בדיקה: איך נוהג בית המשפט עם המתעללים בבעלי חיים?
על תושב שדה צבי שהרג כלבה גזר בית משפט השלום בבאר שבע עבודות שירות ותשלום פיצויים. כשמדובר בפגיעה בבעלי חיים בתי המשפט עוטים כפפות של משי. רק בחמישה פסקי דין, מתוך 200, בשנים האחרונות נגזר על המורשעים בהתעללות מאסר בפועל. מערכת הצדק נובחת ולא נושכת
דבריו אלו של השופט לשעבר בבית המשפט העליון ד"ר, מישאל חשין, משקפים את האופן בו המערכת המשפטית מעוניינת להתמודד עם עבירות על חוק צער בעלי חיים, אולם בפועל בדיקה מדוקדקת של עשרות גזרי דין מהשנים האחורנות מציירת תמונה עגומה של מתינות וסלחנות מצד השופטים אל מול עבריינים אלו.
חוק צער בעלי חיים משנת 1994 קובע עונש מאסר של עד שנה בעבור העבדת בעל חיים במצב גופני לקוי והמתה שלא כדין ועד שלוש שנות מאסר בגין עינוי והתאכזרות לבעלי חיים. אתמול (ג') עבר הקריאה טרומית התיקון לחוק צער בעלי חיים. התיקון לחוק מרחיב את הגדרת הפעולות המעידות על התעללות בבעלי חיים, כדי להקל הרשות השופטת בקביעת אשמה ועונשין במקרים אלה. בנוסף לחוק הקיים. לפני כשבועיים גם הוגשה הצעת חוק של חבר הכנסת אופיר פינס הקוראת להחמיר את הדין ולהעלות את מידת העונש לחמש שנות מאסר בפועל על כל הרג מכוון של חיה המוגדרת חיית בית.
היומרה של התיקון בחוק ודבריו של השופט חשין מעוררים גיחוך על שפתיו של אלעד אבוהב, דובר אגודת צער בעל חיים תל-אביב. "אני מחפש מישהו שיעזור לי לאכוף את החוק אתה מחפש מישהו שירשיע?".
גם לאחר תיחקור של פעילי השטח הוותיקים ביותר בעמותה שבאמתחתם היכרות עם עשרות מקרים של התעללות לא הצליח איש מהם להיזכר במקרה בו אדם הורשע בעבירה כנגד בעלי חיים וריצה מאסר בפועל. צרוב במיוחד בזכרונם של פעילי השטח מקרה מזעזע של עבריין שתועד עורף את ראשיהם של סוסים בגרזן על מנת למכור את הבשר למאכל אדם ועל אף ההוכחות המצולמות נקנס על ידי בית המשפט בסכום של 500 שקל בלבד ובתקופה של חצי שנה מאסר על תנאי.
לתחושות הקשות של אלעד אבוהב כנגד מערכת אכיפת החוק שותפה גם דוברת עמותת "תנו לחיות לחיות" אתי אלטמן שמסכמת את התרשמותה מתנועת גלגלי הצדק באמצעות ההשוואה הבאה: "את דודו טופז תפסו ועד שלא יגמרו לו את החיים לא יניחו לו, זאת אומרת
את התסכול של אלטמן מהמערכת המשפטית היא מדגימה במקרה הידוע שנחשף בתוכנית התחקירים "כלבוטק" בחודש מרס 2008 בה נתפס לעיני המצלמה הוטרינר העירוני של אשקלון ד"ר יואב צדוק שהוא הורג כלבים בעלי שבבים ללא נסיונות למצוא את בעליהם, כמו גם כלבים וחתולים בריאים ללא מתן הזדמנות נאותה לשלוח בעלי חיים אלו לאימוץ. עד היום נגרר תיק זה במסדרונות הפרקליטות ופסק הדין לא נמצא באופק.
