איראן ממהרת לחלל והעולם נותן לה יד
האיראנים מקיימים תוכנית חלל ענפה בסיוע בינלאומי שעשויה להביא לשיגור לוויין בקרוב. חוקר בכיר מזהיר כי ישראל דווקא נשארת מאחור
"הגיע הזמן שנכיר בעובדה שאנחנו כבר לא לבד בחלל במזרח התיכון", מזהיר טל ענבר, ראש המרכז לחקר אסטרטגיות בחלל במכון פישר בהרצליה. השבוע יתקיים במרכז הכנס הרביעי לנושאי חלל ולוויינות ע"ש אילן רמון, וזו הזדמנות טובה להתעדכן בממצאים החדשים בתחום זה ואולי להיערך למצב החדש. "המונופול שהיה לנו כאן פשוט נגמר", הוא אומר, "השחקן הבולט ביותר שנכנס זוהי איראן, שמתאמצת מאוד לסגור פערים".
נכון לעכשיו רק שבע מדינות בעולם מסוגלות לבנות ולשגר בעצמן לוויינים לחלל ולשלוט בהם: ארצות הברית, רוסיה, סין, יפן, הודו, צרפת וישראל, שהיא המדינה האחרונה שנכנסה למועדון היוקרתי והנחשק. האם איראן עומדת להיות החברה השמינית?
"בחודשים הקרובים, תנסה איראן לשגר לוויין קטן ולא יקר", מספר ענבר. "מראש ידוע שאם תאבד אותו בתקלת שיגור, אובדנו לא יהיה חמור כל כך מבחינתה. אם תצליח - נראה כותרות ענק ברחבי העולם על הצטרפותה למועדון החלל באופן מלא".
בדומה לאיום הגרעיני, גם בתחום החלל קצב ההתפתחות של איראן אינו ידוע. איראן מבצעת פעולות לשם הגעה לחלל משנת 1998. בתערוכת נשק בטהרן הראו לראשונה לנשיאה דאז, מוחמד חתאמי, משגר לוויינים מבוסס על הטיל שיהאב ודגם סכמטי של לוויין. "אלא שאחר כך כל תוכנית החלל האיראנית הוכנסה למעטה חשאיות ולכאורה התנהלה על אש קטנה. מ-2005 החלו לדלוף יותר פרטים, אך המטרות הוסתרו", אומר ענבר.
לגורמי המודיעין ולגופים אחרים העוקבים בעניין רב אחר איראן ברור
"מ-2004 התחלנו לראות מדענים ומהנדסים איראנים בכנסים בינלאומיים בנושא. והם גם החלו לפרסם מאמרים בעיתונות המקצועית", מספר ענבר.
מה ההשלכות של הפיתוח על ישראל?
"לפעילות בהחלט יש השלכות עלינו. לעצם העובדה שיש לה כבר לוויין בחלל צריכים לשים לב היטב, ובעיקר מי שמקבל החלטות בנושאי תקציבים. לפעילות בחלל יש השלכות על תעשייה, כלכלה, השכלה של מדינה. האיראנים הבינו זאת - אצלנו עדיין לא".
על סמך מה אתה קובע את זה?
"לא ייתכן מצב שבו לאחר הכישלון בשיגור אופק 6, נאלץ משרד הביטחון למכור מיד כמה דירות שהיו בבעלותו רק כדי לממן את החור שנוצר. תקציב לנושא החלל חייב להיות איתן ולגדול מדי שנה. במה שנוגע למישור האזרחי, הציבור הרחב לא מכיר עדיין בקיומה של הבעיה הזאת, בין השאר, משום שקיימת בארץ חלוקה אנכרוניסטית בין חלל צבאי לחלל אזרחי.
"זו הפרדה שאבד עליה הכלח. צריך להבין שחלל זה נכס לאומי. ארצות הבט רית כבר מכירה בכך. תקציב משרד המדע לסוכנות החלל של ישראל זה אולי תקציב לקפה בישיבות הנהלת נאס"א".
מאמציה של איראן להתקדם בנושא גם נחתמים בלא מעט כישלונות, למשל בניסיונות שיגור. בפברואר שעבר, חנך נשיא איראן אחמדינג'אד מול מצלמות טלוויזיה את המרכז לחקר החלל - מכון שבו מתקנים קרקעיים, מעבדות, תחנות קליטה ושידור וכני שיגור. ואז הציגה איראן לוויין מיקרו, 40 קילוגרם, פשוט ומקורי בשם "אומיד" (תקווה) ולידו הטיל "סאפיר" שגודלו פי שניים מהשיהאב.
באותו אירוע גם שוגר הטיל "קפושדאר"- אבל שיגורו נכשל, ומאוחר יותר גם סאפיר התפוצץ בשיגור. "ייקח לה זמן - אבל היא לא מפסיקה", אומר ענבר, "הכישלונות שידעה בשיגורים, רק מתמרצים את האיראנים עוד ועוד".
בעבודת תחקיר מאומצת, עלה בידי מכון פישר להניח יד על פרטי הפרויקט שהוצגו בכנס סגור באיספהאן. במצגת נראית לוחית מתכת על הלוויין עצמו, שנשאה את מספר החוזה שהאיטלקים חתמו עם איראן.
אז יש לישראלים ממה לחשוש?
"בשלב זה, היכולות האיראניות בתחום החלל זניחות לעומת אלו של ישראל, אך אסור לחשוב שכך זה יישאר. בארץ יש כיום פחות התעניינות של צעירים ישראלים בנושא הזה. רוב המהנדסים בתחום האזרחי כיום הם מבוגרים. יחסית לאוכלוסייה, איראן מייצרת כיום יותר מדעני חלל ומהנדסים מדי שנה מאשר ישראל. את התוצאה אנו עשויים לראות בקרוב.
"כשלמדינה כמו איראן, למרות מצבה הכלכלי, יש כסף, רצון ודחף, בתוך כמה שנים היא פשוט תצמצם את הפער. הפער האיכוט תי קיים, אבל יש צמצום פערים. זה ברור. מה שמאפיין אותם זו הנחישות, וגם הכישלונות מגבירים את הפעילות שלהם עוד יותר. ייתכן מאוד שיש תחומים שהם פעילים בהם בנושאי חלל שאנחנו לא יודעים עליהם כרגע".
נא להמתין לטעינת התגובות
