מצבו של משק המים הישראלי מעולם לא היה כה גרוע
והרשויות? הממשלה הורתה להקים מפעלי התפלה, אבל משרד התשתיות כשל בביצוע. כעת נערכת רשות המים לייבוש הגינות ולהפסקות מים בבתים. הקלה משמעותית תורגש רק בעוד 4 שנים - אבל אל תבנו על ההבטחות של האחראים למחדל
שני שמח לספר שמבצע ההסברה האינטנסיבי שיזם כבר הביא לחיסכון של 100 מיליון מטרים מעוקבים בשנה אחת. אבל הוא יודע שלא די בכך: לאחר 4 שנות בצורת, השנה מסתמנת הבצורת הקשה מכולן. כמות המשקעים עד כה קטנה ביותר מ-50% מהממוצע - והתחזית יבשה ועגומה מתמיד.
שני, פרופ' מהפקולטה לחקלאות ברחובות, מעלה על צג המחשב שלו מערכת מורכבת לחיזוי כמויות המשקעים בעולם. המודלים, שלא נכשלו עד כה בחיזוי מגמות, מראים מגמה ברורה של צניחה בכמות המשקעים בישראל גם בשנים הקרובות. אם נמשיך להסתמך על חסדי שמים גם בשנים הקרובות - ניקלע למחסור שילך ויחמיר.
בהתחלה ייעלמו המים לחקלאות (שכבר כעת נשענת במידה רבה על מים מטוהרים שאינם ראויים לשתייה,( אחר כך לא יהיה במה להשקות את הגינות - ובסוף יחסרו גם מים לשתייה.
השבוע כבר צלצלו כל פעמוני האזעקה: מסמך שהגיש שני לוועדת החקירה הדנה במשבר חשף את תחזיתו העגומה: המים נגמרים. ההקצאות לחקלאות יקוצצו לכמויות "בלתי נתפסות," והלחץ הכבד על מערכות אספקת המים צפוי לגרום שיבושים באספקת המים לבתי מגורים.
ההד לפרסום המסמך במעריבהבהיל את שני, ודובר רשות המים ניסה להפיץ לעיתונות נוסח הסותר את המסמך שהגיש מנהל הרשות, בכתב ידו ובחתימתו, לוועדת החקירה הממלכתית. אך ללא הועיל. ועדת החקירה התעשתה גם היא והורתה לרשות המים להודיע לה בתוך 10 ימים כיצד בכוונתה להתמודד עם המשבר החמור ששני צופה.
הודעת הוועדה היתה צעד חסר תקדים: ועדות חקירה אמורות לחקור את העובדות ולהצביע על ליקויים. במשטר תקין לא היה צורך להמתין להוראות הוועדה - שר התשתיות, שאמור להיות ממונה על רשות המים, היה צריך לדרוש את תוכנית הפעולה ממנהל הרשות.
הוועדת הוקמה בעקבות חשיפת ממצאים מטרידים בדוח של מבקר המדינה בנושא המלחת מי התהום, המהווים מקור לכמחצית מכמות המים בישראל. הדוח גילה שהמאגר המרכזי ")אקוויפר החוף(" הולך ונעלם: שאיבת יתר גרמה לחדירת מי ים לחלקים גדולים מהמאגר ולהמלחת המים הנותרים. הדוח גילה שמאגרים תת קרקעיים נוספים סובלים מניצול יתר - והמים האצורים בהם הולכים ומתכלים, בדיוק כמו מי הכנרת.
התחזית למחסור במים ידועה לכל העוסקים בניהול המשק זה כמעט 10 שנים. בשנת 2002 אף הוגשה לממשלה ואושרה תוכנית מהפכנית להתפלת מי ים בכמות הקרובה לגירעון הצפוי במשק המים: 400 מיליון מטרים מעוקבים.
מדוח המבקר עולה כי התוכנית שגובשה בממשלה לא הוצאה אל הפועל - והסיבה לכך אינה ברורה. כשהתעורר הדיון בממצאי המבקר, מיהר שר התשתיות בנימין בן אליעזר לברך על ההצעה להקים ועדת חקירה, והאשים את משרד האוצר שקיצץ בתוכנית המקורית.
במשרד האוצר מתעקשים שמעולם לא היה קיצוץ וכל החלטות הממשלה תוקצבו בהתאם לצרכים. ההחלטה הראשונה להתפיל מי ים התקבלה בתחילת הבצורת, באפריל ,2001 אז החליטה הממשלה להקים מפעלים שיספקו בתוך שנתיים 200 מטרים מעוקבים של מים מותפלים בשנה.
