דיווח מעזה: בורחים ומנסים למצוא מחסה
לצד עשרות משפחות ממזרח ג'בליה, גם בני משפחתו של כתב מעריב ברצועה נאלצו לנטוש את ביתם מפחד פגזי צה"ל. כך נראה המבצע משם
ילדים פלסטינים רצים ברחובות עזה לאחר תקיפה של צה''ל. צילום: רויטרס
"איפה יתר בני המשפחה?", שאלתי אותו לאחר שנכנס. התכוונתי לדודי וליתר ילדיו. אנאס השיב לי שהם ניסו להימלט מהבית, אך המצב בשטח קשה. רק כעבור שעתיים הצליח דודי, אבו ח'אלד, בן ה-52, להגיע גם הוא אל ביתי עם ארבעה מבין חמשת ילדיו. בנו הבכור, ח'אלד, ברח עם אשתו למחנה הפליטים שאטי.
מצבו של דודי זהה לזה של עשרות משפחות, המתגוררות במזרח ג'בליה. כאשר החל המבצע הישראלי הם ברחו מפגזי הטנקים. "נאלצתי לעזוב בית, שעבדתי עבורו במשך 30 שנה", אמר אבו ח'אלד, "לקחתי רק בגדים תחתונים ותעודת זהות, כדי שניתן יהיה לזהות אותי אם איהרג באחת ההפצצות".
ברגע שאבו ח'אלד הגיע לביתי הוא נכנס לאחד החדרים ונרדם מיד. כשהתעורר, סיפר לי על מה שעבר עליו. "לא ישנתי במשך 48 שעות בגלל ההפצצות המתמשכות", אמר, "ברגע שהטנקים נכנסו מהגבול המזרחי, החלו הפצצות ליפול עלינו מכל כיוון".
שהמשבר יסתיים לפני המלאי
בשלב הזה נכנסה אשתו לשיחה, מחזקת את דבריו. "הפעם הזו הייתה קשה מכל יתר הפעמים", סיפרה, "הצבא הישראלי מפציץ מסגדים ואמבולנסים ללא הבחנה. לכן החלטנו לברוח ולהשאיר את כל רכושנו מאחור".
במהלך הלילה נכנסו טנקים ישראלים אל מה שהיה פעם ההתנחלות נצרים. הם הקימו במקום עמדה צבאית וניתקו את העיר עזה ואת איזור הצפון מיתר חלקי הרצועה. עשרות הרוגים ופצועים, לצד מאות אנשים שהפכו לפליטים - כך נראו מכאן תוצאות היום הראשון למבצע הקרקעי.
בהמשך היום הלכתי אל השוק. להפתעתי גיליתי
שהמקום חצי ריק. שאלתי את אחד מבעלי הבאסטות איפה כל הירקות והוא השיב שההפצצות של הצבא הישראלי, בלילה הקודם, הרסו אותם. רפיח וחאן יונס מנותקות בגלל הפצצת הגשרים, לכן לא מגיעה משם סחורה.
המשכתי אל אחת מחנויות המכולת. היא הייתה מלאה אנשים. שאלתי את אחד הלקוחות למה הוא קונה פול ועדשים. הוא הסתכל עליי כאילו אני לא מכאן. "אתה לא יודע שאי אפשר להשיג עכשיו שום דבר מלבד פול ועדשים?", אמר. קניתי גם אני חמישה קילוגרמים מכל סוג, בתקווה שהמשבר יסתיים לפני המלאי.
נא להמתין לטעינת התגובות
