אל יגבה לבבך
דווקא משום שחג הסוכות נחשב לחג שמח במיוחד, ובלשון חז"ל "חג" סתם הוא חג סוכות, עלינו להעמיד את האדם במקומו, להדהד בו את ארעיותו, לטלטל את האגו שלו
פול סיימור ששיחק ב"סירקוז נשיונל" טען בזמנו שהאמביציה המקצועית המרכזית שלו לא התמקדה בשאיפה הבנאלית לזכות באליפות NBA, אלא לגרום לאורבך להדליק סיגר קודם זמנו - ולהפסיד. זה אף פעם לא קרה.
באימפריה האמריקאית, שבמהותה האתוס הקפיטליסטי הרואה בתחרות ובשוק חופשי ערך עליון, גאוות הניצחון אינה מידה מגונה. לעומת זאת, באימפריה הרומית, בזמן תהלוכות ניצחון, היה המצביא המנצח עומד בכרכרתו עטור זר דפנה, כשלצדו עבד שלחש באוזנו הלוך וחזור את המילים ,"Memento mori" כלומר, "זכור את יום מותך" או "זכור שהנך בן תמותה".
גם הכנסייה הקתולית אימצה טקס דומה. במהלך הכתרה של אפיפיור חדש היה הטקס מופרע שלוש פעמים בידי נזיר יחף האוחז מוט שבקצהו פיסת פשתן בוערת. לאחר שלהבות כילו את הפשתן היה הנזיר מכריז: "gloria mundi Pater sancte, sic transit", "אב קדוש, כך חולפת תהילת עולם". או במילים אחרות, הג'וב הנחשק של נציג האל עלי אדמות אינו מבטיח לך חיי נצח.
במסכת אבות (פרק ג) אומר ר' עקביא בן מהללאל: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון. מאין באת, מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך, למקום עפר רימה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".
ברומא, הן הקיסרית והן הקתולית, אזכור המוות נועד למנוע את חטא הגאווה, שלא יגבה לבבם. שיזכרו את היותם בשר ודם, שסופם כסוף כל בשר ודם. בתפיסה היהודית כפי שהיא מתבטאת בפרקי אבות, המוות נועד להדגיש כי הקיום הראוי ליהודי, הקיום היחיד בעל משמעות, הוא חיים בעלי ערך מוסרי-דתי. וזוהי בעיניי משמעותו של חג הסוכות.
2. חג הסוכות, חג האסיף המסמל את סוף העונה החקלאית, נוצר בשעה שעם ישראל חי במציאות של חיים חקלאיים, חיים של הרמוניה עם הטבע.
אדם שזה עתה סיים שנת עמל, מתפנה לנוח ולבחון בסיפוק את הישגיו. הוא חוגג את סוכות, זכר לסוכות שישבו בהן אבותיו שנגאלו ממצרים. זהו זמן שמחה עבורו. ואכן, רק לגבי חג הסוכות אמרה התורה "ושמחת בחגך".
אבל דווקא בשעת התעלות הנפש, אחרי שנה של עבודה מאומצת, של דם, יזע ודמעות, כשסוף-סוף אפשר לצנוח על הספה בסיפוק ולספור את הכסף - אומרת לך התורה "אדוני, קום עכשיו, צא מהבית הקבוע ובנה לך סוכת ארעית מצ'וקמקת". אם ביתו של אדם הוא מבצרו כביטוי של "כוחי ועוצם ידי", הרי שהסוכה היא כאותו עבד הלוחש למצביא "מומנטו מורי".
דווקא משום שחג הסוכות נחשב לחג שמח במיוחד, ובלשון חז"ל "חג" סתם הוא חג סוכות, עלינו להעמיד את האדם במקומו, להדהד בו את ארעיותו, לטלטל את האגו שלו. הרב קוק זצ"ל ראה בחג הסוכות גם יסוד מאזן נגד הרצינות והעצבות העלולים לבוא בסמיכות לראש השנה וליום כיפור. הימים הנוראיים. "שהשמחה שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת האל שציווה בהן, עבודה גדולה היא," קובע הרמב"ם.
השמחה כתופעת רגש דתי היא צורך נחוץ, אלא שיש להיזהר בה ולשמור על איזון. כמו כוח הביקוע
"הבל הבלים הכל", פותח המלך הזקן במסכת תובנות מערערות מוסכמות, ערכים ונורמות. פרקי הגות שהם חשבון הנפש של אדם שראה כבר הכל.
המחקר המודרני ואף חלק מחז"ל ראו בקהלת חריג בעולם המקרא בשל היותו טקסט רווי ספקנות דתית. חז"ל אף חלקו אם להכניסו לקאנון התנ"כי משום היותו עלול לעורר פקפוק וספקנות, רפיון הנפש וערעור הביטחון. בסופו של דבר ההכרעה הייתה חיובית.
למעשה, קהלת מתמודד עם שתי שאלות מרכזיות - מהו האדם? ומה טוב עבורו? התשובות פסימיות. רוח ניהיליסטית נושבת בין המילים, לפחות במבט שטחי, משום שקיומו, מעשיו וערכיו של האדם מתגלים כחסרי משמעות.
הישגיים גשמיים שווים כקליפת השום ובמידה שווה - פסגות רוח ואינטלקט. "הבל הבלים הכל". אלא שאת הבנת מגילת קהלת מציע פרופ' ישעיהו ליבוביץ ז"ל למקד בפסוק הלפני אחרון במגילה: "סוף דבר, הכל נשמע, את האלוהים ירא, ואת מצוותיו שמר כי זה כל האדם".
3. מסקנת הסיום אינה מתייחסת לשאלה מה טוב עבור אדם או מהו אדם במובן של מהותו הפנימית הרוחנית, אלא קובעת "זה כל האדם" במשמעות יחידה. הכרה של אדם במלכות ה' ושמירת מצוותיו. כאשר "האדם מודע למעמדו בפני אלוהים", אומר ליבוביץ', "ללא כל קשר לתוצאות שיש למעמד זה".
ובאופן דומה פועל חג הסוכות. מיד אחרי תקופת חשבון הנפש ואימת הדין של הימים הנוראים, ובשעה שאנו חוגגים את סוף העונה החקלאית - דמענו בזריעה ועתה שפתינו רינה - דווקא אז, צא בחוץ לסוכה.
שלא נטעה. שלא נשכח את מקומנו בסדר הדברים. ואולי הדברים נכונים לא רק בנוגע ליחסים שבין אדם למקום, אלא גם ליחסים שבין אדם לחברו. צא לסוכה במובן של טלטל ושקשק את האגו הנפוח שלך. דע לך, שגם אם שפר מזלך, התעשרת, התחתנת עם פצצה ואתה מצליח לתלפיות, שלא יגבה לבך על חברך, בל תטעה לחשוב שאתה נעלה על זולתך. סוכה, בנאדם. שב בסוכה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם