עסק הביש: ממשל אובמה תמך, המפעל הסולארי פשט רגל
חברת סולינדרה קיבלה תמיכה מאסיבית של 535 מיליון דולר. אחרי פחות משנתיים המפעל קרס, וכספי הציבור ירדו לטמיון. "אין תועלת בתמיכה בתחום האנרגיה", ביקרו הרפובליקנים, "הממשל לא בדק ורצה לגזור קופון", טענו אחרים. מי נתן את ההוראה? עסק ירוק
הנסיבות הן אכן לא פשוטות – החברה, שהיתה אחת התקוות הסולאריות האמריקאיות הגדולות עד לאחרונה, הכריזה לפני כשבועיים על פשיטת רגל בגין ירידה בביקושים לפאנלים סולריים מחד ותחרות קשה עם יצרנים אחרים מאידך. עד כאן זה לא מאד יוצא דופן – יש עוד כמה חברות אמריקאיות בתחום שפשטו את הרגל לאחרונה בנסיבות דומות. מה שמייחד את סולינדרה היא העובדה שהיא קיבלה הלוואות בסך של למעלה מחצי מיליארד דולר מהממשל בכדי לפתח את עסקיה.
לא מספיק שהכסף ירד לטימיון, אלא שעכשיו גם נשמעות טענות כי לחצים פוליטיים מהבית הלבן הביאו לזירוז תהליך אישור ההלוואה בכדי שהממשל יוכל להתגאות במשרות חדשות שנוצרות תודות לסיוע ממשלתי. הרפובליקנים עטו על הפרשה כמוצאי שלל רב וגם הבולשת הפדרלית חוקרת בעניין וכבר פשטה על משרדי החברה. עכשיו אתם אולי מבינים למה מנהלי החברה מעדיפים לשתוק. על הסיפור הבלתי נגמר של סולינדרה בכתבה הבאה. עסק ירוק.
סולינדרה, שפעלה מקליפורניה, פיתחה וייצרה מערכות שהתבססו על טכנולוגיה סולארית פוטו-וולטאית (PV) להתקנה על גגות של בתי עסק. הייחוד במערכות של סולינדרה היה שהעיצוב הייחודי של הפאנלים שלהם לא דרש שימוש בסיליקון, מרכיב מרכזי בפאנלים סולאריים שמחירו עלה לשחקים עד לפני מספר שנים. העובדה שסיליקון נהייה כל כך יקר הפכה את הפאנלים של סולינדרה למאד תחרותיים בשוק מול מתחרים מגרמניה וסין. הבעיה היתה שהיתרון התחרותי הקריטי הזה נעלם כלא היה כשמחירי הסיליקון החלו לצנוח ב-2008 ונפלו ב-80% תוך שלוש שנים.
אבל לא נקדים את המאוחר. ב-2009 משרד האנרגיה האמריקאי מאשר לחברה הלוואות בסך 535 מיליון דולר לתמוך בהקמת מפעל ייצור בהיקף מסחרי של המערכות הסולאריות שלה. התמיכה הזו באה כחלק מחבילת התמריצים שהקונגרס אישר בכדי להזרים דם חדש בכלכלה האמריקאית שהיתה אז בעיצומו של מיתון. סולינדרה היתה הראשונה ברשימה של 40 חברות שזכו לתמיכה של משרד האנרגיה האמריקאי בהיקף כולל של 18 מיליארד דולר במסגרת הזו.
במאי 2010 ביקר הנשיא אובמה בביקור מתוקשר במפעל פאב 2 של סולינדרה שעמד להיפתח ואמר אז כי "זה באמת נותן לך תחושה של איך יראה העתיד של הייצור. אנחנו נמשיך לבנות כאלו דברים כאן באמריקה". לעובדים הוא הוסיף ואמר כי "ההבטחה של אנרגיה נקייה איננה עוד עניין של אמונה. העתיד הוא כאן".
