עכשיו תורך, סופרוומן
לטפל בבית, בילדים או בקריירה הנוסקת? שלוש גישות שונות שיסייעו לנשים להתמודד עם מערכת הלחצים הבלתי אפשרית בין משפחה לעבודה
אמנם חלק מהנשים קונות משאבים אלו מאחרים (באמצעות עזרה בתשלום), אך לא תמיד המשאבים זמינים ולא תמיד ידן משגת לקנותן. בפועל, נשים עובדות, רעיות ואימהות מתנסות לא פעם בתחושת לחץ בשל מחסור בשני המשאבים החשובים זמן ואנרגיה, משאבים הנחוצים על מנת להיענות לדרישות של שתי המערכות התובעניות, מערכת הבית ומערכת העבודה.
בניגוד למדינות אחרות בעולם, שבהן הקריירה דוחקת לעתים לחלוטין את האימהוּת, בישראל האימהוּת אינה נתפסת כעניין של בחירה, ועיקר הדילמה של הנשים אינה אם להביא ילדים לעולם או לא, אלא כיצד לשלב בין האימהוּת ותפקידי הבית מחד ובין העבודה מאידך. יתר על כן, עבור רובן של הנשים בישראל גם היציאה לעבודה מחוץ לבית אינה עניין לבחירה, ומצבן הכלכלי של מרבית המשפחות בישראל מחייב את הנשים לצאת לעבוד.
הלחצים שבהם מתנסות נשים בעקבות דרישות הבית והעבודה בולטים בישראל לנוכח העובדה שכ-10% מהאימהות הן חד-הוריות, המפרנסות את ילדיהן לבד וללא סיוע של בן זוג בביצוע מטלות הבית. בנוסף לכך, בכ-10% מקרב המשפחות של שני מפרנסים האישה היא המפרנסת העיקרית.
מאחר שכך, סוגיית הגישור בין שני התחומים בית ועבודה היא בעיה שכיחה בקרב נשים, וחיפוש פתרון הקסם ליישוב בעיה זו הוא מטרה בלתי נפרדת מחיי היומיום שלהן.
מחקרים רבים (שבוצעו בכל רחבי העולם, ובעיקר על ידי חוקרות), המקיפים מאות נשים עובדות, מעלים תמונה כללית, ולפיה נשים בוחרות לגשר בין שתי המערכות התובעניות, בית ועבודה, בשלוש דרכי התמודדות עיקריות: דרך אחת היא הגמשת תפקידי העבודה ותפקידי הבית, דרך שנייה היא שינוי בתפיסת דרישות התפקיד, ודרך שלישית היא נקיטת שיטות התמודדות התנהגותיות. לא כל דרכי התמודדות אלו מתאימות ויעילות לכל אישה ובכל עת, אולם נראה, על-פי המחקרים, כי מרבית הנשים נוטות להשתמש בהן, מי בשכיחות רבה יותר ומי פחות, לפי הנסיבות החיים של כל אישה.
בדרך ההתמודדות הראשונה של הנשים עם לחצי הבית והעבודה, האחריות של הנשים לתפקידיהן נשמרת, אך המטלות שלהן מתמעטות ומתגמשות. נשים המאמצות דרך התמודדות זו מסתייעות באחרים בשכר, או מגייסות את בני הבית או את בן זוגן לעזרתן בשעות העומס. נשים אלו גם "מסננות" מטלות המשויכות אליהן מסורתית ("הסעת הילדים לחוגים, זה כבר לא התפקיד שלי"), או מנהלות משא ומתן עם המעסיק ("אני מגיעה מאוחר לעבודה, אבל לוקחת את העבודה הביתה, או נשארת שעות נוספות").
אף שהגמשת תפקידי העבודה והבית יעילה בתנאים מסוימים, מחירה בצדה. כך
בקשת עזרה מבני המשפחה הגרעינית (כגון ילדים) היא סוג של האצלת סמכויות למושיט העזרה, מהלך הדורש פיקוח ומעקב אחר ביצוע המטלה - פעולות שנשים רבות מעדיפות שלא לבצע. גם בניהול משא ומתן להגמשת התפקיד (הבית או העבודה) טמונה סכנה מעצם העובדה שפתיחת הנושא לדיון עלולה להוביל לעתים לעימות ולתוצאות לא רצויות ולא צפויות לאישה.
