געגועים לנחל הירקון
האם הירקון בסך הכל סובל מבעיית תדמית, או שמי שצללו בו השבוע בחיפוש אחר רוז פיזם סיכנו את חייהם? המומחים חלוקים בדעתם. לא עוצר בירוק - חלק א'
נעים לשבת שם, אבל קשה לגרש את המחשבות על מצבם העגום של נחלי ישראל, שבמקרה הטוב זוכים לזרזיף של מים ובמקרה הרע עדיין מתפקדים כתעלות שפכים מצחינות. וכאילו כדי לחדד את הניגוד, מיד עם העלייה על המטוס הביתה למדנו מכותרות העיתונים על הגיבור האמיתי של השבועיים האחרונים, הנחל הוותיק שערוותו העכורה שבה ונחשפה ברבים בנסיבות מצערות במיוחד - הירקון.
- לא עוצר בירוק, חלק ב': לא קלה דרכנו
- לא עוצר בירוק, חלק ג': מדיניות האבסורד, המשרד להגנת הסביבה נגד אוכל אורגני
קשה להחליט אם הירקון של היום הוא יותר עצוב או יותר מסוכן. הרבו השבוע לדוש באפשרות לייבש קטע ממנו, אבל מעטים יודעים שללא התערבות מלאכותית הירקון היה היום יבש כמעט לחלוטין, לפחות בין המקורות לשבע טחנות. פעם, בשנות החמישים, קיבל הירקון מהמעיינות שמזינים אותו אספקה של 25 אלף מ"ק בשעה. היום מוזרמת לתוכו בערך מאית מהכמות-270 מ"ק לשעה, שגם הם מוקצים לו על ידי רשות המים.
צוללנים בירקון במסגרת החיפושים אחרי הילדה רוז. צילום: אי-פי
בגלל שאיבת יתר המפלס של אקוויפר החוף כה נמוך, עד כי באופן טבעי הירקון לא היה זוכה לקבל ממנו אפילו טיפה. כדי למנוע התייבשות מוחלטת של הירקון, "מקורות" שואבת מים בקידוחים ממקורותיו, ומזרימה מעט מהם לנחל. מעט מדי.
על העובדה שהירקון משווע למים אין מחלוקת; על מצבם של המים שנמצאים בו, לעומת זאת, קשה למצוא הסכמה בין המומחים. דוד פרגמנט, ראש רשות נחל הירקון, הרבה השבוע לפזר הצהרות בנימה אופטימית, וניסה ליצור את הרושם שהירקון של היום, לטוב ולרע, לא שונה מכל נחל אחר. לטענתו, הכתם התדמיתי שדבק בנחל, פרי עשרות שנים של זיהום וטרגדיה גדולה אחת (גשר המכבייה), אינו מוצדק עוד.
ההזרמות של שפכים גולמיים ממפעלים, בעיקר באזור התעשייה של בני ברק, הן נחלת העבר. "חוץ מפרשת המכבייה", הוא אומר, "מעולם לא נגרם נזק למישהו בירקון. האנשים שטבעו נפגעו משתיית פטרייה שגדלה בנחל בגלל התנאים הביולוגיים, לא ממתכות או כימיקלים מזהמים. אם היו יותר מים היו פחות אצות, השמש היתה מגיעה לקרקעית, וכל העכירות שדיברו עליה השבוע לא היתה קיימת. נחל לא זוכר את העבר, ואחרי שיטפון רציני או שניים הוא כמו חדש, רענן כמו אחרי פילינג".
הייתי צולל
אלא שבכיר לשעבר במשרד להגנת הסביבה, שמתמחה בנושא הנחלים, סבור שמצבו של הירקון חמור הרבה יותר: "זה בדיוק כמו בקישון: הבעיה העיקרית היא לא המים, אלא הקרקעית, הבוצה, שבה הצטבר כל החרא שהשקיעו בנחל במהלך השנים. כשגשר המכבייה נפל, אנשים נכנסו עם הגוף לבוצה, היא הפכה לתרחיף, והם שתו את המים והתרחיף. מגע עם הבוצה הוא סכנת נפשות".
מה זה אומר על האנשים שהתנדבו לצלול שם השבוע?
"אם היית מציע לי לצלול שם, הייתי אומר לך ללכת לחפש את החברים שלך. גם תמורת מיליון דולר לא הייתי צולל. אנשים אומרים 'אז שלא ייגעו בקרקעית', אבל אין דבר כזה - כל העומק שם הוא פחות משני מטרים, איך שאתה נכנס אתה מזיז את הקרקעית. חוץ מזה גם במים עדיין
יש בעיות, אמנם לא מוזרמים שפכים כמו בעבר, אבל זורמות לנחל כמויות של חומרי הדברה משטחים חקלאיים, וכל שנה, בגשמים הראשונים, גם נשטפת לתוכו המון פסולת ביתית ואפילו נבלות שנזרקות לאפיק של היובלים רבה וקנה על ידי פלסטינים מהכפרים באזור אריאל".
מה בקשר לאנשים ששטים בו בסירות? סירה יכולה להתהפך, מישהו יכול ליפול למים.
"השיט מותר בחלק המלוח - מהים עד שבע טחנות - שבו רוב המים באים מהים. ועדיין, לדעתי מי שחותר שם לוקח סיכון".
מההצהרות שפוזרו בתקשורת אפשר היה להתרשם שחוץ מקצת עכירות מצבו של הנחל משביע רצון.
"מעורבת כאן הרבה פוליטיקה. לראש עיריית תל אביב ולשר להגנת הסביבה יש עניין להציג ירקון נקי, אז האנשים שאחראים לנחל מציגים ירקון נקי, אבל זה עוד לא אומר שזה המצב".
פרגמנט מציע לא להתרגש: "הטענות האלה הן קשקוש. אופי התעשייה שישבה על שפת הירקון היה שונה לגמרי מזה שבקישון, ועובדה שבבדיקות שאנחנו עושים לקרקעית לא נמצאות שאריות של מתכות ורעלים. זו בכלל לא בוצה תעשייתית, זה סתם בוץ. כדי לפתור את הבעיות של הנחל צריך פשוט מים".
היית מוכן לצלול בירקון?
"אם הייתי יודע לצלול - ודאי שכן. אם היה לי ספק או חשש, הייתי אומר לאלה שצללו שם השבוע 'חבר'ה, תצאו מהמים"'.
נא להמתין לטעינת התגובות
