקח לקבר
השאלה החשובה בעסק הביש איננה מי נתן את ההוראה, אלא מי הגה ההצעה חסרת האחריות לבצע הפיגועים במצרים
את עמדתו השמיע שוב ושוב הן בוועדות החקירה השונות והן בהופעותיו הלא רבות בתקשורת. על פי גרסתו היה זה שר הביטחון פנחס לבון שנתן את ההוראה לבצע את פעולות החבלה במצרים ב-1954, ולדאבון לב לא קיבלו את עדותו כהוכחה ניצחת לעומת העדות שהציג לבון.
גם לאחר בחינת ההתבטאויות של המעורבים בדבר ושל כל מי שחקר והתבטא בעניין, אין בידי לפתור את התעלומה. עם זאת, ראוי להתייחס לדברים בגישה קצת שונה, אשר תסייע בידנו להבין את מה שקרה.
השאלה הראשונה, המכרעת לדעתי, היא מי יזם את ההצעה לבצע פעולות חבלה אשר ישכנעו את הבריטים לשקול מחדש ולדחות בשלב זה את פינוי בסיסיהם מאזור תעלת סואץ. אין לי ספק כי ההצעה באה מן המערכת המודיעינית. היה זה גיבלי שהעלה אותה בפני שר הביטחון.
אפשר שהנושא עלה במסגרת התלבטות משותפת, ואולי אף ביוזמת לבון, כיצד ניתן לדחות את פינוי הצבא הבריטי ממצרים. אולם לבון לא הכיר את הרשת היהודית במצרים, ובוודאי שלא ידע על כשירותה, על יכולותיה המבצעיות ועל מגבלותיה.
שנית, אין לי ספק ששר הביטחון לא דחה את התוכנית כאשר הועלתה בפניו על ידי ראש אגף המודיעין גיבלי ולא התנגד לביצועה. ראש אגף המודיעין הוא שהורה על הפעלת הרשת, אולם אינני מעלה על הדעת אפשרות כי גיבלי היה מפעיל אותה אילו קיבל תשובה שלילית מפורשת מפיו של לבון.
האם ייתכן שגיבלי החליט על דעת עצמו להפעיל את הרשת היהודית במצרים ללא כל בדיקה ובירור מוקדם עם השר הממונה? גם על שאלה זו אני מרשה לעצמי להשיב בשלילה. ייזום פעולות מסוג זה איננו דבר שגרתי וקל ערך. הגם שמערכת הביטחון עשתה באותן שנים את צעדיה הראשונים, אינני מאמין שפעולה כזו הייתה פרי יוזמה והחלטה בתוככי המערכת הצבאית בלבד, ללא ידיעת השר.
שאלה נוספת היא מה נידון בין גיבלי ללבון באותם ימים. אני מניח כי נושא פעולות החבלה במצרים עלה בפגישה משותפת בין שני האישים. כיצד עלו הדברים ומה סוכם ביניהם - אין בידי תשובה על כך.
יש שתי
ככל הנראה, לא נדע לעולם איזו משתי האפשרויות היא המדויקת. אבל נדמה לי שאין חשיבות רבה לכך. שאלת השאלות איננה מי נתן ההוראה, אלא מי הגה את ההצעה חסרת האחריות לפעול נגד מטרות אמריקניות ובריטיות במצרים באמצעות רשת של צעירים יהודים.