השמש סובבת את המדינה הפלסטינית
אלה המאמינים בצורך בהקמת מדינה פלסטינית נוספת על זו שיש בירדן, חושבים שרק כך יבוא שלום. ואל תבלבלו אותם עם העובדות
דוגמות דתיות אינן נוטות להיעלם כתוצאה ממאמצי שכנוע לוגי. ויכוח בין מאמינים בדתות שונות רק לעתים נדירות מגיע להכרעה הגיונית נחרצת. "צדיק באמונתו יחיה" אמר הנביא חבקוק, ואנו אומרים היום "איש באמונתו יחיה" ומתכוונים – לכל אחד אמונה שלו, אין הכרח שהכל יאמינו באותו דבר.
אבל עמדות פוליטיות אינן עניין מיסטי. הן אמורות להיות הגיוניות. במיטבן הן משרתות את האינטרסים של המחזיק בהן. לעתים הן משיגות תוצאה הפוכה משום שניתוח האינטרסים היה לקוי.
ניתן אולי להבין מדינות התובעות מישראל לקבל את תוכנית "שתי מדינות לשני עמים", מתוך שהן סבורות שתמיכה בהקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן משרתת את האינטרסים של מדינתם. אם התוצאה שתושג, אם חלילה תוקם מדינה כזו וכתוצאה מכך תיפול מדינת ישראל, תפגע גם באינטרסים שלהם עצמם – לא תהיה זאת אלא עוד טעות פוליטית אחת, שההיסטוריה האנושית רוויה בהן.
ניתן אולי להבין אפילו את אלו שתובעים הקמת מדינה פלסטינית לצידה של מדינת ישראל מתוך שהם עוינים לישראל ורוצים בטובתם של הערבים. למעלה מ-3,500 שנים של היסטוריה כתובה מתעדים היטב ניסיונות להשמיד את עם ישראל, או למנוע ממנו עצמאות מדינית. אי אפשר בהקשר זה שלא לציין כי הפעם הראשונה שעם ישראל נזכר בהיסטוריה האנושית מחוץ לתנ"ך היא במצבת פרעה-מרנפתח ובה כתוב בקיצור: "ישראל הושמד, אין לו זרע". כבר ניסו כזאת, עדיין מנסים, וכנראה גם ימשיכו לנסות.
אבל כאשר התביעה להקים מדינה פלסטינית עצמאית באה לא כתוצאה מניסיון לשרת את האינטרסים של המבקש, אלא מתוך איזושהי "חתירה לצדק", או התיימרות לקדם את טובתה של מדינת ישראל – איננו יכולים עוד להתמודד עם התביעה בכלים לוגיים. יש כאן סוג של "דוגמה דתית", אשר קשה מאד, אולי בלתי אפשרי, להדוף אותה באמצעי שכנוע הגיוניים.
הקמת מדינה פלסטינית תביא בהכרח לחורבנה של מדינת ישראל; אבל מי שמשנן באטימות ובעיוורון את המנטרה של " שתי מדינות לשני עמים" אינו יכול כנראה להבין זאת, ממש כשם שהאפיפיור בימי הביניים לא יכול היה להשתכנע שהשמש אינה מקיפה את כדור הארץ.
יצחק רבין ז"ל אמר: "מדינה פלסטינית יכולה לקום רק על חורבותיה של מדינת ישראל". הוא הבין את השאיפה הערבית – להחריב את ישראל. הוא הכיר את הגיאוגרפיה וההיסטוריה של ארץ ישראל וידע: מדינה פלסטינית תהיה לעולם אירידנטה, אשר תשאף להשתלט על ישראל ולרשת אותה.
כותב שורות אלו הוא רופא. וכרופא הוא יודע כי מי שטועה באבחנת המחלה – לא יוכל לרשום לה את התרופה הנכונה. הטעות הנפוצה ביותר בהבנת הסכסוך בין יהודים וערבים בארץ ישראל נעוצה באבחנה שזהו סכסוך טריטוריאלי. אם אכן היה הסכסוך טריטוריאלי – ניתן היה לרפא את המחלה באמצעות פשרה טריטוריאלית. עשרות ניסיונות כאלו נעשו במאה השנים האחרונות וכולם נסתיימו במרחץ דמים או במלחמה.
אבל מי שמכיר, ולו ברמה הבסיסית ביותר, את יחסו של האסלאם אל היהודים ואת מעמדה של ארץ ישראל באסלאם, יודע כי היא "וואקף", אדמת הקודש
הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בחלק מארץ ישראל משרתת היטב את המטרה הזו. מי שסבור כי נסיגת ישראל לקווי 67' תפתור את הסכסוך חייב לזכור כי הארגון לשחרור פלשתין שערפאת עמד בראשו לא נוסד בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967 אלא שלוש שנים קודם לכן, כאשר ישראל לא החזיקה בשטחים, ושטחי מדינת ישראל הם-הם אותה "פלשתין" שהערבים רוצים "לשחרר", על פי שם הארגון איתו נתבעת מדינת ישראל לחתום הסכם ולהעניק לו מדינה.