אז העתיד עדיין נראה מבטיח ומספר חודשים אחר כך נחנך אותו מפעל פאב 2 שהושקעו בו 733 מיליון דולר (כולל כמעט 200 מיליון דולר ממשקיעים פרטיים), אבל הצרות לא אחרו להגיע כשהמציאות טפחה לסולינדרה על הפנים ומחירי הסיליקון המשיכו לצנוח ולהפוך מוצר שעל הנייר היה נראה מאד אטרקטיבי ללא תחרותי בעליל. סולינדרה החלה לפטר עובדים ולצמצם את פעילות הייצור וב-31 באוגוסט השנה הכריזה כי היא מגישה בקשה לפשיטת רגל ומפטרת את כל 1,100 העובדים שלה.
משמעות הדברים היתה שכפי הנראה 535 מיליון דולר מכספי משלם המיסים הלכו לפח וההאשמות החלו להיזרק בחלל האוויר. "במה שנראה כריצה לממש את תוכנית התמריצים ממשל אובמה ביזבז 535 מיליון דולר מכספי משלם המיסים בהבטחת הלוואה לחברה שהוכיחה את עצמה ככזו שלא יכולה להתחרות בהצלחה בשוק הגלובלי", טען חבר הקונגרס הרפובליקני קליף סטרנס. ברור שהרפובליקנים עטו על הפרשה כמוצאי שלל רב, לאור ההזדמנות שהיא סיפקה להם להיכנס גם בתוכנית התמריצים של הממשל וגם בפיתוח אנרגיה נקייה, שני דברים שרחוקים מלהיות כוס התה שלהם. סטרנס עצמו אמר בשבוע שעבר כי הנפילה של סולינדרה מוכיחה כי "אנרגיה ירוקה לא תהיה הפיתרון".
אבל למרות הנטייה להתעלם מהצעקות של הרפובליקנים בגלל שבסופו של דבר מדובר באג'נדה פוליטית, עלו כאן כמה שאלות חשובות ומציקות כמו האם משרד האנרגיה עשה כאן בדיקת נאותות רצינית לפני שאישר את ההלוואה והאם הבית הלבן התערב בתהליך באופן בלתי ראוי בכדי לזרז את תהליך אישור ההלוואה?
לגבי השאלה הראשונה, משרד האנרגיה טוען שהוא עשה בדיקה מקיפה של הטכנולוגיה של סולינדרה לפני אישור ההלוואה. ג'ונתן סילבר, מנהל תוכנית ההלוואות במשרד האנרגיה הסביר כי המוצר של סולינדרה היה נראה ממוצב היטב ב-2009 ומעבר לעובדה שהם לא השתמשו בסיליקון, היה לו גם עיצוב צינורי מיוחד (במקום העיצוב השטוח הסטנדרטי של פאנלים )שהיה אמור לעזור בהפחתת מחיר ההתקנה של הפאנלים.
עד כאן נשמע בסדר גמור. מה שלא ברור, עם זאת, הוא איך סילבר ושות' טוענים שמוצר שהיתרון התחרותי העיקרי שלו היה חוסר השימוש בסיליקון היה ממוצב היטב כשכבר אז מחירי הסיליקון ירדו באופן משמעותי וכירסמו ביתרון התחרותי של סולינדרה. רק כדי לסבר את האוזן – במאי 2009 מחיר הסיליקון נפל ל-73 דולר לקילוגרם מ-475 דולר לקילוגרם בפברואר 2008. כלומר לפני שסולינדרה קיבלה ולו דולר אחד ממשרד האנרגיה היתרון התחרותי שלה כבר היה הרבה פחות משמעותי. איכשהו נראה שמי שכתב את הדוח על החברה ואישר את ההלוואה הסתכל אחורה לשנים 2003-2008 בהם עלו מחירי הסיליקון באופן משמעותי ולא הצליח להבין שהמגמה הזו התהפכה.
