הזוגות המוזרים של הפוליטיקה הישראלית
ליברמן מחפש קולות אצל הערבים ואלי ישי אצל ההומוסקסואלים. כמה נוח להשתלח במפלגות המנוגדות לדעותיך – ולא לאבד את קולות הבוחרים
אם זה לא נשמע בדיוק ככה, זה לא רחוק מזה. קבלו את הזוגות החמים של הפוליטיקה הישראלית בבחירות 2009: קואליציית הקצוות.
אביגדור ליברמן ואחמד טיבי, למשל. ליברמן הגיש בקשה לפסילת המפלגות הערביות. בעת בקשת הפסילה תפס אחמד טיבי כותרת בעזרת המשפט האנין "כל קול לקדימה הוא כדור בלב של ילד פלסטיני בעזה". לאחר החלטת הוועדה, פרסם ליברמן הודעה הקוראת ל"הוצאת בל"ד אל מחוץ לחוק", משם הגיע ליברמן לבג"ץ להגשת הרשימות. טיבי קיפץ בינתיים מאולפן לאולפן. עד הפסילה הם הרוויחו כל קול אפשרי.
גם אלי ישי ומרצ חזרו לשתף פעולה. ישי הצהיר כי הומואים פירושם פרופיל 21, ומיד בתגובה הצליחו סוף סוף במרצ להיות רלוונטיים לשתי דקות: יש להם אחד כזה ברשימה. מאמרים החלו להיכתב נגד ישי, כל אחד מעניק לדבריו חשיבות רבה יותר מהמאמר הקודם, ושני הצדדים מחככים ידיהם בהנאה ולא מפסיקים להזדעזע.
הבאים בתור: אהוד ברק והשמאל הקיצוני. ככל שתקפו אותו יותר על המלחמה הוא חייך לעצמו מדושן עונג. כל קריאת "רוצח" לכיוונו הלכה ועיבתה את מעיל העור המלחמתי סביב מותניו. מר ביטחון הלך ותפס תאוצה עם כל קריאה נגדו מצד השמאל בנוגע לעזה. תתקפו אותי בבקשה, התחנן המועמד שרץ בייאוש לאולפן "ארץ נהדרת" רק לפני פחות מחודש. תגידו שהמלחמה זה אני. תכתבו "ברק רוצח" על קירות אוניברסיטת תל אביב. הם זרמו איתו – והוא עלה בסקרים.
ועוד לא דיברנו על המאבק בחרדים של לבני המסייע ליהדות התורה ולש"ס, או על הליכוד שמתחנן שיתקפו אותו מימין ועל ידי כך ימרכזו אותו ויביאו אליו מצביעי קדימה נוספים.
שיח דל, דלוח ומיותר
מערכת הבחירות בישראל הפכה ממלחמת שכנוע המתלבטים, לכלי המשמש לחיזוק נטיות ההצבעה בתוך המחנה, לחימום המגזר, להמרצתו ולהקצנתו.
הרי בהתנהלות נורמלית הקרבות האמיתיים היו צריכים להיות בין ישראל ביתנו לליכוד, בין מרצ לעבודה, בין האיחוד הלאומי לבית היהודי. הם דומים הרבה יותר. אבל רוב המפלגות כבר הבינו את המצב: חיכוך בין שתי מפלגות "אחיות" רק מוריד את המנדטים של שתיהן. שתיהן משכנעות את המצביע שעובר פשוט למפלגה שלישית. תשאלו את האיחוד הלאומי והבית היהודי,
שמתקוטטות מתחילת מערכת הבחירות ומבריחות את מצביעיהן.
לכן, מצאו המפלגות את הדרך הקלה ביותר: על דעותיך תתמודד מול מפלגה שמצביעיה אינם מתלבטים אפילו להצביע למפלגתך. בהתאם לכך ליברמן מחפש קולות אצל הערבים, ברק מחפש אצל העזתים ואלי ישי מחפש אותם בקרב ההומוסקסואלים.
מיותר כמובן לציין שהשיח הציבורי שנותר מכל אלה הוא דל, דלוח ומיותר, וכולנו מפסידים. מצד שני - הירוקים מחפשים איזו מפלגת זיהום סביבה כדי שתעזור להם להיכנס לכנסת. מישהו מתנדב?
נא להמתין לטעינת התגובות