דרך ההתמודדות השנייה עם לחצי הבית והעבודה היא שינוי התפיסה באשר לצורך להיענות בו-זמנית לדרישות שני התחומים. בבסיס התמודדות זו עומדת הגישה שהמתח הוא בראשנו בלבד, והמציאות אינה משקפת אלא את תפיסותינו אנו. לפיכך, אם נשנה את תפיסת המציאות, תפחת מאליה תחושת המתח.
גישה זו של שינוי תפיסתי מתבטאת, לדוגמה, במתן סדר עדיפויות קבוע לשני התחומים - הבית קודם תמיד לעבודה או ההיפך, או במתן סדר עדיפויות זמני (כלומר ברוטציה) - בתקופות שבהן דרישות הבית לוחצות, להעדיף אותן על פני דרישות העבודה, ובתקופות שבהן דרישות העבודה לוחצות, "להוריד פרופיל" בבית ולהתמסר לעבודה.
דוגמה אחרת לשינוי התפיסה היא "לראות את חצי הכוס המלאה" ("אפילו שאיני מצליחה כמו שהייתי רוצה, אחרות משיגות פחות ממני"). הכלל של גישה זו הוא אפוא להחליט מה חשוב יותר ומה חשוב פחות, וכשהחלטה זו מתקבלת - הרצון "לנצח" בו-זמנית בכל החזיתות נעלם, ואתו גם המצוקה והמתח.
דרך ההתמודדות השלישית עם המתח בית-עבודה היא הגישה המכונה "שינוי התנהגותי". גישה זו, בניגוד לקודמת, טוענת שתחושת המתח תפחת אם הנשים המתנסות בעומס התפקידים ישנו את התנהגותן בפועל. בתקופות לוחצות הן יאמצו את כל האנרגיות הטמונות בהן, וישקיעו כוחות רבים יותר כדי לעמוד בכל החזיתות (ובכך יבטאו התנהגות של סופרוומן).
התמודדות זו, מטבעה, מתאימה לתקופות מתח קצרות או חריפות במיוחד, ולא לתקופות ממושכות משום הסכנה הקיימת בה לשחיקה נפשית או לכיליון האנרגיות. עם זאת, בקטגוריה זו של גיוס הכוחות נכללות שיטות נוספות חיוניות, כמו התייעלות והתארגנות. לדוגמה, הפרדה בין הבית לעבודה (לא להביא את העבודה הביתה או את הבית לעבודה), איחוד מטלות (ריכוז הקניות והסידורים ליום אחד וליציאה אחת מהבית) או הרחקת "גזלני זמן", כגון הימנעות משיחות טלפון ממושכות או ממכרים תובעניים.
חשוב לזכור כי דרכי ההתמודדות השונות של נשים עם לחצי הבית והעבודה הן רק אחד מן התנאים ההכרחיים להפחתת המתח. לא פחות חשוב מכך הם תנאים נלווים הדרושים למשימה זו, ובהם שינוי שורשי בעמדות בני הזוג באשר לשיתוף פעולה במילוי מטלות הבית, ומיסוד מדיניות חברתית התומכת בתעסוקת נשים (יום לימודים ארוך, מעונות יום מסובסדים על ידי הממשלה).
ואם נחזור לבנק הזמן ולבנק האנרגיות הדמיוניים שתוארו בתחילה, גם אם הם אינם קיימים במציאות הממשית - נוכל אולי ליצור בנקים עצמיים כאלו משלנו, ובהם תכניות חיסכון קטנות של זמן ואנרגיות. בדומה למשאבים אחרים שבשירותנו (כמו כסף), גם את משאב האנרגיות ואת משאב הזמן שלנו יש לנהל - לא לבזבזו שלא לצורך, לחסוך בו כשניתן ולהשקיע אותו בתבונה.
הכותבת היא פרופסור בביה"ס לעבודה סוציאלית בבר-אילן, חוקרת בתחום מערכת עבודה - משפחה
נא להמתין לטעינת התגובות
