המלון שמאיים על שוניות האלמוגים
פורצים את תוכנית המתאר, בונים מלון, הורסים את שונית האלמוגים שבגללה באים תיירים. עוד ניתקע בסוף עם מלון ריק ובלי שונית
תארו לכם מבנה שכל זרועות הביטחון מתנגדות בחריפות להקמתו. מה הסיכוי שלו להיבנות? מה הסיכוי של היזם לשכנע שהאינטרס הכלכלי מצדיק את סיכון הציבור? אבל מומחי הסביבה לא זוכים אצלנו למעמד של גנרלים, ואותם אפשר לנפנף בקלות.
מומחי הסביבה קבעו בחוות הדעת שהגישו לוועדה, כי הקמת מלון רב קומות בנקודה הזו תהווה איום ישיר על נכס הטבע העיקרי שאילת מתברכת בו - שונית האלמוגים הסמוכה.
להקמת מלון כזה יש השלכות שמשתרעות הרבה מעבר לאיכות שירות החדרים או הפינוקים בג'קוזי: במהלך הבנייה האוויר יהיה רווי אבק, הקמת היסודות עלולה לגרום לתנועה של מי התהום, ומאוחר יותר הגינון עלול להביא להזרמת מים וחומרי דישון והדברה שידרדרו את סביבת חייהם של האלמוגים.
אם השונית תיפגע, התיירות באילת תחטוף נוק אאוט
לפעילות אנושית, למשל תאורה שפועלת 24 שעות ביממה, יש מחיר. אז יהיה מלון, אבל לא ברור אם אחרי כמה שנים עדיין תהיה גם שונית. מקובל לחשוב שהרווחה האנושית והסביבתית סותרות זו את זו, אבל בטווח הארוך אין זה כך: אם השונית תיפגע, התיירות באילת תחטוף נוק אאוט (המצפה התת ימי, האטרקציה המרכזית בעיר, נהנה ממנה מאד). ואם התיירות תיפגע, בשביל מה צריך מלון חדש?
לזה בדיוק מכוון צירוף המילים
"פיתוח בר קיימא": 160 חדרים הם פיתוח תיירותי, אבל הקמתם עלולה להביא דווקא לנסיגה. לא במקרה ייעדה תמ"א 13, שאושרה ביוני 2005, את הפיתוח המלונות לצפון מפרץ אילת והורתה לדאוג לשימור החופים הדרומיים ולצמצום הבנייה בהם. חלפו פחות מארבע שנים, ותוכנית המתאר נפרצת בקלות.
מעבר לוויכוח על סביבה וכלכלה, צריך להודות שיש כאן גם עניין של טעם: לפני כמה שבועות, בכתבה שהתפרסמה במעריב על מתחם הנופש הגרנדיוזי העלול לקום בחוף בצת, אחרון החופים הפראיים בצפון, הבטיח אחד היזמים: "טורקיה נעשה לכם כאן".
הוא התכוון רק לטוב. יש מי שמתחמי נופש מלאכותיים, עם מגלשות מים ואטרקציות קולניות עושים להם טוב על הנשמה. ויש כאלה שמעדיפים שוניות אלמוגים, חופים שקטים ומקומות שבהם אפשר לעלות מהים ולהתפעל מהרי אילת המתנשאים ממול.
אלה גם אלה לגיטימיים, אבל חשוב לזכור: לטורקים יש מרחבים וכמויות מים שאנחנו יכולים רק לקנא בהם. ובעיקר - אטרקציות, מלונות ופיתוח תיירותי מכסים את חופי הארץ מקצה ועד קצה. פיסות חוף מעט פחות "מפותחות" כמעט לא נשארו לנו, והנה עוד אחת עלולה ללכת.
נא להמתין לטעינת התגובות