החשד למתירנות יתר לגבי עברות של צער בעלי חיים מצד המערכת המשפטית נשען על יותר מהאינטואיציה של ראשי העמותות לזכויות בעלי חיים. דמות בכירה במערכת המשטרתית טוען כי על אף שמספר ההרשעות בתיקים של התעללות בבעלי חיים דומה סטטיסטית לכמות ההרשעות בעברות אחרות מספר המאסרים בפועל הוא אפסי.
לאחר בדיקה מדוקדקת של כמעט 200 פסקי דין מהשנים האחרונות רק בחמישה מתוכם הוחלט על מתן מאסר בפועל, אך איש מהעבריינים לא הורשע באופן בלעדי בהתעללות בבעלי חיים, אלא בביצוע פשע נוסף במקביל. כך למשל במקרה שנידון לפני חמש שנים בבית המשפט הקריות נמצא הנידון אשם בדקירת כלב למוות אך במקביל הורשע גם בהתפרצות ואחזקת סמים, ובנוסף היה בעל רקע פלילי רחב. נושא הפגיעה בכלב תואר כשולי בפסק הדין ולמרות שק השרצים הכבד בתיק זה ישב העבריין בבית הסוהר תקופה של חצי שנה בלבד.
ומקרה הבוחן הבא יכול להיות סיפור סיפור ההתעללות המזעזע בצבת ים בנתניהשפורסם אתמול. רשות הטבע והגנים החליטה להתלונן במשטרה על אותו אדם שבחר לדקור את הצבה בה נתקל במהלך בילוי בחוף.
את ההשלכה של מדיניות כפפות המשי של בתי המשפט מכירה היטב היאלי גרוס שגידלה באהבה מרובה את כלבת הדוברמן בת הארבע "סתיו", במושב שדה צבי שבנגב. מרוצה פחות מנוכחות הכלבה היה שכנה של גרוס חיים פחימה. פחימה הורשע בדצמבר האחרון בכך שחתך את הגדר של גרוס על מנת שכלבי הדוברמן שלה יצאו לשוטט וברגע שהכלבה סתיו עלתה על הכביש הוא דהר עם מכוניתו ודרס אותה אל מול עיניהם של שני עדי הראייה.
גם במקרה זה של רצח חיית בית בנוכחות עדי ראיה בחר בית המשפט להתחשב במצבו המשפחתי של הנאשם ולמרות שהשופטת דרורה בית-אור כתבה בתסקיר המשפט ש"מניעת התעללות ואכזריות באה בראש וראשונה להגן על האדם. מי שמתאכזר ומתעלל מעיד על תפוסי התנהגות. המתאכזר ומתעלל בבעלי חיים סופו שיפגע גם בבני אדם... מכאן נגזרת החשיבות שבענישה הראויה".
על אף דברים אלו נגזרו על פחימה שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, עשרה חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצויים בסך 7,000 שקלים לבעלת הכלב הגברת גרוס שלא קיבלה עד היום את הסכום ועל פי הערה של מר פחימה באחד הדיונים הוא גם איננו מתכוון לשלם.
כיום גרוס לא מחכה למעטפת הכסף של פחימה היא בעיקר עסוקה בתהיות על האופן שבו בתי המשפט מרחמים על הנאשמים בזמן שאותם מורשעים עצמם לא רחמו על קורבנותיהם החלשים וחסרי האונים באמת. "מעניין אם חלילה הנפגע היה ילד ולא כלב, לפי המשל שהציג השופט חשין, האם גם אז היה בית המשפט מתחשב בעברו הנקי של העבריין ובתסקיר שנרשם לו בשרות המבחן, ונמנע ממתן מאסר בפועל" שואלת גרוס בעצב.
מנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה ש"שיקולים שעניינם קביעת העונש הם שיקולים מגוונים ובכלל זה מובאים בחשבון – חומרת העבירה ונפיצותה בציבור, הרתעת העבריין ועבריינים בכוח, התגמול שבענישה, הגנה על שלום הציבור, שיקולי שיקום וכו'. בית המשפט גוזר את העונש בכל תיק ותיק בהתאם לנסיבות המיוחדות".
נא להמתין לטעינת התגובות