אבל מדוע הקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן היא לא רק בלתי אפשרית לכל מי שרוצה בהמשך קיומה של מדינת ישראל, אלא גם מיותרת? משום שיש כבר מדינה פלסטינית אחת - והיא ירדן. מי שתומך בהקמת מדינה פלסטינית נוספת, ממערב לירדן, תומך בעצם בתוכנית "שלוש מדינות לשני עמים".
בשנות ה-20 של המאה הקודמת העניק "חבר הלאומים" לבריטניה מנדט להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, על שתי גדות הירדן. צ'רצ'יל נכנע ללחץ הערבי ונתן לערבים שלושה רבעים מהשטח - את כל עבר הירדן המזרחי.
בכך כבר חולקה ארץ ישראל לשניים. הוקמה מדינה ערבית ונותר היה רק להקים את המדינה היהודית ממערב לירדן, אך הערבים לא הסתפקו כמובן בתכנית החלוקה הזו – ממש כפי שדחו כל תכנית חלוקה שבאה לאחר מכן, ושוב פתחו בסדרת מעשי טרור, ובעקבות כל גל כזה הגיעה ועדה בינלאומית נוספת, ושוב שורטטו מפות והארץ "חולקה" שוב ושוב – רק כדי להביא לגל איום יותר של מעשי דמים.
70% מאזרחיה של ירדן הם פלסטינים. ירדן היא פלסטין, דה פקטו, ואם היו מתקיימות בחירות דמוקרטיות בירדן – כך תהיה גם דה יורה. ולמרות זאת, מאמינים כל אלו שפעם האמינו שהשמש סובבת סביב כדור הארץ, שאין די במדינה פלסטינית אחת. הפלסטינים תובעים עוד אחת, ממערב לירדן, ולפיכך אם תוענק להם מדינה כזו – יבוא שלום למזרח התיכון.
סמואל הנטינגטון בספרו " התנגשות הציוויליזציות" מונה בשנת 2000 למעלה מ-130 סכסוכים מזויינים על פני העולם כולו, 95% מהם הם בין מוסלמים לבין שכניהם. גבולות האסלאם מדממים, בכל מקום כמעט על פני הגלובוס מנסים מוסלמים להתפשט טריטוריאלית על חשבון שכניהם. המחלה היא גלובלית, אך דווקא בארץ ישראל מאמינים כי הסכסוך הוא מקומי ובעל אופי שונה, וכי ויתורים טריטוריאליים יפתרו את הסכסוך.
בדומה לכך האמינו אירופים רבים ב-1938 כי ויתורים טריטוריאליים להיטלר ישביעו את רעבונו ויביאו שלום. וכי מי יכול היה אז להאמין כי היטלר רוצה לשלוט בעולם כולו? וכי מי מאמין היום שהאסלאם רוצה לשלוט בעולם כולו? אם רק יוותרו היהודים על מולדתם – יהיה שלום.
ובכל זאת, הפיתרון של "שתי מדינות לשני עמים" צריך להיות מקובל על הכל. יש מדינה ליהודים בישראל, ויש לפלסטינים מדינה בירדן. אם אין הם רוצים שמלך האשמי ישלוט באמצעות מיעוט בדואי על 70% מהאוכלוסייה – הם צריכים להחליף את השלטון. אבל אסור ששלטון המיעוט הבדואי על הרוב הפלסטיני בירדן יביא להקמת מדינה נוספת, על חשבון ישראל.
במרחבי ירדן ניתן ליישב את כל הפליטים הפלסטינים בעזרת סיוע כלכלי מהעולם כולו, לפתח מקורות מים ואנרגיה ודיור ותעסוקה, בסכומים קטנים בהרבה ממה שהשקיע עד כה העולם בהחזקת הפליטים במשך 60 שנה במחנות, בתנאים מחפירים. זהו פתרון הומניטרי הכרחי, שגם יפרק חלק גדול מהנפצים הממשיכים להתפוצץ בארץ ישראל ב-60 השנים האחרונות.
אולי אחרי שהפליטים ימצאו פיתרון, והעולם המערבי יפסיק לממן חינוך לשנאה ולטרור במוסדות אונר"א ויפסיק להנציח את הפליטות במקום ליישב מחדש את הפליטים – אז אולי אפשר יהיה להגיע למצב שבו שתי מדינות, ברות קיום, ישראל וירדן, חיות זו לצד זו בשקט. אז אולי ניתן יהיה לאפשר לערבי המתגורר ברמאללה, שיהיה תושב ישראל ואזרח המדינה הפלסטינית-האשמית בירדן, להצביע לפרלמנט בעמאן, ולחיות בשלום בארץ ישראל.
אבל המאמינים בדוגמה של "שתי מדינות לשני עמים" ומתכוונים להקים עוד מדינה פלסטינית ממערב לירדן על חשבון ישראל, יוצאים החוצה, מתבוננים בשמיים, רואים את השמש זורחת במזרח ושוקעת בערב במערב, והם יודעים: השמש מקיפה את כדור הארץ, צריך עוד מדינה פלסטינית שתביא שלום, ואל תבלבלו להם את המוח עם עובדות.
נא להמתין לטעינת התגובות
