הזוג המוזר: הירוקים חוברים למזהמים
בשנים האחרונות אנו עדים לשיתוף פעולה גובר בין ארגוני הסביבה לבין החברות המסחריות. הארגונים שנוסדו ופעלו בדרכים של עימות עם הרשויות והחברות למדו לעשות את העבודה הזו באופן יעיל ומקצועי. אבל גם למדו שלדרכי הפעולה הללו יש מגבלות וכדי להשפיע צריך לרתום את כוחות השוק. או במילים אחרות – לשתף פעולה עם האויב. עסק ירוק
שיתוף הפעולה בין השניים שהוליד את הפרויקט המדובר הוא דוגמא לתופעה מעניינת שאנו נתקלים בה יותר ויותר בשנים האחרונות – חברות וארגונים סביבתיים ללא מטרות רווח עובדים ביחד בפרויקטים שיש להם מטרות סביבתיות ועסקיות כאחד. האם כלבי השמירה של הסביבה נהפכו לפודלים שמקשקשים בזנב למראה חופן דולרים או שמדובר בתהליך התבגרות טבעי של הארגונים והחברות כאחד? והאם הציבור הרחב מרוויח או מפסיד בסך הכל משיתופי פעולה שכאלו?
לפני כשנתיים דיווחנו כאן על התפקיד שנטל ה-EDF בעסקת הרכישה של TXU, חברת החשמל מטקסס, על ידי KKR וטקסס פסיפיק גרופ. שיתוף הפעולה עם ה-EDF במהלך תפירת העסקה, שהייתה עסקת הרכישה הגדולה ביותר אי פעם שביצעו חברות השקעה פרטיות, היה צעד מהפכני וחסר תקדים. שם נזרעו גם הזרעים לשיתוף הפעולה הנוכחי בין חברת KKR וה-EDF שעונה לשם הלא מפתיע 'פורטפוליו ירוק'.
מטרת הפרויקט, שהחל במאי 2008 כפיילוט, היה לנתח את החברות וההשפעות הסביבתיות שלהן, לזהות מקומות שבהם אפשר ליצור שיפורים בעלי ערך סביבתי ועסקי כאחד, לקבוע יעדים ותוכניות פעולה למימושם. ה-EDF תרמו למאמץ את הניסיון והידע שלהם ו-KKR "תרמו" את החברות – הפיילוט התבצע בשלוש חברות שהם מושקעים בהן: Primedia, Foodservice ו-Sealy.
התוצאות היו לא רעות בכלל – בתקופה של שישה חודשים (מהרגע שסיימו את שלב הניתוח והחלו בפעולות של ממש) חסכו שלוש החברות ביחד 16.4 מיליון דולר. Primedia, לדוגמה, חסכה שלושה מיליון דולר על ידי כך שהיא הגדילה את יעילות השימוש בנייר שלה ב-22% והקטינה את צריכת הנייר שלה ב-3,000 טונות. Sealy חסכה יותר מ-5 מיליון דולר כתוצאה מהקטנת צי הרכב שלה ב-600 מכוניות והקטנת כמויות הפסולת שהיא מייצרת.
אז מה בדיוק הייתה התרומה של ה-EDF לכל הפרויקט? "אנחנו הבאנו את הפוקוס והמסגרת שעזרה להזיז דברים קדימה ולהבין מה זה אומר לעשות את כל הדברים הללו", הסבירה גוון רוטה, סגנית נשיא לשותפויות עסקיות ב-EDF, והוסיפה שהתוכנית רק גרדה את הקצה של השיפורים ביעילות שאפשר להשיג.
הפיילוט שהוכתר בהצלחה יתורגם לעוד חברות ש-KKR מושקעות בהן שייכנסו לפרויקט. דבר אחד שהוא לא יתורגם אליו הוא תשלום ל-EDF עבור העבודה שלהם – הארגון מדגיש את העובדה כי הוא לא מקבל תשלום משותפים עסקיים בכדי לשמור לדבריו על עצמאותו ועל המוניטין שלו. "הסביבה היא הלקוח היחיד שלנו" הם מוסיפים (אם אתם מתעניינים מאיפה בכל זאת מגיע הכסף לפעילות הארגון, אז מדובר בתרומות של יחידים וקרנות).
השותפות הזו בין KKR וה-EDF היא מיוחדת אך אינה ייחודית. בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה של יותר ויותר שיתופי פעולה בין ארגונים סביבתיים וחברות מסחריות. בדרך כלל זו תופעה שמאפיינת ארגונים גדולים וותיקים יותר כגון World Wildlife Fund, Natural Resources Defense Council, Natural Conservancy, Greenpeace ואחרים.
הארגונים הללו, שנוסדו ופעלו בדרך השנים בדרכים של עימות עם הרשויות והחברות, בין אם בבתי המשפט, בקמפיינים ציבוריים, או בפעילות בשטח, למדו עם השנים לעשות את העבודה הזו באופן יעיל ומקצועי. אבל עם זאת הם גם למדו שלדרכי הפעולה הללו יש מגבלות משלהן ושבכדי להשפיע השפעה של ממש לטווח הארוך צריך לרתום לעניין את כוחות השוק. או במילים אחרות – לשתף פעולה עם האויב.
מנגד, גם חברות החלו לעבור שינויים ולהבין שעולם העסקים משתנה ושצרכנים דואגים גם לאלמנטים הסביבתיים והחברתיים של הפעילות שלהם ולא רק כמה איכותי או זול המוצר או השירות שהם מוכרות. הן הבינו שהדרך הטובה ביותר לענות על הצרכים הללו היא להיעזר במי שמכיר אותם מקרוב – הארגונים הסביבתיים.
החיבור בין חברות וארגונים עונה כאמור על צרכים של שני הצדדים. דוח שחיברו ה-EDF וארגון GEMI שכולל בתוכו חברות מובילות בעולם שמקדמות נושאים סביבתיים, נותן כמה סיבות טובות לשיתופי פעולה שכאלו: יצירת ערך עסקי ותועלת סביבתית, העלאת הרף של הביצועים הסביבתיים של החברות, שיפור מיומנויות ויכולות שאינם מצויים בחברה, בניית מוניטין ועזרה בהגשמת החזון לטווח הארוך של שני הצדדים.
השותפויות הראשונות החלו עוד בתחילת שנות ה-90 ונבעו בדרך כלל מבעיות סביבתיות שהיו לחברה ומרצון לשפר את דרכיה. דוגמא אחת היא חברת Chiquita. ההיסטוריה של המדיניות הסביבתית-חברתית של החברה היא מהגרועות ביותר שאפשר למצוא. די אם נזכיר שבשנות החמישים מימנה יצרנית הפירות הפיכה של השלטון בגואטמלה בעזרת ה-CIA כי היא לא אהבה את המדיניות החקלאית של השלטון הנבחר במדינה. השינוי בחברה החל בתחילת שנות ה-90 בשיתוף פעולה עם הארגון Rainforest Alliance.
התחלת היחסים בין השתיים הייתה קשה כמו הרבה התחלות של מערכות יחסים של זוגות שהם הפכים. הארגון החל בהכנת סטנדרטים לגידול בננות בידי חקלאים. החברה חשבה שזו מלכודת ושהגדלת השקיפות של החברה רק תגדיל את הביקורת עליה למרות כוונותיה הטובות. הארגון טען שזו בכלל לא הכוונה שלו. היה נראה כאילו היחסים שעוד לא החלו כבר עולים על שרטון.
עם זאת Chiquita לא יכלה להתעלם מ-Rainforest Alliance בגלל לחצים גוברים של לקוחות מאירופה לדעת יותר על המקומות מהן מגיעות אליהם הבננות. מהון להון הוחלט על פגישה והצדדים נפגשו בחוות בננות לדסקס את הנושאים. הותחל תהליך של בניית אמון בין הצדדים שבסופו החליטה החברה לבחון את הסטנדרטים שהציע הארגון בפיילוט שייקחו בו חלק שתי חוות לגידול בבנות.
זו הייתה תחילתה של דרך ארוכה ומלאת חתחתים שסופה זוגיות מוצלחת שהביאה לעולם את ה"Better Banana Program", שהינה סט של הנחיות שעוצבו במשותף על ידי הארגון והחברה לתהליכי גידול ועיבוד הבננות. כיום נחשבת Chiquita לאחת החברות המתקדמות ביותר בתחום של מדיניות סביבתית-חברתית.
אין ספק שהיום הרבה יותר קל להתחיל זיווגים שכאלו, גם בגלל שלחברות הרבה יותר ברורים היתרונות שהם יפיקו מכך וגם כי הארגונים הרבה יותר בשלים לכך. עם זאת, ההצלחה של שותפויות כאלו אינה אוטומטית. לא מספיק שמביאים ארגון וחברה מתחת לחופה – יש הרבה עבודה שצריך לעשות, גם בשלב של עיצוב השותפות וגם בשלב היישומי, בכדי שהשותפות תצליח.
זיהוי ובחירת השותף המתאים ביותר הם קריטיים לדוגמא. חשוב גם לפתח קריטריונים מתאימים לבחירת הפרויקטים שיעבדו עליהם במשותף, תוך התבוננות במרכיבים יסודיים כגון ההשלכות הסביבתיות של הפרויקט (האם הוא יטפל בבעיות מהותיות של החברה? האם הוא יועיל לסביבה בטווח הארוך באופן שאפשר למדוד אותו?), התועלות העסקיות (האם הפרויקט הוא בעל ערך מוסף מבחינה עסקית? האם הוא עולה בקנה אחד עם מטרות וחזון החברה?), האם אפשר לשכפל אותו לאחר מכן בחברה והאם הוא בכלל מתאים ליכולות של החברה והארגון. בחינה מעמיקה של כל האלמנטים הללו תגביר את הסיכוי ליצירת שותפות מוצלחת לשני הצדדים.
האם הציבור הרחב מרוויח מכל המהלכים הללו? ההערכה שלי היא שהתשובה היא חיובית. העובדה שארגון משתף פעולה עם חברה לא הופכת אותו מדוברמן עצמאי לפודל שמכשכש בזנב לפי פקודה של בעלי המאה. מי שמסתכל על הדברים כך מעוות לחלוטין את התמונה. אני מאמין שהשותפויות הללו לא רק שלא פוגעות במטרות שלשמן פועלים הארגונים אלא עוזרות לקדם אותם באופן יעיל וטוב יותר. הריקוד עם השטן כפי שהגדיר זאת המנהל מ-Chiquita הוא בסופו של דבר לא פחות ואפילו יותר אפקטיבי מחיבוק של עץ או משכיבה תחת בולדוזרים. עוד כמה אלפי ריקודים כאלו וייטב לכולנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
