השיבה מממלכת המיחזור: ישראל ממחזרת, אבל, בקושי
אחרי חצי שנה בגרמניה חן ריזנבך חזרה לישראל ולא יודעת מה לעשות עם פסולת אורגנית, לא מבינה מדוע הפיקדון על בקבוקי שתייה כל כך נמוך ושואלת בלי לקבל תשובה מדוע שקיות הפלסטיק מחולקות בחינם. מאימפריית המיון והמיחזור לביצה הקטנה, העיקר שיש מתקנים לאיסוף עיתונים
גרמניה. חמישה פחי מיחזור שונים צילום: חן ריזנבך
לפני כמה חודשים, עם הגעתי לגרמניה כתבתי והסברתי על הקושי שנתקלתי בו כאשר לפתע נאלצתי לפנות זמן לא מועט משגרת יומי ולהתחיל למיין אשפה לפי חלוקות הפרדה נוקשות.
פתאום התבקשתי למיין ולשלוח למיחזור נייר, קרטונים, סוללות, בקבוקי פלסטיק, מתכות, זכוכית לבנה, זכוכית ירוקה, זכוכית חומה ופסולת אורגנית. אפילו, מכלים ועטיפות ריקות מכל מיני סוגים (למשל, משחת שיניים ריקה והגביע של היוגורט), אפשר היה להכניס לשקית מיוחדת הנועדה לכך ולשלוח למיחזור.
וכשכולם ממחזרים, אז מאוד פשוט וברור מאליו שיש לנהוג כך, וכשכולם לא ממחזרים, או ממחזרים באופן חלקי, אז כולם מחפפים ועוצמים עין. מיחזור בעירבון מוגבל, וזה בערך המצב כיום בישראל.
אוגרים בקבוקים
לפתע זה מרגיש מוזר לשים כל פיסת נייר קטנה בשקית נפרדת שתילקח במועד מאוחר יותר לעמדת מיחזור נייר. אבל רגע, אם בגרמניה ממחזרים ממש כל פיסת נייר, אפילו את הנייר לניגוב הידיים בשירותים הציבוריים, למה בארץ מסתפקים בעיקר בעיתונים? שאר הניירות לא מספיק ראויים למיחזור?
מיחזור בקבוקים. מעט מידי ולא תמיד מתחת לבית צילום: ראובן קסטרו
גם במיחזור בקבוקים קשה יותר להתמיד בארץ. כאשר אני עוברת ליד פחי אשפה באוניברסיטת תל-אביב הם מוצפים בפחיות ובבקבוקי פלסטיק ריקים, וזה כאשר באוניברסיטה דווקא פזורים לא מעט פחי מחזור מופרדים לבקבוקים קטנים. וזה עוד לפני שציינו שבמקום כמו אוניברסיטה בה דפי נייר נזרקים בכמויות עצומות, ההמצאה "מיכל למיחזור נייר" שכיחה בערך כמו מכונת זמן.
אך אם נאמר את האמת, זו לא רק אשמת האנשים שלא בא להם למחזר בקבוקים. העניין הרי מחייב לאגור בקבוקים, דבר מעיק, בלתי אסתטי שתופס שטח אחסנה ואז מחייב גם להיסחב עם הבקבוקים הגדולים למקום מרוחק ולרוקנם (תודו שזה לא שיקי במיוחד).
ומי שמעוניין לקבל את הפיקדון עבור הבקבוקים הקטנים צריך לסחוב אותם לאיזה פינה נידחת
וחשוכה בסופרמרקט, בשביל 25 אגורות לבקבוק. הרוב כבר מעדיפים לפטור עצמם מכאב הראש, לזרוק את הבקבוק לפח רגיל ולשכנע את עצמם 'אני עושה מצווה, ככה הומלס ימצא את זה ויהנה מהפיקדון...".
לשם השוואה, בגרמניה ניתן להחזיר בקבוק בכל קיוסק או סופרמרקט שקנית אותו. כלומר אם הקפיטריה באוניברסיטה מוכרת בקבוקים וגובה עליהם פיקדון, חובה עליה לקחת אותם בחזרה ולהחזיר ללקוח את פיקדון. כך שלא צריך לנסוע לשום עמדת מיחזור או פינה נידחת מאחורי סופרמרקט. בקניה הבאה פשוט מחזירים בקבוק ריק ומזוכים כספית.
מה גם שהפיקדון שם גבוה בהרבה, שכן מה שבארץ זה 25 אגורות, שם זה 25 סנט היורו, שזה שקל וקצת לבקבוק. והפיקדון חל על על בקבוקים גדולים וקטנים כאחד.
האדם או הסביבה?
כשחזרתי לארץ, הציבו בקול ששון ושמחה מיכלי מיחזור חדשים בעיר מגורי רעננה, מדובר במיכלים למיחזור שקיות ניילון. אבל מי בכלל ממחזר שקיות ניילון? מי טורח ללכת להשליכן בתא המיועד לכך?
מתקן למיחזור שקיוןת ניילון. שימושי? עדיף לחסוך במקור בחלוקת השקיות צילום: עיריית רעננה
במקום לשים תאים שנשארים לעמוד בודדים ועזובים, עדיף מלכתחילה לחסוך חלוקה בזבזנית של שקיות ניילון ברשתות השיווק. בגרמניה השקיות בסופר מרקט עולות כסף, בסביבות חצי האירו לשקית, ולכן מרבית האנשים מסתובבים באופן תמידי עם שקית ריקה בתיק, לרוב מדובר בשקית בד רב פעמית.
זה ממש לא כי חסר להם החצי אירו לרכישת השקית, אבל הם מבינים כי אין צורך להוציא כסף מיותר על שקיות, ואין צורך להאביס את העולם בעוד מוצרים בלתי מתכלים. זהו מיחזור שקיות, ולא תא איסוף שקיות, שטרם ראיתי אזרחים משתמשים בו.
אני זוכרת שבימים הראשונים לנחיתתי בגרמניה עמית מישראל שנחת עימי דן עם אנשים בנושא איכות הסביבה וחשיבותו, הוא התנער מהעניין ואמר להם, "מה זה חשוב איכות סביבה? יש דברים יותר חשובים מיזה, יש בני אדם שסובלים".
האמת לקחתי את האמירה הזו דיי קשה, האמנם יש בני אדם שסובלים, אבל האם זה מצדיק להזניח את איכות הסביבה ולהשאיר לדורות הבאים אחרינו להפוך בעל כורחם ל 'בני אדם שסובלים'?
אבל לאחר כמה דקות הרגשתי השתפרה, ראיתי אישה זקנה, הולכת לאט ובגב כפוף, מוציאה בקבוקי פלסטיק שהושלך לפח רגיל. את בקבוקי הפלסטיק היא העבירה לפח סמוך שהיה מיועד למיחזור הבקבוקים. אם בגיל מאוחר כזה אפשר שתהיה מודעות סביבתית כה גבוהה, חשבתי, לא מאוחר לשנות ולשפר, גם בישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
