אם המצוק מסוכן, אז איפה הגדרות?
אם ידעו שהמצוק מסוכן איך נתנו להראל ברלין וחבריו לבלות תחתיו? שלטי אזהרה, יודע כל ילד בישראל – כיסוי תחת
מומחים סבורים שמצבם השביר של מצוקי הכורכר נובע משילוב של מספר גורמים: חלקם לא תלויים במעשה ידי אדם - כמו הנטייה הטבעית של מצוקים כאלה להתכרסם על ידי הגלים; וזרימת הגשמים שחותרים בהם - על כל השאר אנחנו אחראים: הקמה פרועה של מרינות, שעוצרות את זרימת החול מכיוון מצרים ופוגעות ביכולת המצוק להתחדש, ובנייה לא אחראית שמטילה על המצוקים עומס כבד.
שלא לדבר על כך שכמה יישובים, דווקא מהיוקרתיים, הבנויים על קו המצוק, עדיין לא מחוברים למערכת ניקוז מודרנית. הביוב, שנאגר בבורות ספיגה, מחלחל למצוק, ולא עושה לו טוב. הפתרון מורכב ורב מערכתי, מצב שבישראל מיתרגם למסכת של האשמות בין הזרועות הרלוונטיות.
בילוי לילי על החוף הפך לתעוזה
המדינה מצפה שהרשויות המקומיות ייקחו אחריות, והן מצדן טוענות שמדובר בבעיה לאומית ובתקציבים בסדרי גודל ממשלתיים. בדוח האחרון של מבקר המדינה על הרשויות המקומיות הוא ציין לטובה את ההתארגנות של עיריית נתניה לטיפול בבעיה, אבל במקביל מתח ביקורת על אישורים שהעניקה לבניית מלון על המצוק.
בימים אלה המבקר עסוק בבדיקה מעמיקה יותר של הסוגיה. הנה שאלה שמן הראוי שייתן עליה את הדעת: אם המצוק מסוכן - למה לא מגדרים אותו ומונעים מהציבור לבלות מתחתיו? שלטי אזהרה, יודע כל ילד בישראל, הם
כיסוי תחת, שנועד לאפשר לרשויות להפיל את התיק על האזרחים.
חוץ מחיים צעירים שקופדו, יש כאן עוד סיבה לצער עמוק: מה בסך הכל ביקשו הראל ברלין וחבריו? ממש כמו פעם, לנגן בגיטרה על החוף, רחוק מהמחשב והאלימות בכבישים ובמועדונים. רק שבישראל 2009 יש פחות ופחות איפה לבלות לילה כזה: כדי להגיע לחוף הכינרת צריך לצלוח גדרות וחניונים, בים המלח יש סכנת בולענים, וחלק גדול מחופי הים התיכון הופקעו מהציבור. ובאלה שנשארו, מתברר, בילוי לילי על החוף הפך להפגנה של תעוזה, אם לא קלות דעת.
נא להמתין לטעינת התגובות