כעבור שנה התברר שהצרכים גדולים יותר, והוחלט להגדיל את כמות המים המותפלים ל-400 מטרים מעוקבים בשנה. כעבור שנה נוספת, בלחץ האוצר, הוחלט להפחית את היקף ההתפלה ל-315 מטרים מעוקבים בשנה, ולהשלים את החסר באמצעות הגברת מפעלי טיהור המים ובאמצעים אחרים.
היום קשה להבין את ההחלטה הזו: מתקני
מדוח המבקר עולה כי המחדל הוא פרי הסכמה משותפת של הפקידות העוסקת בנושא, בעקבות שנתיים גשומות יחסית - שהטו את הכף במועד קבלת ההחלטה.
"ההחלטה להתפיל 300 מטרים מעוקבים התקבלה לאחר סיכום בין נציבות המים והאוצר ואישור הממשלה, למרות הדרישה המקורית (החלטת הממשלה לאשר 400 מ"ק - ה.ח.( הסיבה לשינוי ההמלצות היו נתונים חדשים על מצב האוגר, לאחר שנתיים גשומות יחסית ועדכון תחזיות הצריכה, שהיו נמוכות מעט מהתחזית," אמר נציב המים לוועדה.
הוא קונן על החלב שנשפך: "אם היה פוקד אותנו ב-2004-2006 רצף שנים שחונות, כפי שקרה בעבר, לא היינו יכולים לעמוד בזה גם עם התפלה של 300 מטרים מעוקבים, והיה ברור כי אי בנייתם במועד של מתקני התפלה או הורדת היקף ההתפלה היא סיכון גדול יותר."
אם התוכנית שאישרה הממשלה היתה מבוצעת אפילו במתכונתה המצומצמת, לא היה היום מצב המשק חמור כל כך. אבל הקמת מערכת מתקני ההתפלה התעכבה בשל הבעיות הידועות של הבירוקרטיה הישראלית. הקמת המערכת חייבה הקמת מינהלה מיוחדת והכשרת מסלולים מיוחדים של תכנון ואישור. אבל במקום עבודת תשתית יסודית, הקמת המתקנים נוהלה בכלים מינהליים שלא התאימו לצורכי השעה - וזמן יקר אבד.
בניגוד לטענת בן אליעזר, מדוח המבקר עולה כי הגורם העיקרי לעיכוב הוא התנהלות כושלת של משרדו ושל משרד האוצר - ולאו דווקא קיצוץ התקציבים. דוחות הביקורת חושפים שורת כשלים ניהוליים, ובלשון המבקר: "תכנון לקוי ולא מגובש ועבודת מטה לקויה של המשרדים הנוגעים... ניסיונות התקשרות עם שלוש חברות פרטיות להקמת מתקני התפלה קטנים לא הצליחו... חלק מחוסר היכולת נובע מהיערכות לקויה של משרד התשתיות, משרד האוצר ונציבות המים."
גם הקמת מתקן התפלה ענק באשדוד התעכבה בגלל קשיים בירוקרטיים. בעקבות לחץ של עובדי מקורות התחייבה המדינה למסור את הקמת המתקן, ללא מכרז, לחברה הממשלתית. היא התנתה את הקמת מפעל ההתפלה בכך שמקורות תקים חברה בת מיוחדת לשם כך. מסיבות לא ברורות התעכבה הקמת החברה.
אבל מתקן ההתפלה באשדוד הוא רק ההתחלה: מתקן ההתפלה באשקלון החל לפעול באיחור של שנה; הזוכה במכרז על תחנת הכוח בחדרה הוכרז רק כשנה לאחר הגשת ההצעות; בהקמת מתקן ההתפלה באשדוד התגלו בעיות בשל זכויות הבעלות על הקרקע; הזוכים בהקמת מפעל ההתפלה בחיפה לא עמדו בהסכמים; ובשומרת נתקלו היזמים בבעיות מימון.
בעוד הקמת המתקנים מתעכבת, החריפה הבצורת. לפי ההערכות המעודכנות, תזדקק המדינה להתפלה בהיקף של כחצי מיליון קוב בשנה עד סוף העשור. ביולי 2007 הרחיבה הממשלה את תוכניות ההתפלה ל-500 קוב (המהווים כ-70% מהצריכה הפרטית) בשנה עד שנת .2012
"עד מועד זה נגיע לכושר של 600 מטרים מעוקבים באמצעות הקמת מפעלים חדשים והרחבת כושר הייצור בהם," מבטיח שני.
