5 סיבות להשיב באש

למה כן לירות לעבר עזה? סגירת המעברים נידונה לכישלון, מצוקה כלכלית לא תגרום לתושבים להרים את קולם נגד משגרי הקסאמים, ועוד

ד''ר יצחק ביילי | 13/11/2008 5:25 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
עשרות הרקטות ששוגרו מעזה לעבר יישובי עוטף עזה מאז השבוע שעבר מעלות שוב על סדר היום את דילמת התגובה: האם להסתפק בסגירת המעברים ליום אחד או לכמה ימים - שיטה שלא הניבה תוצאות, או להגיב בדרך נחרצת יותר, בירי חזרה אל המקומות שמהם משוגרות רקטות הקסאם.

הגיע הזמן ששיטה זו תופעל כדרך פעולה עיקרית כלפי עזה ושלטון החמאס שם, במיוחד אם ההנחה המקובלת היא שהרגיעה תתמוטט בעוד זמן לא רב. דבר אחד כבר ברור: סגירת המעברים כפעולת עונשין ליום או לכמה ימים נידונה לכישלון. כפליטים, מורגלים רוב תושבי עזה במחסור ומסוגלים להסתפק במועט. מצוקה כלכלית לא תגרום להם להרים את קולם נגד ירי הקסאמים.

בתקופה הארוכה שקדמה לרגיעה למדנו גם שהחיסולים הממוקדים אינם מחוללים שינוי בטקטיקת הירי של חמאס. תקיפות חיל האוויר כוונו בדרך כלל נגד מנהיגים ופעילי טרור, ורוב התושבים לא חשו בקו האש בעת פעולות תגמול אלה, ומשום כך לא התקוממו נגד ירי הקסאמים.

התקוממות כזאת מצדם של התושבים היא מה שנדרש כדי להפסיק את ירי הרקטות. היא תבוא רק כאשר האוכלוסייה תחוש עצמה בסכנה. התזה שליוותה את ההתנתקות ב-2005 קבעה שנגיב באש על כל ירי מהרצועה, עד שלא יוכלו תושביה לסבול יותר. דרך פעולה זו לא בוצעה - לא בשל העדר אמצעים צבאיים, אלא בגלל אי נכונותנו לעמוד בביקורת בינלאומית בגין הפגיעה באזרחים.

כשהפעלנו את השיטה, בנובמבר 2006, נהרגו בשגגה 14 פלסטינים ליד בית-חנון. זה הספיק כדי שנפסיק את האש. התוצאה הייתה שהפלסטינים המשיכו לירות עוד כעשרים חודש, עד שתושבי עוטף עזה לא יכלו לסבול עוד, וישראל נתנה ביולי השנה את ידה לרגיעה.
שינוי היחס המזלזל כלפי ישראל

ככל שדעת קהל בינלאומית אוהדת מהווה נכס לישראל, ערכה פחות מערך השמירה על כח ההרתעה של המדינה, ואסור שהדאגה מפני ביקורת תנטרל את עוצמתנו הצבאית, שחזקה אלפי מונים מזו של אויבינו. נכון הדבר במיוחד כשאנו ניצבים מול מאמץ מלחמתי עוין, המכוון נגד אזרחים שלווים. לא ייתכן שיהיה לנו קשה להסביר בעולם את הצורך להשיב אש למקור הירי כדי להגן על אזרחינו, כשיורים עליהם מתוך ישות פוליטית שכנה.

זו העת לציין שוב את היתרונות הצבאיים והפוליטיים של תגובה באש:

- הפסקה מהירה של תופעת הירי. אם נשיב באש בצורה רציפה לאזורים מהם משוגרים הקסאמים, יגבר הסיכון לתושבי עזה להיפגע, דבר שיאיץ את הדרישה הכללית מצדם להרחיק מקורות ירי אפשריים מקרבם.

- הורדת ממדי ההברחות. נכונות מופגנת של צה"ל לסכן תושבים הנמצאים קרוב למקורות

ירי תשפיע גם על פלסטינים המתגוררים בסמוך ליציאות ממנהרות הברחת הנשק ממצרים, כדי שידרשו שמנהרות אלה תיסגרנה פן צה"ל יפעל גם נגדן.

- הסרת הצורך במבצע קרקעי. אם תצליח שיטת השבת האש להביא להפסקת הירי, הרי כבר לא יהיה צורך במבצע קרקעי נרחב ברצועה, על כל הסיכונים הכרוכים בו.

- שינוי היחס המזלזל הגובר כלפי ישראל באיזור. השבה באש לעבר מקורות שיגור הקסאמים תגביר את ההבנה שישראל אינה מתפשרת על ביטחונה, תקטין את הפיתוי לאתגר אותה במעשי איבה והתגרויות אחרות, מגלעד שליט ועד לגרעין האיראני.

- קידום השלום עם הפלסטינים. תדמית נחושה של ישראל תקל על הפלסטינים המתונים להגיע עמה לשלום, והפגנת היכולת הישראלית למגר את הירי בכוחות עצמנו גם תגביר את אמונתם של ישראלים בסיכוי להשיג שלום עם ביטחון.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יצחק ביילי

צילום:

יועץ לשעבר לענייני שיעים במשרד הביטחון

לכל הטורים של יצחק ביילי

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים