חוף בצת בסכנה: טורקיה נבנה לכם פה
מצד אחד: יזמים שרכשו במחיר מציאה את אחד מחופי הפרא האחרונים בצפון, מתכננים להקים עליו כפר נופש ענקי ונעלבים מחוסר הפרגון ומצרות העין. מצד שני: תושבים שמנסים לעצור את הטרקטורים, וכמה צבי ים. עוד מאבק ירוק אבוד מראש יוצא לדרך
21 אלף אנשים חתמו על עצומה באינטרנט הקוראת לבטל את תוכנית הבנייה הסמוכה לחוף, בטענה שהיא תפגע באחד החופים הפתוחים היחידים בצפון ותהפוך רצועה פראית וטבעית לאזור עירוני סואן. עשרות תושבים מארגנים כנסים והחתמות על העצומה בחודשיים האחרונים. המאבק לא קל. ראשי רשויות בצפון מתנגדים להם. שרים מתעלמים. הרי יש פריימריז, ובחירות. מה לזה ולחבורת נודניקים שנזעקת להגן על חול, ירבועים וכמה צבים.
לפני שנה זכו ציוני וחברת "מקפאל", השייכת לג'קי בן-זקן, אברהם נניקשווילי והכדורגלן לשעבר חיים רביבו, במכרז לרכישת 206 דונם באזור חוף בצת-האזור שבין אכזיב בדרום, לראש הנקרה בצפון-תמורת כעשרה מיליון שקלים. לשם השוואה, מוטי זיסר קנה שלושה דונמים בלבד סמוך לכנרת בסכום דומה. "קורים מקרים בחיים העסקיים שאתה קונה דברים במחיר נמוך ביותר", אומר בן-זקן, "רצה הגורל וזכינו במכרז, עשיתי עסקה נדל"נית טובה וקניתי קרקע במחיר מציאה".
"גם על המחיר יש עין של האנשים", מתלונן ציוני. "אומרים שקנינו במחיר מציאה. אם יש לכם עקרונות מה משנה לכם המחיר? היה מכרז, הצענו הצעה וזכינו. קנינו מהמדינה, לא מחאפר. ראיתי בעיתון פרסום, הלכנו על זה וזכינו. אני מאמין במקום, הוא יפה".
באמת יפה, אחד היפים בארץ. לכן כל כך קשה להבין איך ארבעה אנשי עסקים קיבלו אותו במחיר כה זעום.
"נראה לי שאת אחת משלהם. אם ככה, אני לא אמשיך לדבר איתך. בשטח שלנו יש רק חול וחול. אני בסך הכל בונה על חול. חול רגיל".
בחברה להגנת הטבע אומרים שהחול של חוף בצת בהחלט לא רגיל. "די נדיר למצוא במדינת ישראל רצועת חוף רחבה כמו זו", אומר יוחנן דרום, רכז אזור הצפון של החברה להגנת הטבע, "יש שם צומח על החולות, בעלי חיים שמיוחדים לחולות, מכרסמים, לטאות, נחשים ואתר הטלה של צבות ים. כל אלה ייעלמו אחרי שיתחילו לבנות. אמנם הבנייה תהיה במרחק של 110 מטר מקו החוף אבל הרעש והאור יבריחו את בעלי החיים. זהו חוף הים הפתוח היחיד שיש לתושבי הגליל. כל החופים האחרים מזוהמים או סגורים. גוזלים כאן עוד נתח של קרקע ציבורית לטובת ידיים פרטיות".
מתוך 197 הקילומטרים של חוף במדינת ישראל, מסביר ניר פפאי, מנהל אגף שמירת טבע בחברה להגנת הטבע, 49 קילומטרים סגורים על ידי הצבא, כ-50 הם חופים עירוניים שהעורף שלהם בנוי, ורק כ-40 קילומטר הם חופים פתוחים שאין מאחוריהם בתי מלון או תעשייה, רובם במרכז הארץ. בצפון אין כמעט חופים פתוחים. "החשש האמיתי הוא שיקרה כאן מה שקרה במקומות אחרים", מזהיר פפאי, "מדברים על כפר נופש-ומוכרים בתי מגורים".
האדריכל טומי לייטסדורף היה אחראי לתכנון. "כל הנושא של הרגישות לקו החוף לא היה קיים אז", הוא אומר, "היום צריך לתכנן פרויקטים כאלה בפינצטה. אם הייתי מתכנן את זה היום הייתי מעסיק מומחים סביבתיים. היום אדריכלים מעסיקים אפילו מומחים להטלת ביצי צבות".
ביולי83' אושרה תוכנית כללית לחופי הים התיכון, תמ"א 13. לפי התכנון אמור היה לקום במתחם נחל בצת אזור תיירות ונופש על שטח של 419 דונמים. תוכנית מפורטת יותר שפורסמה ואושרה ביוני 92' קבעה שהיא תבוצע תוך 15 שנים מיום אישורה. ב-2002 עברה התוכנית האחרונה
סוגיית התוקף לא הטרידה את היזמים. שש קבוצות ניגשו למכרז. אתר האינטרנט של מינהל מקרקעי ישראל לא מפרט את שמות הקבוצות אלא רק גובה הצעות המחיר. הקבוצה הזוכה, של ציוני וחברת מקפאל, הציעה 10.2 מיליון שקלים. הקבוצה הבאה אחריה הציעה כמחצית הסכום.
בן-זקן, נניקשווילי ורביבו הם שותפים עסקיים ותיקים. נניקשווילי, סוחר נפט שמתגורר באשדוד ובלונדון, היה שותף בסוכנות ביטוח באשדוד. אמו של בן-זקן היתה המזכירה. כמה שנים אחר כך מכר נניקשווילי את חלקו בסוכנות לבן-זקן. השותפות עם רביבו נרקמה כמה שנים מאוחר יותר. נניקשווילי הביא את הכסף, רביבו את הפרסום ובן-זקן את הדרייב העסקי ואת החברים. הוא היה חבר מועצת עיריית אשדוד, מקורב לאהוד אולמרט, לשולה זקן, לבנימין בן-אליעזר, לדליה איציק ולחיים רמון.
"אנחנו חברה עסקית שזכתה במכרז", אומר בן-זקן, "אני מבין את המחאה אבל אני לא יכול להבין איך אני נתקע באמצע. מדינת ישראל הוציאה מכרז, קניתי את הקרקע במסגרת של חברה ציבורית. גם אם הייתי אומר לעצמי היום 'למה שלא נוותר על השטח', אין לי זכות לעשות את זה. יש לי מחויבות כלפי בעלי המניות".
תושבי האזור חושבים אחרת: שהמחויבות בפרויקטים כאלה חייבת להיות כלפיהם. לפני כחודשיים התפרסמה ב"מעריב" ידיעה של אלי לוי ואביב לביא על מכירת הקרקע לציוני ולמקפאל. אורית רייך, תרפיסטית באמנות, פעילה סביבתית ותיקה מכפר ורדים, מנהלת העמותה לאיכות חיים וסביבה בגליל, קראה את הידיעה והחליטה לגבש קבוצת תושבים מהאזור למאבק בפרויקט.
"בנייה תהרוס את המקום הזה לעד", היא אומרת בכאב. "מהניסיון שלי, אפשר לעצור פרויקטים הרסניים. לפני 12 שנה עצרנו את בניית המרינה ואת 'מדינת הילדים' בנהריה, גרמנו לשינוי של תוכנית לבניית דירות נופש על חוף הים. צריך להיות אמיצים. אנשים חוששים. הציבור יכול לעשות המון בתנאי שהוא עקשן. ברגע שאתה מאמין - אי אפשר לעצור אותך באמונתך".
רחל כרם מקבוץ גשר הזיו, יועצת ארגונית שחזרה לאזור אחרי שנים ארוכות במרכז, נרתמה בהתלהבות למאבק. "חזרתי לגשר הזיו בגלל השקט והשלווה, והתברר לי שגם כאן אני עלולה לא למצוא שקט ושלווה. בהתחלה התלבטנו האם יש טעם להיאבק. על פניו נראה שהכול אבוד. היה מכרז, קבוצה זכתה בו, הכל חוקי וכשר. אבל החלטנו שבכל מקרה אנחנו רוצים להשמיע את קולנו. למה האינטרסים של היזמים הם מעל לאינטרסים של עשרות אלפי התושבים באזור?
"במפגש הראשון הבנו שאנחנו רוצים תהודה, שאנשים יידעו מה קורה. העלינו את העצומה לאינטרנט. תוך שבועיים היו 10,000 חתימות . זה היה מדהים ומעודד. בני נוער התחילו להסתובב במרכזי קניות ולהחתים תושבים. גם אם לא ייצא מזה כלום, למאבק יש ערך חינוכי. בני הנוער לומדים להיאבק. הרי בסופו של דבר החוף הזה יהיה שלהם. בינתיים אנחנו מתלבטים מה תהיה האסטרטגיה".
מה תהיה האסטרטגיה?
"אנחנו מקווים שאולי היזמים ירצו לצאת מזה עוד לפני שנגיע לבית משפט. אם נצטרך לפנות לבית משפט אנחנו רוצים להגיע לשם עם כמה שיותר חתימות של תושבים. ואנחנו רוצים ליצור לחץ על ראש המועצה. הוא לא מבין שאנשים מגיעים לכאן לא בגלל שהם רוצים למצוא כאן את מה שיש במרכז, אלא מפני שהם רוצים למצוא כאן את מה שמיוחד לאזור: את הטבע, את הים, את השקט. הים הוא הצ'ופר של האנשים הפשוטים, הוואליום שלנו. לא לכולם יש כסף לנסוע לחופשה בקריביים, אבל כמעט כולם יכולים להגיע לחוף בצת".
מה רע במצב כמו בתל אביב - רצועת חוף, ואחריה בנייה?
"תוכנית כמו זו שמוצעת כאן היא מפלצתית. אפשר לבנות כפר נופש צנוע, לא צריך למעלה מאלף חדרים. אין שום התאמה בין התוכנית, שתוכננה לפני 15 שנה, לבין התפישות העכשוויות. התפישה בעולם כיום היא לנסות להפוך את הטבע לנכס כלכלי ולא להרוס אותו".
מיה אלסר מראש הנקרה, אחת מהפעילות המרכזיות: "להפעיל היום תוכנית ישנה זה אומר שאנחנו לא לומדים כלום. באתי לראש הנקרה מרגבה בשביל הים. למה להרוס פנינת טבע ייחודית?".
היזמים יגידו, למשל, שפרויקט כזה יכול לספק תעסוקה לאזור.
"במהלך הבנייה תהיה תעסוקה, ואחר כך פחות. ואסור לשכוח את הצימרים. התעסוקה בכפר הנופש תיקח תעסוקה מהצימרים".
בגליל המערבי יש 2,000 חדרי אירוח, מתוכם 1,400 בצימרים . השאר בבתי הארחה ובכפרי נופש. המשבר הכלכלי ופועלו של השכן מצדו השני של הגבול עושים את שלהם: התפוסה השנתית הממוצעת באזור מגיעה לכ-30 אחוז. כמה בתי מלון בנהריה הוסבו לבתי אבות, "קלאב מד" באכזיב נטוש.
"מבחינת התיירות אף אחד לא צריך פה כפרי נופש נוספים מלבד היזמים", אומר ניסן חיון ממושב מנות, שעומד בראש פורום תיירני הגליל. "ליזם זה אולי יעשה טוב, לתיירות באזור זה לא משנה. התיירות הכי חזקה פה באזור היא תיירות רומנטית, זוגות שמחפשים בקתות ויחידות אירוח מפנקות. את זה הם לא ימצאו בכפרי הנופש".
אבל האזור כולו יהיה חי יותר, שוקק.
"אם רוצים לפתח את האזור אפשר לחשוב על פתרונות יצירתיים יותר. יש פה מספיק אפשרויות לינה, לא זאת הבעיה".
בעיה אחרת, אומרת כרם, עלולה להיווצר אם כפרי הנופש לא יצליחו להתמלא. "קלאב מד עומד ריק, וזה עלול לקרות גם לכפרי הנופש. הרי קטיושה אחת משתקת את כל האזור, ואז נישאר עם מבנים נטושים".
לשלום בויאג'ו ממושב בצת הסמוך לחוף יש שישה צימרים. "הצימרים אצלנו כמעט ריקים", הוא אומר, "ושם מדברים על למעלה מאלף מיטות שעלולות להיות המיתה שלנו. גם ככה התיירות העממית בעייתית כאן. יש לי חברים שהשקיעו מיליון שקל בשני צימרים שעומדים ריקים. רוב האורחים שלנו הם אורחים חוזרים, כמעט לא רואים כאן פנים חדשות. תוספת של אלף חדרים תיתן למועצה ארנונה גבוהה, אבל אותנו תגמור".
ביום שבו נערך האירוע בחוף, הגיש בויאג'ו ארוחת בוקר לאורחיו, וביקש כי יפנו את הכלים בעצמם. "אני רץ להפגנה", התנצל . מאוחר יותר פגש את אורחיו בחוף. "השערות סמרו לי: אנחנו לא לבד במאבק הזה. הגיעו אנשים מכל הארץ".
אך לא כולם מסכימים. ששי שמש, שמפעיל 25 צימרים באכזיב, אומר ש"מבחינה תיירותית כפרי הנופש רק יכולים לתת דחיפה לאזור. הצימרים שלי הם במחירים שמיועדים לכל נפש. אם שם יהיה יקר יותר, אז אולי אורחים יגיעו פעם אלינו ופעם אליהם".
ראשי הרשויות באזור חושבים בדיוק כמו שמש. יהודה שביט, ראש המועצה האזורית מטה אשר, ביצע במקום עבודות תשתית כהכנה לפרסום המכרז ונפגש אחרי הזכייה במכרז עם בן-זקן ונניקשווילי. "נתתי להם את התוכניות ושלחתי אותם לעשות שיעורי בית".
למה התושבים לא מקבלים ממך יחס דומה? הם טוענים שהם כלל לא ידעו על התוכנית.
"מה זה הקשקושים האלה. לפני הבחירות כתבתי עליה. שיפגינו ויחתמו על עצומות, דמוקרטיה זה דבר חשוב, אבל צריך לפתח את הגליל כדי שאנשים יבואו אליו".
התפוסה השנתית בצימרים ובבתי ההארחה באזור לא גבוהה. למה צריך שלושה כפרי נופש חדשים עם למעלה מאלף חדרים?
"תנסי למצוא צימר לסוף שבוע. עכשיו המצב קצת קשה, אבל בקיץ היה קשה למצוא כאן חדר פנוי. מי שלא מצליח כנראה שהוא לא מספיק אטרקטיבי. אבל אני לא נכנס לקטע העסקי. זו בעיה של היזם".
בוא ניכנס לקטע הירוק. מיזם כזה יהרוס את אחד החופים הפראיים האחרונים בצפון.
"נו, אז גם לא ננשום? מה את רוצה, שנישאר שמורת טבע, מה? מי נוגע בחוף?! בכוונה מביאים את זה לקיצוניות. חוף בצת הוא לא כזה משגע ברמה בינלאומית, אבל בזה אני לא נוגע. אף אחד לא לוקח להם את החוף. ומי אמר שאחרי הפיתוח זה יהיה פחות יפה? למה בטורקיה וביוון זה מצליח? לא צריך יום לימודים ארוך כדי לראות מה קורה שם, איך מגיעים לשם אלפי תיירים ואנחנו ממשיכים לבכות. מה הפלא שאנשים בורחים מהצפון למרכז".
אנשים מגיעים לצפון כי הם מחפשים משהו שונה מהמרכז.
"גם אחרי הפיתוח יהיה פה עוד מלא מקום".
גבי נעמן, ראש מועצת שלומי, אומר ש"הכל תלוי איך מסבירים לתושבים את הפרויקט. אני אומר שהפרויקט הזה יכול לקדם את האזור, לתת תעסוקה ולחולל שינוי ואני מברך עליו. אי אפשר להפוך כל נושא לבעיה כי אז לא נזוז. צריכים להביא לגליל פרויקטים מחוללי שינוי".
יש תושבים שחושבים שהרס אחד החופים היפים במדינה הוא שינוי לרעה.
"יהיו בחוף בניינים ופארקים וכל מה שמשתמע מבית מלון. אני בעד. הציבור לא ייפגע, ואני אומר את זה בצורה חד משמעית".
בעלי הצימרים חוששים שהם ייפגעו. גם היום התפוסה רחוקה מלהיות מלאה.
"אני נוסע לתל אביב ולטבריה ורואה הצלחה סביב התיירות. למה שפה לא תהיה תיירות? צריך לגוון ולפתח. מה אנשים רוצים, שנישאר רק עם חלקת אלוהים יפה?".
את האינטרסים של ראשי הרשויות אפשר להבין, גם את מתנגדים לעמדתם. מתמיהה יותר עמדתם של השרים הרלוונטיים. השר להגנת הסביבה גדעון עזרא אומר שהוא עסוק בפריימריז בקדימה, "ואני לא מתכוון להתעסק עם זה. מדובר בחוזה שהוכתב לפני הרבה שנים ויש בעיה. זה חוזה חתום ואי אפשר ללא כל סיבה להפר חוזה חתום".
קצת מוזר שהשר לפיתוח הנגב והגליל לא שומע על מאבק שמתנהל בגליל.
"הנושא של הריאות הירוקות והחופים מעניין אותי מכמה היבטים. בשבוע הבא, אחרי הפריימריז, אני אתלבש על זה. זו טעות חמורה שמוכרים ליזמים את חלקות החוף האחרונות. הדבר הנכון הוא למנוע את זה".
ובעוד השרים עוסקים במרץ בדברים החשובים באמת (הפריימריז), ב "אדם טבע דין" מנסים למצוא דרך משפטית למנוע את התחלת העבודה בחוף הפראי. עו"ד קרן הלפרין-מוסרי אומרת שהתוכנית המפורטת מנוגדת להוראות תמ"א 13. "לא נערך תסקיר השפעה סביבתי, ולא נבדקו היבטים סביבתיים שונים כפי שהתחייב מתמ"א 13. לדעתנו אי אפשר להוציא היתרי בנייה כל עוד לא ייערכו בדיקות כאלה. אנחנו מאמינים שיש לנו עוגן משפטי חזק. הדבר הנכון ביותר הוא שהיזמים יקבלו פיצוי לא מאוד גבוה, ויגמרו עם הסיפור. זה הצד המשמח של רכישת הקרקע היקרה במפ חיר כל כך נמוך".
ממינהל מקרקעי ישראל נמסר כי "הקרקע שווקה בצורה נקייה על פי החוק והכללים. התוכנית המקורית היתה לשווק את הקרקע כבר לפני שש שנים, כשעוד לא היו הלכי רוח ירוקים כמו עכשיו. התוכנית עוכבה כדי לאפשר למועצה האזורית להקים במקום תשתיות הנדסיות. המחיר לא זול בהתחשב בעובדה שהיזם יצטרך להשקיע הרבה כסף בתשתיות הנדסיות".
ח"כ אופיר פינס, בסיוע אדם טבע דין, הגיש הצעת חוק הקובעת שאם חלפו שבע שנים מהתכנון המקורי בלי שנעשה דבר למימושו, תעבור התוכנית אשרור מחדש. התכנון האחרון של חוף בצת נערך לפני 16 שנים. כך שהצעת החוק מפיחה תקווה אצל הפעילים. פינס מבקש לצנן אותה. "כל ממשלה תהיה נגדו, בטענה שהוא מעכב פיתוח. אני חייב להיות ריאלי: אין לה סיכוי".
תושבי הצפון והפעילים הסביבתיים יכולים לשאוב השראה ממאבק דומה, שהסתיים בניצחון (זמני) ירוק. עו"ד אורי מצגל מרחובות עומד בראש קבוצת תושבים שנאבקים במועצה האזורית חוף רווה וביזמים שרכשו 72 דונם בחוף פלמחים, לבניית מלון.
גם כאן נרכשה פיסת האדמה הבתולית במחיר מציאה. התושבים, שהופתעו לגלות בחוף טרקטורים שמגלחים את השטח, הגיבו מיד. הזמינו חברי כנסת, יצאו לתקשורת, ולבסוף פנו למבקר המדינה שהורה להקפיא את העבודות. "בואו, תיעזרו בנו", פונה מצגל לתושבי הצפון, "רוב בני האדם ציניים וחושבים שאי אפשר לשנות שום דבר. אבל אם משלבים ידיים ונוטעים בלב את התחושה והאמונה שאפשר לשנות דברים ושאסור להוריד את הראש, מתברר שבאמת אפשר לשנות. מה שקורה אצלנו ובבצת זה חלק מסימפטום לאומי שאנחנו יכולים להיאבק בו".
בן-זקן לא מתרגש. הוא לא חושש, הוא אומר, מהתפוסה הנמוכה של חדרי האירוח באזור. "עם כל הכבוד לירוקים, את השיקולים הכלכליים אנחנו נעשה".
החשש באזור הוא שאתם לא תסתפקו בצימרים איכותיים, וכמו שקרה במרינה בהרצליה אתם למעשה מתכוונים למכור שם דירות למגורים.
"מי יבנה בנייני מגורים בבצת? בחייך, 500 מטר משם יש לי קרקע למגורים ואני לא בונה. אין בזה היגיון עסקי וכלכלי".
ויש היגיון להיגרר עכשיו לבתי משפט עם עמותות ותושבים שמתנגדים לתוכנית? למה שלא תיקחו פיצוי ותצאו מהתוכנית שמעוררת כל כך הרבה התנגדות?
"אף אחד לא הציע לי פתרון, והירוקים הם לא הגוף שאיתם אנהל משא ומתן גם אם אני רוצה פיצוי. ואני לא עומד במקום הזה. בינתיים אנחנו עובדים על התכנון. זה יהיה מקום פסטורלי שמשתלב יפה עם חוף הים, בסגנון של כפרי הנופש בטורקיה. חלק מהמאבקים הגיוניים אבל חלק נעשים כדי לעורר מודעות לרעיונות של הירוקים ופה אנחנו משלמים מחיר על לא עוול בכפנו. מה מצפים ממני עכשיו? שאתרום את הקרקע לארגונים הירוקים? למה אני צריך לוותר על עסקה יפה שעשינו?".
נא להמתין לטעינת התגובות
