ניגוב רך: עדינות הישבן האמריקני עולה לכדור הארץ ביוקר
זירת המאבק הסביבתי בארה"ב התמקדה השבוע באחד המקומות החשובים ביותר לאמריקנים: הישבן שלהם. דוח מיוחד של גרינפיס דירג את יצרני נייר הטואלט לפי ירקרקותם. רוב היצרנים קיבלו ציון נכשל. בצומת ההכרעה שבין נייר טואלט רך ונייר טואלט ממוחזר, 98% מהאמריקנים בוחרים ברכות. עסק ירוק
חברה שנמצא שהיא עומדת בכל שלושת הקריטריונים הוגדרה כמומלצת. חברה שעמדה בשני קריטריונים הוגדרה כ"טעונת שיפור" וחברה שלא עמדה באף קריטריון או בקריטריון אחד בלבד קיבלה את ההגדרה הלא מחמיאה של "רצוי להמנע".
בדוח נבדקו שורה של מוצרים - מגבות נייר, מפיות נייר וממחטות טישו, אבל עיקר הזרקור הופנה כמובן למוצר העיקרי שאין בית שלא צורך אותו: נייר טואלט. התוצאות מבחינת רוב המותגים השולטים בשוק היו מחפירות למדי – אי עמידה בכל שלושת הקריטריונים ושימוש באפס אחוז נייר ממוחזר. ברשימה השחורה הזו אפשר למצוא מותגים פרטיים של רשתות כגון Target ו-Wal-Mart ומותגים של חברות כמו Scott, Charminו-Kleenex Cottonelle. רוב החברות קיבלו ציון נכשל. 98% מהאמריקנים בוחרים בנייר טואלט רך.
אז מה הסיפור של היצרנים הללו? למה הם לא יכולים לעשות שימוש בנייר ממוחזר בתהליך הייצור של נייר טואלט? ג'יימס מאלון, דובר חברת Georgia Pacific, המייצרת את המותג Quilted Northern, שהיה מהמותגים שלא עמדו באף קריטריון, הסביר זאת בפשטות לניו יורק טיימס: "לקוחות דורשים רכות ונוחות. נייר ממוחזר לא יכול לספק לזאת".
ואכן, יש דברים בגו. הסיבים בנייר ממוחזר קצרים יותר מהסיבים בנייר שמקורו בעצים ובכדי "להתפיח" את נייר הטואלט ולהפוך אותו לרך יותר נדרשים סיבים ארוכים. לטענת היצרנים סיבים שמקורם בעצים הינם גם חזקים יותר. מבלי להידרש להסברים המדעיים, הרי שכל מי שהשתמש בנייר טואלט ממוחזר, כולל עבדכם הנאמן, לא יכול שלא להסכים בצער שמדובר בנייר הרבה פחות רך ונעים לישבן מנייר טואלט "רגיל".
גם האמריקנים שמו לכך לב. פלח השוק של נייר ממוחזר בתחום נייר הטואלט לצריכה ביתית עומד על שני אחוזים בלבד. הנתון הזה מעניין במיוחד כשמסתכלים מה קורה בשאר העולם – באירופה ובאמריקה הלטינית השימוש בנייר טואלט המיוצר מנייר ממוחזר עומד על כ-20%. הנייר, אגב, הוא אותו נייר וגם הטוסיק האירופאי אינו שונה ביולוגית מזה האמריקני (אולי רק קטן ומחוטב יותר). ההבדל העיקרי הוא תרבותי-צרכני, או מתמצה במה שהגרדיאן הבריטי הגדיר
לרגישות הזאת יש גם מחיר לא קטן. ראשית, עשרות מיליוני עצים נכרתים בכדי להשביע את רעבונם של האמריקנים לנייר טואלט רך. על פי ארגונים סביבתיים 50%- 75% מהעצים הללו מקורם בעיקר ביערות שניוניים, כאלו שניטעו במסגרת ייעור מחדש, וחלקם אף מגיע מיערות עתיקים בקנדה, שם נכרתים עצים בני מאות שנים. יתרת העצים מגיעה מחוות עצים, שגם שם אפשר למצוא בחלק מהמקרים בעיות סביבתיות לא פשוטות.
נתרכז לרגע בכריתת העצים מיערות ובייחוד מהיערות העתיקים - גם החברות מודות בכך בעצמן וקימברלי-קלארק, יצרנית כמה מהמותגים הפופולריים ביותר של נייר טואלט ומוצרי טישו, אישרה כי 14% מהנייר שהיא עושה בו שימוש מגיע מה-Boreal Forest בקנדה.
לכריתת היערות הללו יש השלכות לא רק בגלל ההרס של מערכות אקולוגיות בנות אלפי שנים, אלא גם בגלל גזי החממה שנפלטים לאויר - תעשיית הנייר בארצות הברית מדורגת רביעית מבין התעשיות שפולטות גזי חממה ו"תורמת" כתשעה אחוזים מסך הפליטות של הסקטור היצרני. מעבר לכך, קיימות השפעות סביבתיות נוספות – אנרגיה ומים שנצרכים בתהליך הייצור של נייר שהן הרבה יותר מאלו שנצרכות בתהליך הייצור של נייר ממוחזר והשימוש המזהם בתרכובות כלור להלבנה של נייר הטואלט.