בין היתר, ישראל תמחזר מי ביוב בהיקף מלא, וכך יתווספו עד 100 מטרים מעוקבים לשימוש החקלאים. לדבריו, בעוד ארבע שנים תשתחרר המדינה לחלוטין מהתלות בגשם לצורך אספקת מים סדירה לצריכה פרטית ולחקלאות. ההשקעה בפרויקט ההתפלה תהיה אדירה: 17-20 מיליארד שקל ב-5 השנים הקרובות.
תוכנית ההתפלה מבוססת על הקמת 3 מפעלים נוספים: מתקן בחדרה, הנמצא בשלבי הקמה מתקדמים ויתחיל לפעול בשנה הבאה; מתקן באשדוד, שאותו אמורה מקורות להפעיל בשנת ;2011 והמפעל הגדול מכולם, בשורק שמצפון לפלמחים.
ההתפלה נחשבת לפתרון האולטימטיבי למחסור במים: הים הוא מקור מים בלתי נדלה, וטכנולוגיות ההתפלה המשוכללות שפותחו מאפשרות להתפיל כמויות גדולות של מים בעלות נמוכה יחסית, שלא תחייב להעלות את מחיר המים לצרכנים.
אך רבים טוענים שכמות המים שתותפל קטנה בהרבה מהכתוב בתוכניות השאפתניות, וששימוש יעיל יותר במים הקיימים - לצד טיהור מקורות המים העומדים לרשותנו - יכולים לעשות חלק גדול מהעבודה.
דוח המבקר, המונה את המוקדים הגדולים של זיהום המים, מגלה שהמדינה הזניחה במשך שנים רבות את הטיפול במאגרים התת קרקעיים, ואינה עושה די כדי לעצור את ההידרדרות ולשקם את המאגרים.
בשנת 2004 לא מילאה רשות המים את תפקידה וכלל לא ניצלה את התקציבים שהוקצו לה לפתרון בעיית זיהום מקורות המים. מינהלה מיוחדת שהוקמה לשם שיפור איכות המים לא מילאה את תפקידה - ולא התכנסה ב-3 השנים הראשונות להקמתה.
הנתונים מצביעים כי שיקום המאגרים יארך שנים רבות ולא ייתן מענה ל-4 שנות המחסור הצפויות. גם חיסכון במים לא יפטור את המדינה מהצורך להתפיל מדי שנה מאות מיליוני מטרים מעוקבים. עד שיתחילו לפעול מפעלי ההתפלה המתוכננים, צפויה נציבות המים להכריז על צעדי חירום. את עיקריהם מסר מנהל הרשות שני לוועדת החקירה, אך העדיף להכחישם בהודעותיו לתקשורת: הקצאת המים לחקלאות תקוצץ ב-100 מיליון מטרים מעוקבים לשנה לפחות.
סמנכ"ל משרד החקלאות, יוסי ישי, אומר, כי משמעות הקיצוץ תהיה פגיעה חמורה בחקלאות ואובדן של מטעים בצפון ובאזור באר טוביה שבדרום. הנזק נאמד במאות מיליוני שקלים. החקלאים ינסו להיאבק על הגבלת הקיצוץ ל-40 מטרים מעוקבים בלבד, אך ספק אם ניתן יהיה לספק את הכמות הנדרשת.
בתחום הצריכה הפרטית ייאסר להשקות גינות פרטיות וציבוריות, אך בנציבות המים ובמשרד החקלאות חוששים שלא ניתן יהיה לאכוף זאת. כישלון האכיפה עלול להביא להפסקות באספקת המים לבתים ולאזורים חקלאיים.
שני, מעודד מהצלחת קמפיין החיסכון האחרון, מקווה שבאמצעות מערכת הסברה מתאימה ניתן יהיה לשכנע את הציבור. לדבריו, "איסור להשקות גינות הוטל באזורים שחונים באוסטרליה ובקליפורניה. דשא בלתי מושקה אינו מת בקיץ, אלא רק מצהיב; עצי פרי שלא יושקו יפסיקו לתת פרי - אך יוסיפו להתקיים עד עונת הגשמים הבאה."
נא להמתין לטעינת התגובות
