רצועת הביטחון
הכלב עקיבא בסך הכל רוצה לעשות את צרכיו. שני ילדים וזוג הורים שפעם רבו על הזכות לצאת איתו לטיול, עורכים הגרלה והמפסיד יוצא איתו לחיק הטבע לסיבוב קצר. מדור חדש, העולם בעיניים של הכלב עקיבא, כלב השמירה
פרופיל
חומי
אחר כך הבנתי את המסר, רק אחרי שקושרים אותי ברצועה ויוצאים איתי לשטח הפתוח מותר לי לעשות את צרכיי. בהתחלה, שעוד הייתי גור חמוד עם עיניים שאי אפשר להגיד להן לא, כולם רבו על הזכות לצאת איתי למסע צרכים. רון היה קופץ, גילי לא הייתה מוותרת והההורים שלהם, רק היו מחכים להזדמנות לצאת יד ביד, לנשום אוויר נקי ולתת לי את ההזדמנות לחפש שיח מתאים.
אבל, לאחרונה אף אחד לא קופץ על הרצועה שלי, אף אחד לא מתחשב בי ובמה שחשוב לי לעשות. זה לא שאני לא מקבל אהבה, חיבוקים, ליטופים, שליחת כדורים והחזרתם – אין תלונות, הכל כמו שכתוב בספר. אבל, להתאפק שלוש וארבע שעות בשביל לעשות פיפי?
הגזמתם.
וכשזה קורה, ובשעה טובה יורדים איתי לחצר, אני מקווה לפגוש את חומי. חומי הוא החבר הכי טוב שלי מבין הכלבים. הוא חכם, שנון ויש לו נביחות צלולות. הוא החלון שלי לעולם הגדול, הוא מספר לי על הפארק הגדול עם המרחבים הבלתי נגמרים ועל הגינה החדשה שחנכו לא מזמן ובה ניתן לשחרר אותנו מהרצועה ולרוץ חופשי, כמו למעלה. בבית.
"מצחיק", אמרתי לא מזמן לחומי, דווקא במקום בו השטח אינסופי, אנחנו קשורים ברצועה. איפה האמון בין הכלב לאדם, האם אני לא החבר הכי נאמן שלהם?
ויותר מזה, הרצועה חונקת. לא פעם כשאב הבית מפסיד בהגרלה ונאלץ לצאת איתי למסע פיפי, הוא פוגש אדם מוכר על המדרכה והם משוחחים המון זמן. אני לא מבין מה הם אומרים, אני עומד חסר אונים על המדרכה ונאלץ להמשיך להתאפק. כי לכל דבר יש מקום.
הם מסיימים לשוחח ואנחנו עולים, איפה ההתחשבות? מה עם השיח ליד הנדנדה? מה לגבי הברזייה הישנה בה אני זוכה לגנוב כמה שלוקים של מים? והכי חשוב, המפגש עם חומי בגינה הגדולה והסיכוי לראות את לונה, היפה בכלבות.
נא להמתין לטעינת התגובות