טוב, אז ראינו שיש פה בעיה - האמריקנים מפונקים ומכורים לנייר טואלט רך שגורם נזקים רבים לסביבה. עכשיו נשאלת השאלה - איך פותרים אותה? גרינפיס, לדוגמא, מאמינים בהגברת המודעות הצרכנית מחד ובהגדלת הלחץ על היצרנים מאידך. מהצד של הצרכנים, הרי שהדוח של גרינפיס אמור למשל ללוות את הצרכנים בסופרמקרט או בכל מקום שהם קונים בו נייר טואלט ולסייע להם לבחור בין הסוגים השונים, בשאיפה כמובן שהצרכנים יקנו נייר טואלט ידידותי לסביבה.
אני מאמין שהחלק הזה באסטרטגיה של גרינפיס הוא בעל פוטנציאל מוגבל ביותר. ראשית, כל עוד נייר הטואלט הממוחזר אינו רך מספיק אנחנו בבעיה. גם הצרכנים הירוקים האמריקנים, כאלו שמוכנים להפוך את אורח חייהם לירוק יותר, אינם מוכנים לוותר באופן כללי על מה שהם תופסים כתכונות מרכזיות של מוצר כשהם מחפשים חלופה ירוקה, במקרה הזה רכות ונוחות.
לכן אני מתקשה לראות נהירה פתאומית למותגי נייר הטואלט הממוחזר כל עוד הוא אינו מספק את רצונותיהם של הצרכנים.וגם אם פתאום יתרחש נס והצרכנים האמריקנים יתחילו להתנהג כמו הצרכנים האירופים, הרי שפוטנציאל השינוי כאן הוא לכל היותר 20% מסך הכל השוק. לא רע בכלל לעומת נקודת התחלה של שני אחוזים, אבל עדיין זה בסך הכל חמישית מהשוק. אם רוצים לשנות את הרגלי הצריכה של מרבית הצרכנים, הסתמכות על שינוי הטעמים שלהם בלבד לא תספיק.
החלק השני של המשוואה הוא לחץ על היצרנים. לינדסי אלן מגרינפיס כתבה לי כי הם משתמשים במגוון של טקטיקות בכדי ללחוץ על חברות להשתמש ביותר נייר ממוחזר. אלן הסבירה כי המטרה של גרינפיס היא לייצר קודם כל מספיק לחץ על השחקן הכי גדול בשוק בכדי לעצב בסופו של דבר מדיניות ציבורית שתכתיב אמות מידה לשימוש בנייר ממוחזר. המדיניות הזו, וכאן הכוונה לחקיקה, אמורה בסופו של דבר להניע את כל השוק למעבר לשימוש בכמויות גדולות יותר של נייר ממוחזר. גרינפיס באמת עובדת לפי הדוקטורינה הזו ומנהלת מזה מספר שנים קמפיין ציבורי כנגד קימברלי קלארק, עליו ניתן לקרוא באתר.
כשמדברים על הצד של היצרנים, המטרה היא בראש ובראשונה לשכנע אותם להשקיע כסף במחקר ופיתוח בכדי ליצור נייר טואלט רך ונעים מנייר ממוחזר. כפי שאמר זאת רולף סקאר מגרינפיס בראיון לרשת פוקס – "אם הצלחנו להגיע לירח, אין סיבה שלא נצליח ליצור נייר טואלט רך ונעים מנייר ממוחזר".
האם לחץ ציבורי כזה או אחר יכול לשכנע את קימברלי-קלארק לקחת לדוגמא את 25 מיליוני הדולרים שהיא השקיעה ברבעון השלישי של 2008 בפרסומות שמשכנעות אמריקנים לא להפקיר את ישבניהם למותגים זולים ולהשקיע אותם במחקר ופיתוח? אני בספק, מה עוד שמדובר בפלח שוק רווחי ביותר שהמכירות שלו בסימן עלייה (המכירות של מספר מותגים מובילים עלו ב-40% בשנה האחרונה).
אני מאמין שמה שיכול להניע את החברות לפעולה הוא אחד משניים – או שהמחיר לנייר שמקורו ביערות שאינם מנוהלים ובעלי תקן סביבתי יעלה באופן משמעותי (כתוצאה לדוגמא מכך שיתחשבו במחיר של גזי החממה שנפלטים כתוצאה מכך), או שיאסר עליהם בחקיקה לכרות עצים ביערות עתיקים בשלב הראשון בכדי לייצר מהם נייר טואלט. כך או אחרת, מדובר בפתרונות מבוססי חקיקה שדורשים התערבות של המחוקק. אם הוא לא יכופף את היד לחברות, הרי ששום דבר משמעותי לא יקרה, לפחות לא בתקופה הקרובה.
ישנה עכשיו הזדמנות פז לשינוי – מחירי הנייר הממוחזר ירדו באופן משמעותי וכבר לא צריך לשלם לגבי חלק מהמותגים יותר על נייר ממוחזר. בנוסף ישנו ממשל חדש וידידותי יותר לסביבה, שלא בוחל בחקיקה כמכשיר לפתרון בעיות סביבתיות. הפתרון גם הוא לא בשמיים – בדיוק כפי שהדירקטיבות הסביבתיות האירופאיות יצרו שינויים בתהליכי העיצוב והייצור של מוצרים, בחלקם מורכבים הרבה יותר מנייר טואלט, כך גם כאן יכולה חקיקה מתאימה ליצור את התמריץ אצל יצרני הנייר הטואלט.
אני יודע שאנחנו תולים הרבה תקוות בממשל של אובמה ושלא חסרים לו אתגרים סביבתיים להתמודד איתם, אבל אין ברירה אלא להוסיף לו לרשימת המטלות את שחרור הכדור מעולו של הישבן האמריקאי הרגיש. ברכות אם אפשר.
נא להמתין לטעינת התגובות