חוסר מקצועיות היא דבר אחד, אבל מה לגבי פוליטיזציה של התהליך? האם היה כאן לחץ מגבוה לחתום על ההלוואה? התשובה כאן היא כן ולא. הוושינגטון פוסט חשף בשבוע שעבר כי הבית הלבן ניסה לזרז את תהליך האישור של ההלוואה בכדי שסגן הנשיא ג'ו ביידן יוכל להכריז על ההלוואה בטקס הנחת אבן הפינה למפעל פאב 2 בספטמבר 2009.
חלופת אימיילים מחודש אוגוסט 2009 מראה כי הבית הלבן בדק עם משרד ההנהלה והתקציב (OMB) מתי אנשי הבקרה שלו יאשרו את ההלוואה תוך שהם מציינים שיש אירוע תקשורתי בקרוב שהם מבקשים להכריז בו על ההלוואה. בתגובה, הביעו אנשי OMB דאגה כי מזרזרים אותם לאשר את ההלוואה מבלי שניתן להם זמן נאות להעריך את הסיכונים. "אנחנו מעדיפים שיהיה לנו זמן מספיק לעשות הערכה של בדיקת הנאותות", נכתב באחד המיילים למשרדו של ביידן. צריך להדגיש כי בשלב הזה ההחלטה כבר אושרה על ידי משרד האנרגיה והיה מדובר כאן על תהליך של אישרור ההחלטה. עם זאת ספק עד כמה אפשר להאמין לטענת הבית הלבן כי כל מה שהאימיילים מוכיחים הוא כי לממשל היה עניין בלוח הזמנים של ההחלטה הצפויה של ה-OMB ותו לא.
האינטרס של הממשל כאן היה ברור כי מבחינתו סולינדרה היתה דוגמה של יצירת עבודות בתחום הקלינטק בייצור טכנולוגיה אמריקאית מתקדמת בעזרת כספי תוכנית התמריצים. הבעיה בהפניית זרקור שכזה אל סטארט-אפ שמתבסס על טכנולוגיה חדשנית היא שאתה לוקח סיכון – אם זה הולך, שיחקת אותה ואם לא, אתה צריך לתת הסברים. העובדה שהממשל ניסה לגזור קופון מפוטנציאל ההצלחה של סולינדרה עוד לפני שזו קרמה עור וגידים מגדיל כמובן את כמות ההסברים שהוא צריך לתת, כמו גם את הרצון של הרפובליקאים לעשות מהמקרה הזה דוגמה לחוסר התוחלת שבסיוע ממשלתי בכלל ולתחום האנרגיה הנקייה בפרט.
ולמרות הכל, צריך לקוות שלא ישפכו את התינוק עם המים כאן. המקרה של סולינדרה מצביע אולי על כשלים במערכת התמיכה הממשלתית במו"פ (מחקר ופיתוח), שצריך כמובן לתקן אותם, אבל הוא היוצא מן הכלל ולא הכלל. יש הרבה פרויקטים מוצלחים בתחום האנרגיה הנקייה שצמחו והתפתחו בזכות הלוואות ממשלתיות ולמעשה סולינדרה היא הדוגמה היחידה עד היום של השקעה שהלכה לאיבוד מתוך 40 פרוייקטים. סך הכל זה רקורד לא רע בהתחשב בכך שמדובר בהשקעות בעלות פרופיל סיכון גבוה יחסית.
אם האמריקאים רוצים להתחרות בסינים על ההגמוניה בתחום הקלינטק הם חייבים להשקיע יותר ולא פחות בפיתוח טכנולוגיות חדשניות שייתנו להם יתרון יחסי וסיכוי כלשהו להתחרות בכל היתרונות שיש לסינים על האמריקאים. כמובן שצריך להשקיע בחוכמה, אבל בהשקעות במו"פ יש גם הצלחות וגם כשלונות ומי שלא מבין את זה יוותר בסוף עם פאנלים סולריים, שכמו הרבה מאד מוצרים באמריקה יהיה כתוב עליהם – מייד אין צ'יינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם